קופיף מערבי

קופיף מערבי (שם מדעי: Cephalopachus bancanus; ידוע גם כקופיף הורספילד) הוא מין יחיד בסוגו של טרסיוס. כשאר בני המשפחה, הוא בעל עיניים גדולות, המסייעות לו לתפוס את טרפו בחושך.

קריאת טבלת מיוןקופיף מערבי
מצב שימור
מצב שימור: פגיענכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
מצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
תת־סדרה: קופיפים
משפחה: קופיפיים
סוג: Cephalopachus
מין: קופיף מערבי
שם מדעי
Cephalopachus bancanus
הורספילד, 1821
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מאפיינים עריכה

בני המין הם שוכני עצים ליליים, וניתן למוצאם בברוניי, אינדונזיה ומלזיה. המין אוכל בעיקר חרקים - חיפושיות, צרצרים, תיקנים, עשים, גמלי שלמה, נמלים, מקלונים וציקדות. הוא ניזון גם מבעלי חוליות קטנים - ציפורים, עטלפים, צפרדעים ונחשים, לעיתים אפילו ארסיים. הוא מסוגל לאכול עד ל-10% ממשקל השומן בגופו ביום.

הם בעלי חוש שמיעה וריח מצוינים. משקלם נע בין 85–165 גרם, ואורכם 8–16 ס"מ. האיבר הכבד ביותר בגופם הוא העין, שקוטרה מגיע ל-1.6 ס"מ. זנבותיהם ארוכים ביותר, ואורכם נע בין 13.5-17.5 ס"מ, והם קירחים למעט ציצת שער בקצה. שערם משיי וקטיפתי, וצבעו נע בין חום אפרפר לחום כהה. אוזניהם הרגישות הן דמויות-עטלף וקירחות כמעט לחלוטין. מבנה הרגליים האחוריות שלהם מאפשר להם קפיצות מרשימות - עד 2 מטר למרחק ועד מטר וחצי לגובה.

הקופיף המערבי הוא מונוגמי. תהליך החיזור מתחיל בקריאה גבוהת-צליל שמשמיעה הנקבה בעת שהיא מוכנה להזדווג. לאחר שמגיע זכר מתאים, מתחיל מחול חיזור הכולל מרדף זה אחר זה והשמעת קולות רכים. ההזדווגות מתבצעת בדממה מוחלטת.

ההריון נמשך חצי שנה (תקופה ארוכה באופן חריג עבור יצור כה קטן), ומסתיים בלידת ולד יחיד, פקוח-עיניים, בעל פרווה ועצמאי, שמשקלו כרבע ממשקל אמו. בעת הציד, האם משאירה את הצאצא בתוך צמחייה עבותה, ומתקשרת איתו בצעקות ובקולות גבוהי-צליל. הצאצא מסוגל לצוד בגיל 42 יום, ואז מתחילה גם גמילתו מחלב אמו. למרות הקשר ההדוק בין ההורים, לא תועדה עזרה של האב בגידול הצאצאים, וכל עומס הטיפול מוטל על האם. הצאצאים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנה, ובגיל זה הזכרים עוזבים את משפחת הוריהם. הנקבות נשארות בה מעט יותר, אך שניהם נוטים להישאר בקשר עם הוריהם.

קופיפים אלו הם טריטוריאליים, ולכל משפחה יש טריטוריה של 10–20 דונמים. בכל יום הם ישנים באתר אחר בטריטוריה שלהם - לרוב בישיבה זקופה. כאשר יורד הלילה הם מתעוררים ויוצאים לציד.

שמיעתם הרגישה של קופיפים אלו מאפשרת להם לצוד בהסתמך על השמיעה בלבד, ואכן פעמים רבות הם עוצמים את עיניהם מיד לפני תקיפת הטרף - כנראה כדי להגן על העיניים הענקיות. הם קופצים על טרפם, תופסים אותו ומכים אותו מספר פעמים בראשו על מנת להורגו, ואז מסתלקים למקום מוגן, בו יאכלו אותו - ראשו ראשון. כאשר הם מבחינים בטורף, הם עוצמים את עיניהם הענקיות ומחכים, עד שהטורף מגיע אליהם. אז הם פוקחים את עיניהם וחושפים את שיניהם, במטרה להפחידו.

תת-מינים עריכה

קיימים שלושה תת-מינים של קופיף מערבי:

  • קופיף מערבי מצוי, Tarsius bancanus bancanus
  • קופיף מערבי של האי בליטונג, Tarsius bancanus saltator
  • קופיף בורנאי, Tarsius bancanus borneanus

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא קופיף מערבי בוויקישיתוף


הערות שוליים עריכה

  1. ^ קופיף מערבי באתר הרשימה האדומה של IUCN