ציסטה בשד
ציסטה בשד (על פי האקדמיה ללשון העברית, כִּיסְתָה בשד) היא שקיק מלא נוזלים בתוך השד. בכל שד יכולה להיות ציסטה אחת או יותר.
ציסטות בשד יכולות להיות כואבות, אך הן לרוב שפירות, ואינן יכולות להתפתח לסרטן השד.
| תחום |
general surgery  |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D047688 |
  | |
סימפטומים וסימנים עריכה
- גוש חלק, גמיש וקל להזזה בצורת עיגול או אליפסה, בעל גבולות ברורים
- כאב בשד שיכול להקרין גם לבית השחי או רגישות באזור הגוש
- הפרשה צלולה או עכורה מהפטמה, שיכולה גם להיות בצבע צהוב, ירקרק או חום
- עווית בשד כאשר מדובר בציסטה גדולה
- גוש מוגדל ורגישות יתר לפני הווסת או בזמן היריון
- ירידה בגודל הגוש ובעוצמת הסימפטומים לאחר הווסת[1]
ציסטות בשד לרוב לא מתגלות באמצעות בדיקה עצמית או בדיקה פיזית, אך לעיתים ניתן לחוש בהן במגע, בייחוד אם מדובר בגוש גדול. השדיים הם בדרך כלל גבשושיים או קשריריים בשל שינויים הורמונליים תדירים במהלך המחזור החודשי, אולם גושים חדשים או שינוי של גושים קיימים מחייבים התייחסות מומחה.
ציסטות בשד נפוצות בייחוד בנשים לפני גיל המעבר, בשנות ה-30–50 לחייהן[2], וכן בגיל ההתבגרות[3]. נשים המטופלות בטיפול הורמונלי הן בעלות שכיחות גבוהה יותר לפתח ציסטה בשד.
אמנם הן נפוצות בעיקר בנשים, אך גם בגברים יכולות להתפתח ציסטות בשד[4].
ציסטה או מספר ציסטות בשד אינן יכולות להתפתח לסרטן שד. הסיכוי שציסטה בשד קשורה לסרטן שד הוא מאוד נמוך, פחות מ-0.5%.
ציסטה בשד יכולה להיות גם חלק מהשד הפיברוציסטי, מצב שכיח המאופיין על ידי שינויים ברקמת השד, אשר עלולים לגרום לאי נוחות. דליפת נוזל מתוך הציסטה עלולה לעורר דלקת ברקמת השד. דליפה יכולה להיגרם בעקבות פגיעה פיזית, לדוגמה בהפעלת לחץ רב בבדיקת ממוגרפיה, או בתאונת דרכים.
אבחנה עריכה
קיימות מספר בדיקות שעושים על מנת לאבחן ציסטה בשד[5].
תחילה תבוצע בדיקה גופנית על ידי הרופא, לאחר מכן ייתכן ותבוצע בדיקת אולטרהסאונד או ממוגרפיה. לאחר בדיקות אלו ייתכן ויהיה צורך בביופסיית שד או ביופסית שאיבת מחט (באנגלית: Fine needle aspiration).
בדיקת שד - הרופא יבצע בדיקה גופנית לבחון את הגוש, בנוסף יחפש גושים נוספים שאינם מרגישים נורמליים. הרופא אינו יכול לאבחן מבדיקה כזו בלבד האם הגוש הוא ציסטה ולכן תידרש בדיקה נוספת. בדרך כלל בדיקה זו תהיה בדיקת דימות או ביופסיה.
אולטרה-סאונד שד - בדיקה זו יכולה לעזור לרופא לאבחן האם הגוש הנבדק מלא בנוזל או שהוא קשיח. גוש שהוא מלא בנוזל בדרך כלל מעיד על ציסטה בשד. גוש שהוא יותר קשיח במראה שלו יכול להיות גוש שאינו סרטני כמו פיברואדנומה (באנגלית: fibroadenoma) אך לעיתים עשוי להיות גם גוש סרטני.
לאחר בדיקה זו, הרופא עשוי להמליץ על ביופסיה להערכה נוספת של גוש שמראהו קשיח. במידה והרופא יכול להרגיש בקלות את הגוש, ייתכן וידלג על האולטרה-סאונד ויבצע ביופסיית שאיבת מחט במקום.
