ציקלותימיה
ציקלותימיה היא הפרעה נפשית השייכת לקבוצת הפרעות מצב הרוח בעלות מאפיין דו־קוטבי. ההפרעה קרובה מבחינות רבות להפרעה דו-קוטבית, אך חמורה פחות ממנה. השם ציקלותמיה נובע מהאופי המחזורי של הגלים בהם יש תסמינים קליניים פעילים (דיכאוניים או היפומאניים).
| תחום | בריאות הנפש |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D003527 |
| סיווגים | |
| DSM-5 | 301.13 |
| ICD-10 | F34 |
| ICD-11 |
6A62  |
  | |
אבחנה עריכה
לפי DSM 5, אבני הבוחן לאבחנה של ציקלותימיה הן:[1][2]
- במשך שנתיים (שנה בילדים ומתבגרים) יש תקופות שבהן מתקיים מספר רב של גלים היפומאניים, שאינם עונים על הקריטריונים של גלי מאניה מלאים. ותקופות של מספר רב של גלי דיכאון שאינם עונים על הקריטריון של דיכאון מז'ורי.
- במשך שנתיים (שנה בילדים ומתבגרים) לפחות במחצית הזמן קיימים גלים היפומאניים וגלי דיכאון, התקופות לא נמשכות יותר מחודשיים רצופים.
- התסמינים של דיכאון מז'ורי או אפיזודות של מאניה והיפומאניה לא מתמלאים אף פעם.
- התסמינים לקריטריון א לא עונים להפרעה סכיזואפקטיבית, סכיזופרניה, הפרעה סכיזופרנופורמית, הפרעה דלוזיונלית או הפרעות פסיכוטיות אחרות.
- התסמינים לא מיוחסים להשפעת גורמים פיזיולוגיים כמו סמים, תרופות או מחלה גופנית.
- התסמינים גורמים לסבל ניכר, לנכות חברתית ותעסוקתית או לנכות בכל שטח תפקוד חשוב אחר.
מאפיינים קליניים עריכה
ההפרעה זו מתאפיינת בגלים מתונים של היפומאניה וגלים דיכאוניים שאינם עונים להגדרה הקלינית של דיכאון מז'ורי. בין גלי הדיכאון וההיפומאניה האדם שב למצב תפקוד רגיל, בדרך כלל למשך מספר חודשים רצופים. עם זאת ישנם מקרים שבהם יש גלי היפומאניה וגלים דיכאוניים ללא הפסקות או עם הפסקות קצרות מאוד שלא מאפשרות זמן רב לחזרה לתפקוד. ההפרעה נחשבת לאגוסינטונית, כלומר האדם רואה את ההפרעה יותר כמאפיין אישיות ופחות כמשהו חיצוני[2].
מהלך ההפרעה עריכה
הפרעה מתפתחת בדרך כלל בשנות הבגרות הראשונות. בילדים הגיל הממוצע להתחילה הוא 6.5. עם זאת ההפרעה יכולה להופיע גם בגילאים מבוגרים יותר. גורמי דחק פסיכו-חברתיים עשויים להוות 'טריגר'. ככלל ההפרעה גורמת לפגיעה בינונית בתפקוד. ייתכנו מקרים, כאשר המרווח בין הגלים הדיכאוניים או ההיפומאניים הוא קטן מדי, וכן כאשר האדם נוטה להתנסות בסמים או אלכוהול (במה שמכונה 'ריפוי עצמי'), שההפרעה תגרום לפגיעה משמעותית בתפקוד התעסוקתי ובחיים החברתיים והמשפחתיים[2][1].
גורמי סיכון עריכה
קיים דיווח על דפוסים של תנודות במצב הרוח (בין רגזנות, זעם ועוינות) לבין תלות, עייפות, חולשה ותסמינים פוביים, המופיעים אצל מי שמאובחנים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, הפרעת אישיות גבולית, והפרעת אישיות היסטריונית. ייתכן שיש בכך כדי לבטא השפעה של גורמים גנטיים האופייניים להפרעה דו־קוטבית. קיימת סברה לפיה אלו תסמינים המבשרים את התפתחות הפרעה דו־קוטבית מלאה שתתרחש בעתיד[2]. גורם סיכון נוסף הוא שימוש בסמים ואלכוהול, לעיתים מתוך ניסיון להקהות את התסמינים הדיכאוניים[3].
שכיחות ואפידמיולוגיה[2][1] עריכה
השכיחות לאורך החיים בקרב כלל האוכלוסייה נעה בין 1% ל 0.4%. אין הבדל בין המגדרים מבחינת שיעורי האבחנה. עם זאת נשים פונות יותר לטיפול[2]. קיום של הפרעת מצב רוח, חד־קוטבית (דיסתימיה או דיכאון מז'ורי) או הפרעה דו־קוטבית (סוג 1 או 2) אצל קרובים מקרבה ראשונה מהווה גורם סיכון להתפתחות ההפרעה. ההפרעה שכיחה יותר בקרב אנשים שלהם קרוב משפחה מקרבה ראשונה המאובחן עם הפרעה דו־קוטבית מסוג 1, מאשר בכלל האוכלוסייה.
