קליגולה (סרט)
קליגולה (באנגלית: Caligula) הוא סרט ביוגרפי בעל תוכן מיני איטלקי/אמריקאי משנת 1979, אותו ביים טינטו בראס, עם סצינות נוספות אותם ביימו ג'אנקרלו לואי ומייסד פנטהאוז בוב גוצ'יונה. הסרט עוסק בעלייתו ונפילתו של הקיסר הרומי גאיוס יוליוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס, הנודע יותר בשם קליגולה. תסריט הסרט קליגולה נכתב בידי גור וידאל, היה במימון משותף עם מגזין פנטהאוז, והופק בידי גוצ'יונה ופרנקו רוסליני. מככב בו מלקולם מקדואל כקיסר. קליגולה היה הראשון בסרטים עתירי התקציב שמציג כוכבי סרטים בולטים (ג'ון גילגוד, פיטר או'טול, מלקולם מקדואל, הלן מירן) בסרט עם סצינות מין גלויות. [1]
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי |
טינטו בראס סצנות נוספות על ידי: ג'אנקרלו לואי בוב גוצ'יונה |
|---|---|
| הופק בידי |
בוב גוצ'יונה פרנקו רוסליני |
| תסריט |
גור וידאל ללא קרדיט: מלקולם מקדואל מסולינו דאמאיקו טינטו בראס טד וויטהד |
| עריכה |
נינו ברגאלי  |
| שחקנים ראשיים |
מלקולם מקדואל ג'ון גילגוד פיטר או'טול הלן מירן |
| מוזיקה |
סרגיי פרוקופייב אראם חאצ'טוריאן ברונו ניקולאי |
| צילום |
סילבנו איפוליטי |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, ארצות הברית, איטליה |
| חברת הפקה |
פנטהאוז |
| חברה מפיצה |
נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
 14 באוגוסט 1979 1 בפברואר 1980 |
| משך הקרנה |
156 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט ניצול, סרט ביוגרפי, סרט דרמה, סרט ארוטי, סרט פורנוגרפי, סרט להט"בי |
| תקציב | 22,000,000 דולר |
| הכנסות | 23,438,120 דולר |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
תקציר העלילה עריכה
בשל הגרסאות השונות של הסרט, תקציר העלילה יכול להשתנות קלות בין גרסה לגרסה.
קליגולה (מלקולם מקדואל), היורש הצעיר של הכתר של הקיסר מוכה העגבת והחצי משוגע טיבריוס (פיטר או'טול), סבור שהוא קיבל סימן רע אחרי שקיכלי עף לתוך חדרו מוקדם בבוקר אחד. מעט אחרי כן, מקרו, (גואידו מנארי), ראש המשמר הפרטוריאני, מופיע על מנת לבשר לאיש הצעיר שסבו (טיבריוס) דורש שהוא ייגש לראותו באי קפרי, שם הוא מתגורר מספר שנים ביחד עם חברו הקרוב נרווה (ג'ון גילגוד). קלאודיוס (ג'אנקרלו באדסי), קרוב משפחה רפה-שכל, ואחיו החורג והצעיר יותר של קליגולה גמלוס (ברונו בריוה), חביבו של טיבריוס. קליגולה, שחושש מהתנקשות בחייו, מפחד לעזוב, אולם אחותו האהובה דרוסילה (תרזה אֶן סאווי) משכנעת אותו ללכת.
בקפרי, מוצא קליגולה שסבו נעשה מושחת, מפגין סימנים של מחלות מין מתקדמות ומר נפש בנוגע לרומא והפוליטיקה שלה. טיבריוס נהנה להתבונן במופעי מין משפילים, לעיתים הכוללים ילדים וסטיות שאינן מדרך הטבע. קליגולה צופה בתערובת של משיכה וזוועה. המתח גואה כשטיבריוס מנסה בבדיחות הדעת להרעיל את קליגולה לפני גמלוס. אחרי שנרווה מבצע התאבדות לאור האפשרות שקליגולה יעלה לשלטון, טיבריוס מתמוטט משבץ, ומשאיר למקרו ולקליגולה לתכנן את הדרך להאיץ את עלייתו של האחרון לשלטון.
מאוחר בלילה, מקרו מלווה את הצופה מחוץ לחדר השינה של טיבריוס כדי לתת לקליגולה הזדמנות לרצוח את סבו, אולם כשהוא נכשל, מקרו מסיים את המלאכה בעצמו כשהוא חונק את טיבריוס בעזרת צעיף. קליגולה בשמחת ניצחון מסיר את החותם המלכותי מאצבעו של טיבריוס ולפתע נוכח לדעת שגמלוס היה עד לרצח. טיבריוס נקבר בכבוד רב וקליגולה מוכרז כקיסר החדש, שבתורו מכריז על דרוסילה כשווה לו, מעשה המעורר בסנאט שאט נפש גלויה. אחרי כן, דרוסילה, החוששת מהשפעתו של מקרו, משכנעת את קליגולה להיפטר ממנו. קליגולה עושה זאת כשהוא מקים בית משפט מטעמו, שבו מאלצים באיומים את גמלוס להעיד שמקרו לבדו רצח את טיבריוס. כשמקרו רב-העוצמה סולק, קליגולה מכריז על הסנאטור הצייתן קאסיוס כיריאה (Paolo Bonacelli) כמפקד החדש של המשמר הפרטוריאני. מאמציה של דרוסילה למצוא לקליגולה רעיה בין הכוהנות של האלה איזיס, הכת המסתורית לה הם עובדים. רצונו היחידי של קליגולה הוא לשאת לאשה את דרוסילה, אולם כשהיא אינה נענית לו, הוא נושא כנקמה את קיסוניה (הלן מירן), זונת-צמרת, אולם רק אחרי שהיא נושאת בבטנה את יורשו.
