צבא לבנון
-
ערך זה עוסק בכוח הצבאי הרשמי של לבנון. אם התכוונתם למיליציה נוצרית שפעלה בדרום לבנון במלחמת האזרחים הלבנונית, ראו צבא לבנון החופשית.
| צבא לבנון | |
|---|---|
|
כוח אדם
|
|
| גיל הגיוס | 18-30 לגיוס התנדבותי. |
| זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה | גברים בגילאי 18 עד 49: 974,363 (הערכה מ-2005) |
| מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה | גברים בגילאי 18 עד 49: 821,762 (הערכה מ-2005) |
| כוחות פעילים | 75,000 |
| עלות הצבא | |
| תקציב שנתי | 845 מיליון דולר (2010) |
| אחוזי תמ"ג | 1.1% (2010) |
הכוחות המזוינים הלבנוניים הוא השם הכולל של הכוח הצבאי הרשמי של הרפובליקה הלבנונית; הם מורכבים משלוש זרועות:
- צבא לבנון
- חיל האוויר הלבנוני
- הצי הלבנוני
משימת הצבא היא לשמור על הביטחון והיציבות במדינה, להגן על גבולותיה ועל נמלי הים. כמו כן הצבא אמור לסייע במבצעי סיוע וחילוץ, כיבוי אש ועוד. שלוש זרועות הצבא מתואמות במטה משותף, שמשכנו בירזה, ממזרח לבירה ביירות. לצבא שש מכללות ובתי ספר ברחבי המדינה, להכשרת החיילים. חלק מהצוערים נשלחים למדינות אחרות לשם הכשרה נוספת. כ-85% מהציוד אותו מפעיל הצבא הוא ממקור אמריקאי, והשאר בריטי, צרפתי וסובייטי.
צבא לבנון
צבא לבנון (צבא היבשה) מורכב מהכוחות הבאים:
- חמישה פיקודים אזוריים
- 11 בריגדות ממוכנות
- בריגדת משמר הרפובליקה
- רגימנט קומנדו
- חמישה רגימנטי כוחות מיוחדים
- רגימנט מוטס
- רגימנט קומנדו ימי
- שני רגימנטי ארטילריה
בריגדת משמר הרפובליקה אחראית לביטחון הנשיא ומצטרפת אליו במסעותיו.
הציוד העיקרי של הצבא כולל:
- בערך 700 נגמ"שי M-113
- 100 טנקים מתוצרת ארצות הברית מדגם M-48 A1/A5
- 200 טנקים מתוצרת ברית המועצות מדגם T-54
- 40 טנקים קלים מתוצרת צרפת מדגם AMX-13
לצבא יש גם מגוון של ציוד ארטילריה וטילים.
הצי הלבנוני
|
ערך מורחב – חיל הים הלבנוני |
הצי הלבנוני אחראי על הגנת המים הטריטוריאליים של לבנון, על הגנת הנמלים, ומלחמה בהברחת סחורות. ציודו כולל:
- חמש ספינות סיור מתוצרת בריטניה מדגם ATTACKER בעלות הדחק של 38 טון
- שתי ספינות סיור מתוצרת בריטניה מדגם TRACKER בעלות הדחק של 31 טון
- שתי נחתות מתוצרת צרפת מדגם EDIC בעלות הדחק של 670 טון
- 25 סירות סיור בעלות הדחק של 6 טון
חיל האוויר הלבנוני
לחיל האוויר הלבנוני אין כיום (2010) מטוסים אלא רק מסוקים, הכוללים:
- 30 מסוקי בל הליקופטר UH-1H (הערכה)
- ארבעה מסוקי רובינזון R44 מדגם Raven II
מסוקי הבל שנמסרו לחיל האוויר הלבנוני שימשו בעבר את צבא ארצות הברית. מסוקי הרובינזון נרכשו לאחרונה והם משמשים לאימון. הם מוצבים בבסיס חיל האוויר ריאק אשר במזרח המדינה.
היסטוריה
ב-17 בספטמבר 1983 נערכה הגיחה הקרבית האחרונה של חיל האוויר הלבנוני. שלושה מטוסי הוקר הנטר מדגם F.Mk.70 נשלחו לתקוף עמדות דרוזיות. אחד המטוסים נפגע והתרסק, וטייסו הצליח לנטוש בקושי מעל הים. ההנטר השני נפגע קשות ונחת נחיתת אונס. ההנטר השלישי לא שב לבסיסו אלא טס לאקרוטירי שבקפריסין, שם ביקש הטייס מקלט מדיני.
