קטלב

קְטָלָב (שם מדעי: .Arbutus L) הוא סוג עצים או שיחים ירוקי-עד ממשפחת האברשיים (שם מדעי: Ericaceae), הכולל 12 מינים, שרובם נפוצים (7) בצפון אמריקה ובמרכזה ובאיים הקנריים. רק 4 מינים גדלים בר בחורש הים תיכוני - קטלב משונן, קטלב מצוי, קטלב פברי בלוב וקטלב קנרי. קטלב מצוי הוא הנציג היחיד הגדל בר בארץ ישראל המשויך למשפחת האברשיים מיני הקטלב נחשבים בין המינים המעטים במשפחה זו, שגדלים גם על קרקעות נייטרליות עד בסיסיות ובאזורים שעונת הקיץ בהם חמה וארוכה. אם כי קטלב משונן יצמח היטב גם בקרקע חומצית ובאזור מפגש כמו למשל באי כרתים ימצאו זני כלאיים לא פוריים שלו עם קטלב מצוי.

קטלב
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	אברשאים
משפחה:	אברשיים
סוג:	קטלב
שם מדעי
Arbutus ‏ליניאוס, 1753

פירות הקטלב

מאפיינים

קליפת הגזע והענפים אדומה-חומה, חלקה (קטלב מצוי) או מחוספסת (קטלב משונן).

העלים מסורגים, משתיירים, פשוטים, ללא לוואים, בעלי פטוטרות ניכרות, טרפים רחבים וקירחים ששפתם תמימה (קטלב מצוי) או משוננת כמשור (קטלב משונן).

הקטלב פורח בשפעת פרחים לבנים דמויי כדים נפוחים, הערוכים באשכולות מסועפים (מכבדים).

הפרחים דו-מיניים, נכונים, עם עטיף כפול, חמישה עלי גביע ירוקים וחמישה עלי כותרת מאוחים היוצרים פרח דמוי-כד בעל חמש אונות (שיניים), בצבע לבן או קרם, או כצבע הדונג. מספר האבקנים הוא 10, כפול מזה של עלי הכותרת והם אינם מאוחים לצינור הכותרת. המאבקים נפתחים לרוב בנקבים שבראשם והם מצוידים בשתי קרניים. בדרך כלל השחלה עילית, בעלת 5 מגורות, לעיתים רחוקות 4, עמוד השחלה והצלקת פשוטים.

הפרי הוא ענבה אדומה כדורית בגדלים שונים, פניה מגובששים. הענבה בעלת 5 מגורות, בכל אחת 4 או 5 זרעים. הענבה העשירה בזרעים טובה למאכל אדם.

מינים וזנים של קטלב

קטלב עם פירות

קטלב מצוי (Arbutus andrachne)

ערך מורחב – קטלב מצוי

קטלב משונן (Arbutus unedo)

ערך מורחב – קטלב משונן

קטלב משונן "צפוף" ('Arbutus unedo 'Compacta)

ערך מורחב – קטלב משונן

קטלב קטלבי "מרינה" ("Arbutus x andrachnoides "Marina)

קטלב קטלבי מזן "מרינה" הוא עץ ירוק-עד בעל צמרת נוף מעוגלת ומערכת שורשים שאינה אגרסיבית. גובהו 7 עד 10 מטרים וקוטר נופו 5 עד 7 מטרים. קליפת הגזע קישוטית ובולטת, בדומה לקטלב מצוי, ומתקלפת ברצועות מחוספסות, תוך חשיפת קליפה חלקה בצבע ירוק, המשנה בהמשך את צבעה לצבע קינמון.

העלים מסורגים, צבעם ירוק-כהה, גלדניים, גדולים יותר מהעלים של קטלב משונן או מצוי. אורכם 10 עד 14 ס"מ, ורוחבם כ-5 ס"מ. הפריחה מתרחשת בדצמבר. אשכול הפריחה משתלשל עד 15 ס"מ, והוא מכיל כ-100 פרחים דמויי כד בצבע ורוד. לאחר הפריחה מתפתח פרי ענבה אדום, המזכיר תות-שדה, גדול יותר מהפרי האדום של קטלב מצוי ודומה מאוד לפריו של קטלב משונן, קוטרו כ-2.5 ס"מ, וצבעו אדום. הפרות מתוקים, אכילים עם קליפתם, ארומטיים ומרקמם דומה למרקם תות השדה. ומשום כך כל הכלאות הקטלב הקטלבי המופיעות בספרות הבינלאומית נקראים גם "עצי תות השדה". הפרי מבשיל בחורף על פרחים מהשנה הקודמת ונראים על העץ פרחים ופירות בו-זמנית.