ביופסית שאיבת מחט - במהלך בדיקה זו, הרופא מחדיר מחט דקיקה לתוך הגוש שנמצא בשד ומנסה לשאוב את הנוזל. לעיתים בדיקה זו נעשית במקביל לאולטרה-סאונד על מנת לעקוב אחר מיקום המחט באופן מדויק יותר. אם הנוזל נשאב החוצה והגוש נעלם, ניתן לבצע אבחון מיידי של ציסטה בשד.
- אם הנוזל אינו דמי והגוש נעלם, ככל הנראה לא יהיה צורך בבדיקה או טיפול נוספים.
- אם הנוזל נראה דמי או שהגוש לא נעלם, ייתכן והרופא ישלח דגימה של הנוזל לניתוח מעבדתי ויפנה את המטופלת לכירורג שד או רדיולוג למעקב.
- במידה ולא יוצא נוזל, הרופא ככל הנראה ימליץ על סריקת הדמיה כמו ממוגרפיה, המצליחה לדמות ציסטה גדולה או קבוצת ציסטות קטנות כצפיפות בעלת גבולות ברורים. חוסר בנוזל בגוש שאינו נעלם לאחר ביופסיית שאיבת מחט, מעיד על כך שהגוש או חלק ממנו הוא קשיח ובמקרה זה דגימה תשלח לבדיקה.
ציסטות בשד יסווגו לפי קריטריונים של בדיקת האולטרהסאונד[6] - צורה, גבולות הציסטה, כיוון (מקביל או לא מקביל לעור), האות של נוזל הציסטה המתקבל באולטרה-סאונד, אחידות (הומוגניות) והחלשות האות בסביבת הציסטה.
הסיווג המתקבל - ציסטה פשוטה (מרבית המקרים), ציסטה מסובכת וציסטה מורכבת (simple, comlicated, complex)
ציסטה פשוטה - ציסטה שעומדת בכל הקריטריונים של אולטרה-סאונד לציסטה פשוטה וכן ציסטה שאובחנה כמלאת נוזל לא דמי ומתרחשת היעלמות הגוש לאחר שאיבת הנוזל (על ידי תהליך ביופסיית שאיבת מחט), יוגדרו כציסטות פשוטות ולא ידרשו בדיקות או טיפולים נוספים.
ציסטה מסובכת ומורכבת, יחולקו לסוגים שונים - מורסה (באנגלית: abcess), שטף דם, נמק שומני, החזקת שומן (באנגלית: glactocele-milk retention cyst), הפרעה לא מזוהמת, ציסטה שומנית. סוג מסוים של סרטן שד (Apocrine papillary carcinoma) עלולה להראות כציסטה מסובכת או מורכבת בבדיקות השונות.
מניעה עריכה
מומחים לא יודעים מה גורם לציסטות בשד. הן עלולות להתפתח בעקבות שינויים הורמונליים במהלך המחזור החודשי.
ישנן ראיות כי עודף אסטרוגן בגוף, המגרה את רקמת השד, יכול לתרום ליצירת ציסטות בשד. נמצא כי שימוש בטמוקסיפן, אנטי-אסטרוגן שמשמש למניעת סרטן השד, קשור במניעת התפתחות ציסטות[7].
שימוש בגלולות למניעת היריון להסדרת המחזור החודשי עשוי לסייע בהפחתת הישנות של ציסטות בשד. אולם בשל תופעות לוואי, המלצה לשימוש בגלולות למניעת היריון כטיפול יומלץ רק לנשים בעלות סימפטומים חמורים. כמו כן, הפסקת טיפול הורמונלי לאחר גיל המעבר יכולה גם היא לסייע במניעת ציסטות בשד.
ניתן גם לסייע במניעת התפתחות גידולים. אמנם מרבית הציסטות בשד נחשבות ל"ציסטות פשוטות" (ציסטות שפירות שנשארות שפירות), אך במקרים נדירים ציסטה עלולה להיות מסובכת וייתכן שהגורם לה הוא סרטן השד. ביקורים תקופתיים אצל מומחה יכולים לסייע באיתור ציסטות ובמניעת התפתחות של מצבים פתולוגיים.
טיפול עריכה
ציסטה בשד לא דורשת טיפול אלא אם הציסטה גדולה, כואבת או מפריעה.
במקרים בהם נדרש טיפול, שאיבת הנוזל מהציסטה יכולה להקל על התסמינים. טיפול טיפוסי כולל ביופסיית שאיבת מחט, אם כי ציסטה ששאבו אותה לעיתים קרובות חוזרת.