גיוס
בעבר היה נהוג בלבנון גיוס חובה של הגברים הכשירים לשירות למשך שנה. ב-4 במאי 2005 אומצה מדיניות גיוס חדשה, במסגרתה קוצר שירות החובה למשך שנתיים לשישה חודשים בלבד, ולאחר מכן יהפוך השירות הצבאי להתנדבותי.
פעולות צבאיות בשנים האחרונות
בזמן מלחמת לבנון השנייה הותקפה לבנון מהאוויר, מהים וביבשה על יד צה"ל. צבא לבנון כמעט לא השתתף בלחימה (אולם לפי צה"ל, מכ"ם חוף של צבא לבנון סייע לחזבאללה לכוון את הטיל שפגע באח"י חנית.[1]) אנשי צבא ככל הנראה נפגעו במהלך הלחימה, ואתר האינטרנט של הצבא פרסם שמות חייליו שנהרגו. לחיל האוויר לא היו כלי טיס שיכולים היו להתמודד עם מטוסי חיל האוויר הישראלי. לצבא יש תותחי נ"מ, ודוברי הצבא טענו שנעשה בהם שימוש, אך לא דווח על כלי טיס ישראלי שנפגע מאש נגד מטוסים של צבא לבנון.
עם תום המשבר החל צבא לבנון להתפרס מדרום לנהר הליטני בפעם הראשונה מאז שנת 1968, בהתאם להחלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, אך אנשי צבא לבנון הבהירו שלא יפרקו את חזבאללה מנשקו.
במאי 2007 התפתח עימות בין צבא לבנון לבין ארגון מוסלמי קיצוני בשם פתח אל-אסלאם, שהתבסס במחנה הפליטים הפלסטיני נהר אל-בארד בצפון המדינה. המאבק נמשך שלושה חודשים, ובמהלכו פונו רוב תושבי המחנה, והצבא השתמש באש ארטילרית ובירי ממסוקים כדי להכניע לבסוף את לוחמי פתח אל אסלאם.
בתחילת מאי 2008 פרצו קרבות בין לוחמי חזבאללה ותומכי הארגון לבין לוחמים לא-סדירים של סיעות המתנגדות לו. הצבא נמנע מלהתערב בלחימה עצמה, אך התפרס באזורי הקרבות כאשר שככה.
ב-3 באוגוסט 2010, חצה חלק מכוח צה"ל את גדר המערכת לצורך פעולת חישוף, מבלי לחצות את הגבול עם לבנון. חיילי צבא לבנון ירו לעבר כוח צה"ל. מהירי נהרג מפקד גדוד מילואים, סא"ל דב הררי, וחייל נוסף נפצע.[2] בתגובה תקף צה"ל יעדים של צבא לבנון.[3]
עתידו של הצבא
ממשלת לבנון ערכה הסכמים עם ממשלות ארצות הברית, בריטניה, צרפת, ירדן ומצרים כדי להכשיר את צבאה לעתיד. הממשלה גם שמה לעצמה למטרה לבצע מודרניזציה בצבא ובזרועות הביטחון לאחר נסיגת צבא סוריה משטח המדינה באפריל 2005. בתקופת ראש הממשלה פואד סניורה הועברו ב-400 מיליון דולר בסיוע אמריקני לכוחות הביטחון הלבנוניים, בניסיון לחזק את ממשלתו הפרו-מערבית של סניורה.[4]
הערות שוליים
- ^ עמוס הראל, הפגיעה הקטלנית בספינה: מערכות ההגנה לא הופעלו, באתר הארץ, 20 ביולי 2006
- ^ רועי נחמיאס, נציג צבא לבנון: העימות בגבול - החלטה מגבוה, באתר ynet, 5 באוגוסט 2010
- ^ חנן גרינברג ורוני סופר, קרב בגבול הצפון: צה"ל הפציץ מפקדה לבנונית, באתר ynet, 3 באוגוסט 2010
- ^ Fighting in Beirut Threatens a Top Bush Administration Priority, הוושינגטון פוסט, 10 במאי 2008.