העץ מותאם לכל אזורי הארץ, למעט הבקעה והערבה. הוא זקוק לשמש ולחצי צל, העץ עמיד לטמפרטורות נמוכות ועמידותו למחלות ומזיקים טובה מאד. הוא בעל קצב צימוח איטי ותוחלת חייו ארוכה, דבר שמאפיין את הקטלבים באופן כללי. צריכת המים שלו בינונית. תוספת השקיה בשנותיו הראשונות תאיץ את התפתחותו. ייתכן כי זן הכלאיים הזה פחות תלוי במיקוריזה (שיתוף פעולה בין פטריות לצמחים) להתפתחותו התקינה. הוא זקוק לקרקע עשירה בחומר אורגני, לא מלוחה, והוא מגיבים היטב לדישון. מומלץ לשים כ-200 גרם דשן אוסמוקוט ל-12 חדשים בקרקעית הבור, כשהשורשים בתחתית הגוש נוגעים בו. הוא מתאים לגידול בערוגות בצידי הרחובות כעץ קטן (כך נהוג בחו"ל), וכעץ נוי בגינה הפרטית.

מוצאו של זן זה אינו ידוע בוודאות אך כפי הנראה הוא באגן הים התיכון, והוא נחשב למכלוא בין קטלב מצוי לקטלב משונן לקטלב קנרי. עם זאת, שם המין קטלבי (andrachnoides)  מעיד על הקרבה לקטלב המצוי, אשר צורות המעבר ממקום המוצא של המכלוא שלו נמצאו באי כריתים ובמקומות אחרים שבהם שני המינים (הקטלב המשונן והמצוי) גדלים יחד בטבע. סימה קגן, המתמחה באקלום ובחינת צמחים חסכני מים, אקלמה אותו בישראל בשנת 1995. מקור האקלום הוא וגטטיבי, California Nursery Monrovia. בשנת 1917 הגיעה מאירופה לקליפורניה קבוצה של צמחי קטלב קטלבי לתערוכה שהתקיימה בסן-פרנסיסקו. מהצמחים שהגיעו לתערוכה ריבה השתלן, צ'ארלס אברהמס ( Abrahams Charles), שמשתלתו הייתה במחוז מרינה באזור סן-פרנסיסקו, את צמחי הקטלב שהגיעו לתערוכה, ולקראת סגירת המשתלה שלו העביר שתיל ל- Arboretum Strybing. הקלון המיוחד הזה זכה לשם "מרינה", כדי לכבד את תרומתו של השתלן ממחוז מרינה. ומאז ריבוי זה במשתלות בקליפורניה הוא וגטטיבי ונפוץ שם בגינון.

קטלב קטלבי "יראון" ("Arbutus x andrachnoides "Yiron)

קטלב קטלבי מזן "יראון" הוא עץ ירוק-עד בעל צמרת נוף מעוגלת ומערכת שורשים שאינה אגרסיבית. גובהו 7 עד 8 מטרים וקוטר הנוף 5 עד 7 מטרים. קליפת הגזע אדמדמה, ומחוספסת יותר מזן "מרינה". היא מתקלפת ברצועות מחוספסות, תוך חשיפת קליפה חלקה בצבע ירוק, המשנה בהמשך את צבעה לצבע אדמדם.

העלים מסורגים, צבעם ירוק-כהה, גלדניים, גדולים יותר מהעלים של קטלב משונן או מצוי. אורכם 10 עד 14 ס"מ, ורוחבם כ-5 ס"מ. הפריחה מתרחשת בדצמבר. אשכול הפריחה משתלשל עד 15 ס"מ, והוא מכיל כ-30 עד 40 פרחים דמויי כד בצבע צהוב-קרם. לאחר הפריחה מתפתח פרי ענבה אדום, המזכיר תות-שדה, גדול יותר מהפרי האדום של קטלב משונן, קוטרו מגיע ל-2.5 עד 3 ס"מ ובעל בליטה דמוית "פיטם" בתחתיתו. הפרות מתוקים, אכילים עם קליפתם, ארומטיים ומרקמם דומה למרקם תות השדה. ומשום כך כל הכלאות הקטלב הקטלבי המופיעות בספרות הבינלאומית נקראים גם "עצי תות השדה". הפרי מבשיל בחורף על פרחים מהשנה הקודמת ונראים על העץ פרחים ופירות בו-זמנית.

