צפיפות אוכלוסייה
צפיפות אוכלוסייה או צפיפות אוכלוסין היא מונח בתחום הדמוגרפיה, המציין את יחס האוכלוסייה לשטח עבור מרחב גאוגרפי. היחס נמדד לרוב במספר תושבים לקמ"ר, או מ"ר לתושב.
מונח זה מאפשר לזהות בקלות שטחים לא מיושבים, שטחים כפריים וערים. כמו כן, הוא מסוגל לקבוע את דמות היישוב. לרוב, כאשר צפיפות האוכלוסייה נמוכה (מעט תושבים) ניתן לצפות להתיישבות הנפרסת על פני שטחים גדולים ומקצה מרחב גדול לכל פעילות (מגורים רחבים, שדות חקלאיים וכו'), בעוד שבמקרה של צפיפות אוכלוסין גבוהה (תושבים רבים) ניתן לצפות לניצול מרבי וחסכני של השטח (מבנים רבי קומות, מפעלי תעשייה כמקור הכנסה וכו').
גורמים רבים מושפעים מצפיפות האוכלוסייה:
- ההשפעה על הקשרים החברתיים והתודעה האנושית שונים. לרוב במקומות בעלי צפיפות אוכלוסייה גבוהה קיימת נטייה לזרות וניכור סביבתי, וחיבור למנגנונים חברתיים המוניים (מקום עבודה גדול ומורכב, מקומות בילוי המוניים וכו'), בעוד שבמקומות דלילי אוכלוסין קיימים חוגים חברתיים מצומצמים ואינטימיים יותר. כמו כן, אזורים צפופי אוכלוסייה נחשבים ל"מרכזיים" בחברה הכללית, בעוד שדלילי האוכלוסייה נחשבים ל"שוליים".
- מידת ההפרעה לאקולוגיה הטבעית: באזורים בהם צפיפות אוכלוסייה גבוהה, קיימת הפרעה רבה ביותר ביחס לשטח, שכן הפעילות הכלכלית גדלה. עם זאת, לעתים קרובות ההפרעה לנפש קטנה יותר שכן השטח מנוצל בצורה חסכנית. לצורך הבהרה, ניתן לקבוע כי אילו צפיפות האוכלוסייה בעולם הייתה קטנה פי 2 בעוד שמספר התושבים לא ישתנה, אזי שטחים לא מיושבים "טבעיים" יהפכו לשטחי מגורים.
- שיטת התחבורה משתנה, ומתאימה עצמה לצורכי התושבים. לרוב, במקומות מיושבים בצפיפות יושם דגש על רשת תחבורה צפופה (כביש בכל רחוב, רכבות תחתיות וכו') ורכבים קלים הנוסעים למרחקים קצרים (אופניים, אוטובוסים עירוניים, אופנועים וכו') בעוד שבמקומות מיושבים בדלילות תהיה נטייה למעט קווי תחבורה ארוכים, בהם רכבים מהירים בעלי קיבולת גבוהה (מטוסים, רכבות מהירות וכו').
- התשתיות באזורים צפופי אוכלוסייה לרוב מבוססות יותר, בשל העלויות הנמוכות. עם זאת, צפיפות אוכלוסין גבוהה מהיכולת הכלכלית של החברה עשויה להביא לקריסת התשתיות מרוב עומס.
- לארגונים החשובים לכלל האוכלוסייה, כדוגמת מוסדות ממשלתיים, משרדי חברות ארציות, נמלי ים ותעופה, מגרשי ספורט וכו' יש נטייה להימצא במקומות צפופי אוכלוסייה, מטעמי נגישות הקהל וכוח האדם.
התייחסות לצפיפות האוכלוסייה הינה מרכיב מרכזי בתכנון דמוגראפי. ברוב הארצות פיזור האוכלוסייה אינו אחיד, וקיימים שטחים מסוימים בהם צפיפות גבוהה מהרגיל. אזורים אלו מכונים "המרכז". הכוח העיקרי המביא להיווצרותם של המרכזים הוא יעילות כלכלית מסיבות גאוגרפיות או היסטוריות הגורמת לפיתוח ומגורים במרכז שזולים יותר מאזורי הפריפריה. ממשלות רבות רואות יתרון בפיזור מסוים של האוכלוסייה, מטעמים שונים (צמצום פערים חברתיים, הגנה על גבולות, מניעת פיצוץ אוכלוסין וכו').
מצב בו צפיפות האוכלוסין רבה במיוחד, ומביאה לנזקים בלתי נשלטים (פגיעה חמורה באקולוגיה, קריסת התשתית העירונית, צמצום יתר של שטחי חקלאות, מחסור במגורים וכו') מכונה פיצוץ אוכלוסין.