קוקייה אזמרגדית
קוקייה אִזְמַרְגָּדִית (שם מדעי: Chrysococcyx klaas) היא מין עוף ממשפחת הקוקייתיים, שבית גידולו באזורים המיוערים של אפריקה שמדרום לסהרה.
 קוקייה אזמרגדית
| |
|---|---|
.jpg)
זכר קוקייה אזמרגדית
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | קוקאים |
| משפחה: | קוקייתיים |
| סוג: | קוקית ברונזה |
| מין: | קוקייה אזמרגדית |
| שם מדעי | |
 Chrysococcyx klaasסטפנס, 1815 | |
| |
_2.jpg)
שם המין עריכה
השם העברי "קוקייה אזמרגדית" משקף את הכתמים הירוקים כעין אבן הברקת (אזמרגד) שעל גוף הזכר. השם המדעי Chrysococcyx klaas ניתן על ידי החוקר הצרפתי פרנסואה לה-וילון (François Levaillant) על שם משרתו בן לשבט הקויקוי. לה-וילון היה הביולוג הקולוניאלי היחיד שהעניק שמות למיני עופות על שם אנשים מהאוכלוסייה המקומית.[2]
תפוצה עריכה
המין מצוי ברחבי אפריקה שמדרום לסהרה מלבד באזורים צחיחים במיוחד.
תיאור עריכה
אורך גוף הקוקייה האזמרגדית 16–18 סנטימטרים. למין דו-צורתיות זוויגית. לזכר אזורים בגוף בצבע ירוק מבריק עם חלק תחתי לבן. לנקבה גוף בצבע חום-ברונזה, נוצות כנפיים עם כתמים ירקרקים, וחלק תחתי לבן מפוספס עדין. לזכרים ולנקבות כתם מעל העין מאחור.[3]
רבייה עריכה
הטלת הביצים מתרחשת בחודשים ספטמבר עד אפריל, ושיאה בין אוקטובר לדצמבר. לעיתים מאוחר יותר באזורים צחיחים יחסית. עשויה להתחיל אף מיולי באזורים הדרום-מערביים של פרובינציית כף התקווה הטובה. כמו מיני קוקיות דומים הקוקייה האזמרגדית היא טפילת תטולה. היא מטילה את ביציה בקינים של מגוון עופות כאשר מיני החטפיתיים והצופיתיים נפוצים במיוחד.[3]
קישורים חיצוניים עריכה
- קוקייה אזמרגדית, באתר ITIS (באנגלית)
- קוקייה אזמרגדית, באתר NCBI (באנגלית)
- קוקייה אזמרגדית, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- קוקייה אזמרגדית, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ קוקייה אזמרגדית באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Beolens, B.; Watkins, M. (2004). Whose Bird?: Common Bird Names and the People They Commemorate. Yale University Press. ISBN 978-0-300-10359-5.
- ^ 1 2 Harrison, J. A.; Cherry, M. (1997). "Klaas's cuckoo". The atlas of southern African birds (PDF). 1. Johannesburg: BirdLife South Africa. pp. 708–709