אבחנה מבדלת[2][1] עריכה
- מצב רפואי (דוגמה היפר-תיאורזם עלול לגרום לתסמינים היפומאניים, בעוד שהיפותירואיזם עלול לגרום לתסמיני דיכאון).
- מצב שמקורו בתרופות או סמים: סמים מסוימים עלולים לגרום לירידה במצב הרוח ואילו סמים אחרים כמו מתאמפיתמינים יכולים לגרום למצב דמוי מאניה.
- הפרעה דו־קוטבית עם מאפיין של Rapid Cycling - במקרה כזה הגלים המאניים / היפומאניים והדיכאוניים יענו על הקריטריונים של הפרעה דו־קוטבית מבחינת משך ועוצמה.
- הפרעת אישיות גבולית - הפרעת אישיות גבולית וציקלותימיה עשויות להופיע יחד כקומורבידיות. גם בהפרעת אישיות גבולית כמו בציקלותימיה ייתכנו שינויים מהירים במצב הרוח, אך התמונה הקלינית בהפרעה זו שונה מאשר בציקלותמיה.
מחקר עריכה
הספרות המחקרית הספציפית על הפרעה זו היא מעטה מאוד ורובה אינה ספציפית דווקא להפרעה זו[4]. ישנם הרבה תיאורי מקרה[5] ומעט מאוד מחקר, הנוגע לטיפול הפסיכותרפי והטיפול התרופתי.
טיפול עריכה
ישנה חשיבות רבה להתחלה בטיפול מוקדם ככל האפשר, בעיקר אם ההפרעה התפתחה בילדות או בנעורים[4].
טיפול תרופתי: יכול לכלול מייצבי מצב רוח. אין די עדות להצלחה בשימוש בנוגדי דיכאון[6].
פסיכותרפיה: ישנה עדות להצלחה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי[7]. כמו כן יש עדות להצלחה בשימוש בפסיכו-חינוך (Psychoeducation)[6] . כמו כן יש עדות להצלחה בטיפול ב[8]WBT ((WellBeing Therapy
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- ציקלותימיה, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
- פרופ' אברהם ויצמן, ד"ר מיכאל פוירובסקי וד"ר ורד טל, מניה-דפרסיה (על הציקלותימיה - בעמ' 10)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 American Psychiatric Association, Bipolar and Related Disorders, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), WDC: American Psychiatric Association, 2013, עמ' 139-142
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 מוניץ חנן (עורך), 10 הפרעות במצב הרוח, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, שישית, דיונון, 2013, עמ' 285-287
- ^ Jean-Michel Azorina, Léa C. Perretb, Eric Fakrac, , Sébastien Tassya, Nicolas Simond, Marc Adidaa, , Raoul Belzeauxa, b,, Alcohol use and bipolar disorders: Risk factors associated with their co-occurrence and sequence of onsets, Drug and Alcohol Dependence August 2017, 2017 doi: https://doi.org/10.1016/j.drugalcdep.2017.07.005
- ^ 1 2 Giulio Perugia, Elie Hantouchec, Giulia Vannucchia, Diagnosis and Treatment of Cyclothymia: The “Primacy” of Temperament, Current Neuropharmacology 15, 2017-04-01, עמ' 372–379
- ^ B. R. Adhikari, N. Sapkota, R. Gautam, M. Basnet, A Case of Bipolar Affective Disorder Not Otherwise Specified Or Cyclothymia, Health Renaissance 12, 2016-07-25, עמ' 221–223 doi: 10.3126/hren.v12i3.15325
- ^ 1 2 André F. Carvalho, Eduard Vieta, The Treatment of Bipolar Disorder: Integrative Clinical Strategies and Future Directions, Oxford University Press, 2017-03-01. (באנגלית)
- ^ Tomba E. · Tecuta L. · Guidi J. · Grandi S. · Rafanelli C., Demoralization and Response to Psychotherapy: A Pilot Study Comparing the Sequential Combination of Cognitive-Behavioral Therapy and Well-Being Therapy with Clinical Management in Cyclothymic Disorder, Psychother Psychosom 2016;85, 2016, עמ' 56-57 doi: https://doi.org/10.1159/000438674
- ^ Giovanni A. Fava, Fiammetta Cosci, Jenny Guidi, Elena Tomba, Well-being therapy in depression: New insights into the role of psychological well-being in the clinical process, Depression and Anxiety, 2017-04-01, עמ' n/a–n/a doi: 10.1002/da.22629
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.