שאיבת הנוזל והמתנה לפירוק הציסטה היא הטיפול המרכזי המיושם במקרים אלו. יתרה מכך, אם הציסטות נשאבו והנוזל נראה נורמלי, הן לא דורשות התייחסות רפואית נוספת למעט מעקב לצורך וידוא שהציסטה נעלמה לחלוטין. לצורך הפחתת הסיכויים לחזרה של הציסטה ועל מנת לבקר את השינויי ההורמונליים במהלך המחזור החודשי, מוצע לעיתים טיפול הורמונלי, באמצעות גלולות למניעת הריון. לעיתים, ניתן טיפול הורמונלי בעזרת התרופה דנזול על מנת לטפל בציסטה ובדרך כלל מוצעת לחולים שהטיפול הלא רפואי לא עזר להם והתסמינים אצלם חזקים.
הסרה כירורגית של הציסטה בשד הכרחית רק בנסיבות יוצאות דופן והיא הטיפול האפשרי המשמעותי ביותר. התוויות לטיפול בציסטה כוללות מצבים בהם ישנה ציסטה שמפריעה וחוזרת מדי חודש או אם ישנה ציסטה שמכילה נוזל בגוון של דם ומפגינה סימנים מדאיגים אחרים.
אפידמיולוגיה עריכה
ציסטות בשד מושפעות מתפקוד הורמונלי ותנודות הורמונליות.
כ-7% מהנשים בעולם המערבי מפתחות ציסטות בשד[8].
ציסטות בשד מתפתחות בדרך כלל אצל נשים בגילאים 30–50, בתקופת גיל המעבר (באנגלית: menopause) המאופיינת בשינויים הורמונליים.
יש חשש שקיים קשר בין קבוצת סיכון לחלות בסרטן השד לבין התפתחות שפירית של ציסטות בשד.
במחקר פרוספקטיבי שנערך בהשתתפות 2809 נשים עם סיכון להתפתחות סרטן השד, על ידי מוסד בשם The American College of Radiology Imaging Network, נמצא שציסטות בשד זוהו אצל 37.5% מכל הנשים שנבדקו עם שיא היארעות אצל נשים בגילאים 35–50 שנים. במחקר שנערך במשך 3 שנים, ציסטות זוהו יותר אצל נשים טרם תקופת גיל המעבר בהשוואה לנשים לאחר גיל המעבר (65.1% לעומת 39.4%)[6]
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- R D Bhate, MD ; A Chakravorty ; S R Ebbs, MD Faculty and Disclosures, Management of Breast Cysts Revisited
- Neely Hines, Priscilla J. Slanetz, Ronald L. Eisenberg, Cystic Masses of the Breast, American Journal of Roentgenology, 194, 2010-02-01, עמ' W122–W133 doi: 10.2214/AJR.09.3688
- Christine Laronga, MD, FACSSharon Tollin, PhD, ARNP, AOCNPBlaise Mooney, MD, Breast cysts: Clinical manifestations, diagnosis, and management, UpToDate, September 2018
- Elizabeth Tan-Chiu, Jiping Wang, Joseph P. Costantino, Soonmyung Paik, Effects of tamoxifen on benign breast disease in women at high risk for breast cancer, Journal of the National Cancer Institute, 95, 2003-02-19, עמ' 302–307
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Breast cysts Symptoms - Mayo Clinic, web.archive.org, 2015-07-26
- ^ Neely Hines, Priscilla J. Slanetz, Ronald L. Eisenberg, Cystic Masses of the Breast, American Journal of Roentgenology 194, 2010-02-01, עמ' W122–W133 doi: 10.2214/AJR.09.3688
- ^ Victor C. Strasburger, Adolescent Medicine: A Handbook for Primary Care, Lippincott Williams & Wilkins, 2006. (באנגלית)
- ^ Alexander N. Sencha, Imaging of Male Breast Cancer, Springer, 2014-10-24. (באנגלית)
- ^ Breast cysts - Symptoms and causes, Mayo Clinic (באנגלית)
- ^ 1 2 Christine Laronga, MD, FACSSharon Tollin, PhD, ARNP, AOCNPBlaise Mooney, MD, Breast cysts: Clinical manifestations, diagnosis, and management, UpToDate, September 2018
- ^ Elizabeth Tan-Chiu, Jiping Wang, Joseph P. Costantino, Soonmyung Paik, Effects of tamoxifen on benign breast disease in women at high risk for breast cancer, Journal of the National Cancer Institute 95, 2003-02-19, עמ' 302–307
- ^ R D Bhate, MD ; A Chakravorty ; S R Ebbs, MD Faculty and Disclosures, Management of Breast Cysts Revisited
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.