העץ מותאם לכל אזורי הארץ, למעט הבקעה והערבה. הוא זקוק לשמש ולחצי צל, העץ עמיד לטמפרטורות נמוכות ועמידותו למחלות ומזיקים טובה מאד. הוא בעל קצב צימוח איטי ותוחלת חייו ארוכה, כפי שמאפיין את הקטלבים באופן כללי. צריכת המים שלו בינונית. תוספת השקיה בשנותיו הראשונות תאיץ את התפתחותו. ייתכן כי זן הכלאיים הזה פחות תלוי במיקוריזה להתפתחותו התקינה. הוא זקוק לקרקע עשירה בחומר אורגני, לא מלוחה, והוא מגיבים היטב לדישון. מומלץ לשים כ-200 גרם דשן אוסמוקוט ל-12 חדשים בקרקעית הבור, כשהשורשים בתחתית הגוש נוגעים בו. הוא מתאים לגידול בערוגות כעצי רחוב קטנים (כך נהוג בחו"ל), ולגינות פרטיות.

מוצאו של הזן באגן הים התיכון, הוא נחשב למכלוא בין קטלב מצוי לקטלב משונן. עם זאת, שם המין קטלבי (andrachnoides)  מעיד על הקרבה לקטלב המצוי, אשר צורות מעבר ממוצא המכלוא נמצאו באי כריתים ובמקומות אחרים שבהם שני המינים (הקטלב המשונן והמצוי) גדלים יחד בטבע. מקור האקלום הוא וגטטיבי, קיבוץ יראון, ישראל. אמנון באומהורן, מנהל משתלת "אלון" בקיבוץ יראון מצא נבט של הזן בשנת 2002 במזרע של קטלב מצוי. הוא גודל בנפרד ונשתל בשנת 2010 בחלקה בחצר המשק של יראון. העץ מייצר זרעים פוריים, מהם הופקו שתילים הצומחים כמעט פי שניים מהר יותר מקטלב מצוי או משונן וכעת מתחילים לייצרו מייחורים. סימה קגן, מתמחה באקלום ובחינת צמחים חסכני מים הכריזה עליו כקטלב קטלבי מזן "יראון".

מְקור השם

השם העברי בהשפעת הערבית: קַטְלַבּ.

ישנן מספר אגדות עממיות לגבי צבעו האדום של העץ וגם לגבי שמו (אטימולוגיה עממית). אחת מהן מספרת כי רועה אחד רב עם אביו. תוך כדי המריבה הניף הרועה מוט והרג (קטל) את אביו. המוט הוכתם בדם, והצמיח עץ שגזעו אדום וחלק, ומכאן בא השם "קטלב" – "קטל-אב". שם דומה מופיע גם בלשון הסורית לאחד ממיני הקטלב, ה-arbutus unedo: قتل أبيه (בתעתיק "קטל אביהי") שפירושו "קטל אביו". אגדה אחרת מספרת על עץ שהתאהב בציפור פצועה שהתיישבה עליו, וטיפל בה בזמן שהייתה פצועה. כשהבריאה והמשיכה במסעה, ניסה העץ להצטרף אליה ונעשה אדום מהמאמץ (ומכאן, על פי האגדה, צבעו האדום). העץ המשיך לנסות לרדוף אחרי הציפור עד שלא היה מסוגל יותר ונשבר - ובכך נשברה אהבתם - Cut-love ("קאט-לב", באנגלית: cut - לשבור, love - אהבה).

הסבר נוסף הוא שקטלב משמעותו 'קטל באיבו' - יש לעץ תכונה בולטת ודומיננטית - ענף שאינו מגיע לאור השמש, במקום שיצרוך מהעץ אנרגיה ומים - הוא מייבש אותו, כלומר קוטל אותו לפני שהענף הגיע לבגרות.

העץ קטלב, שאין כל סיבה להניח שלא נמנה עם עצי החורש הים תיכוני בתקופת המקרא, כנראה לא נזכר בתנ"ך למרות שהוא בולט בנוף ומתאים לשמש כדימוי וסמל. היעדר אזכורו הוא כנראה מקרי ומסיבות שונות לא נכלל בדברי נבואה. קיימת גם כמובן האפשרות שצמח זה אכן נזכר בתנ"ך בשם אחר.

החוקר ניסים קריספיל (על פי ערך ויקיפדיה "טיליה") טוען ששמו המקראי של הקטלב הוא תרזה.

קישורים חיצוניים

• קטלב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• קטלב, באתר ITIS (באנגלית)
• קטלב, באתר NCBI (באנגלית)
• קטלב, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• קטלב, באתר Tropicos (באנגלית)
• קטלב, באתר GBIF (באנגלית)
• קטלב, באתר IPNI (באנגלית)
• קטלב מצוי - אגדות ומידע מפורט מתוך האתר טיולים בארץ מגדיר צמחים