צבי ים
 |
|
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| קבוצה: | סאורופסידה |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | צבים |
| תת-סדרה: | חבויי צוואר (Cryptodira) |
| על-משפחה: | צבי ים |
| שם מדעי | |
 Cheloniidae
|
|
צב ים (שם מדעי: Cheloniidae) הוא צב גדול החי באוקיינוס. בעל-משפחת צבי הים כלולים כמה מן המינים הגדולים והידועים ביותר בסדרת הצבים. הם חיים בכל הימים החמים בעולם.
צבי הים, כמותם כצבי יבשה, מוגנים מצד גחונם ומצד גבם על ידי שריון. רגליהם, שלא כרגלי צבי היבשה, הם סנפירים דמויי משוט וגופם משוטח ומותאם לשחייה.
הגדול בצבי הים הוא צב ים גילדי. מינים נוספים הם צב ים ירוק, צב ים חום וצב ים קרני. כל צבי הים נתונים בסכנת הכחדה.
צב הים חי בין 25 ל-29 שנים, אך ייתכנו מקרים נדירים בהם גילו של צב עשוי להגיע ל-30.
רבייה
בעונת ההטלה, בין החודשים מאי לספטמבר, עולות נקבות צבי הים אל החוף כדי להטיל את ביציהן ביבשה, מטרים ספורים מהים. נקבת הצב עולה בחוף החולי עד שהיא מגיעה אל מעבר לקו הגאות (קצה גבול המים בזמן הגאות). נקבת צב הים צריכה להטיל את הביצים רחוק מספיק מהמים המלוחים שכן הם עלולים להזיק לקליפת הביצה העדינה. היא חופרת גומה, מטילה בתוכה את הביצים ומקפידה לכסותן היטב בחול. הביצים מודגרות בחום השמש במשך כחודשיים. האבקועים בוקעים במשך כמה לילות ופונים היישר אל הים. האור הבהיר המוחזר מקצף הגלים מסמן להם את הדרך אל הים ועליהם להגיע לשם במהירות.
הצבים מנווטים את דרכם בים בעזרת השדה המגנטי של כדור הארץ והנקבות שבות לאותו חוף בו הן בקעו על מנת להטיל את ביציהן בבגרותן.
צבי ים בישראל
בחופי ישראל מצויים שלושה מיני צבים ימיים: צב ים חום (Caretta caretta), צב ים ירוק (Chelonia mydas) וצב ים קרני (Eretmochelys imbricata). לצבי הים ישנם מספר טורפים בטבע: למשל הסרטנים ומספר מינים של ציפורים. הם מעדיפים לטרוף את צבי הים הקטנים, ששריונם אינו קשה והם חסרי אונים.
סכנות ואיומיים על אוכלוסיית צבי הים בישראל
לצבי הים ישנם מספר טורפים טבעיים: סרטני חולות, מיני עופות ימיים (כגון השקנאי), כרישים ויצורים ימיים אחרים. שועלים גם חומסים את קניהם של צבי הים וטורפים את הביצים. השועלים אינם טורפים טבעיים של הצבים שכן הם לא היו מצויים בחוף הים בעבר, אך הגיעו לשם בעקבות האדם.
האויב הגדול ביותר של צבי הים היום הוא בני האדם. רוב הפגיעות של צבי ים בארץ קורות באופן לא מכוון. צבי הים ניצודו בעבר, ובשנות ה-30 של המאה ה-20, בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, היו צדים בכל שנה כ-2000 צבים ירוקים ברצועת החוף של הארץ. צבי הים נתפסים בטעות ברשתות דיג ובקרסים, מסתבכים ואוכלים אשפה שנמצאת בים ובחוף, נפגעים מכלי שיט מהירים כגון סירות מנוע ואופנועי ים, וסובלים מפגיעה קשה באתרי ההטלה שלהם.
אתרי ההטלה הם חופים חוליים עם גישה נוחה מהים, לאורך כל רצועת החוף של ישראל. בנייה של מרינות ושוברי גלים לאורך החוף פוגעת בהסעת החולות צפונה וכך נוצר חוסר איזון בפיזור החול על החופים ורצועת החוף הולכת ומצטמצמת באזורים שבהם צבות מטילות. חופים רבים מופרעים בעונת ההטלה (הקיץ) ע"י מסיבות, לינות לא מוסדרות בחופים, אורות ומדורות. האורות המגיעים מכבישים קרובים לים, מסעדות ואפילו מדורות על החוף מבלבלים את האבקועים שזה עתה בקעו מהביצה ומחפשים את האור המופץ מהגלים כדי למצוא את דרכם אל הים. נסיעה פרועה על החופים עלולה לפגוע בצבים ובקניהם וגם יוצרת קוליסים (חריצים) בחול שהצבים הצעירים נופלים אליהם ולא יכולים לצאת מהם. בנייה אינטנסיבית ופיתוח מואץ של החופים גרם לפגיעה קשה בחופי ההטלה.
מאמצי השימור של צבי הים בישראל
רשות הטבע והגנים היא הגוף הממשלתי האחראי על שמירת הטבע בארץ ומתוקף כך מחויבת להגן על צבי הים. לשם כך רשות הטבע והגנים הקימה בשנת 1999 מרכז ארצי להצלת צבי ים, לשם מובאים צבי ים פצועים ופגועים לטיפול ושיקום והמטרה היא להשיב אותם חזרה אל הים. הכרזה על חופים כשמורות טבע וגנים לאומיים מאפשרת להגן על החוף לאורך זמן מבנייה על החוף, לינה בחוף בעונת ההטלה וכו'. במרכז ההצלה לצבי ים ישנו גם גרעין רבייה לצב הים הירוק שנמצא בסכנת הכחדה חמורה בים התיכון.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