קליגולה מוכיח עצמו כשליט פופולרי, אך תמהוני, מוריד מיסים ומבטל את כל החוקים המדכאים שטיבריוס חוקק. הסנאט מתחיל למאוס בקיסר הצעיר בשל מוזרויותיו והעלבונות השונים שהוא מטיח כלפיהם. בנוסף לכך מתחילים להופיע היבטים אפלים באישיותו, הוא אונס כלה וחתן בלילה כלולותיהם בגלל פרץ קנאה קטן ומורה על הוצאתו להורג של גמלוס רק כדי לעורר את תגובתה של דרוסילה.
אחרי שהוא מגלה שקיסוניה בהריון, סובל קליגולה מחום כבד, אולם דרוסילה מטפלת בו עד שהוא מבריא. מעט אחרי שהוא מתאושש לחלוטין, קיסוניה יולדת לקליגולה בת, ז'וליה דרוסילה, וקליגולה מתחתן אתה בו במקום. במהלך החגיגה, דרוסילה מתמוטטת בזרועותיו של קליגולה מאותו חום ממנו הוא סבל. מעט אחרי כן, קליגולה מקבל אות רע נוסף בדמותה של ציפור שחורה. הוא נחפז לצידה של דרוסילה וצופה בה גוססת. קליגולה מתנסה בהתמוטטות עצבים, הוא מנפץ את פסלה של איזיס וגורר את גופתה של דרוסילה מסביב לארמון בעודו צורח בהיסטריה. כעת הוא שרוי בדיכאון עמוק, קליגולה מתהלך ברחובות רומא, מחופש לקבצן. אחרי שהות קצרה בכלא העירוני, קליגולה נחוש להרוס את מעמד הסנאטורים, אותו הוא מתעב. שלטונו נהפך להיות סדרת מעשי ביזיון נגד יסודותיה של רומא, רעיות הסנאטורים נאלצות לעבוד בשירות המדינה כפרוצות, אחוזות מוחרמות, הדת הישנה מחוללת, והוא יוזם מלחמה אבסורדית נגד בריטניה על מנת להשפיל את צבאו. הסנאטורים והצבא משתכנעים שיש לרצוח את קליגולה.
קליגולה מתהלך בחדר השינה שלו שם קיסוניה העצבנית מחכה לו. הקיכלי מופיעה בפעם האחרונה, אולם רק קיסוניה חוששת מפניו. בבוקר למחרת, אחרי חזרות על מחזה מצרי, קליגולה ומשפחתו מותקפים כשהם עוזבים את האצטדיון במתקפת פתע שבראשה עומד כיריאה. אשתו ובתו נרצחות באכזריות וכיריאה בעצמו דוקר את קליגולה בבטנו, שבהתרסה מייבב: "אני חי".
כשגופותיהם של קליגולה ומשפחתו מושלכות למטה אל מדרגות השיש והדם ניגר מהן אל רצפת השיש, מכריזים על קלאודיוס כעל הקיסר החדש.
השחקנים עריכה
- מלקולם מקדואל כקליגולה
- ג'ון גילגוד כנרווה (בנו של מרקוס קוסיוס נרווה)
- פיטר או'טול כטיבריוס
- הלן מירן כמילוניה קיסוניה
- ריצ'רד פארטס כמנסטר
- תרזה אֶן סאווי כדרוסילה
- ג'ון שטיינר כלונגינוס
- גואידו מנארי כמקרו
- פאולו בונצ'לי כקאסיוס כיריאה
- לאופולדו טרייסט ככאריקלס
- ג'אנקרלו בדסי כקלאודיוס
- מירלה ד'אנג'לו כג'וליה ליוויה
- אדריאנה אסטי כאניה
- ברונו בריוה כגמלוס
- לורי וגנר כאגריפינה
- אנקה די לורנצו כמסלינה
- דונטו פרצידו כפרוקולוס
- הסוס דייווידה כאינקיטאטוס
ההפקה עריכה
וידאל פיתח את תסריטו של קליגולה ממיני סדרת הטלוויזיה של רוברטו רוסליני שלא הופקה. ביחד עם פרנקו רוסליני, אחיינו של רוברטו, כוונתו המקורית של וידאל הייתה ליצור דרמה היסטורית צנועת תקציב. כשהזוג לא הצליח למצוא מימון, יצר וידאל קשר עם איל התקשורת והמייסד והבעלים של פנטהאוז בוב גוצ'יונה. גוצ'יונה הסכים לממן את הפרויקט בשני תנאים: שהסרט יוסב למופע ראוותני ומפואר בדומה ל"סרטי הסנדל והחרב" האפיים של הוליווד בשנות החמישים והשישים, וכן שיוסף מין ועירום לתסריט על מנת לקדם את כתב העת של גוצ'יונה. וידאל ורוסליני נאותו לתנאים והפרויקט הושק.
דנילו דונאטי, הארט דיירקטור של פדריקו פליני נשכר על מנת לבנות אתרים ותלבושות יקרים ומורכבים. לוהקו שחקנים ידועים ומוכשרים, בכללם מלקולם מקדואל, הלן מירן, פיטר או'טול וסר ג'ון גילגוד. מריה שניידר הייתה מיועדת לתפקיד דרוסילה, אחותו של קליגולה שמתה בסוף, אולם עזבה את הפרויקט והחליפה אותה טרזה אן סבוי. אחרי שגוצ'יונה לא הצליח להגיע לידי הסכם עם במאים מבוססים כמו ג'ון יוסטון ולינה ורטמילר נשכר טינטו בראס, במאי איטלקי צעיר יחסית, אחרי שגוצ'יונה התרשם מסרטו הקודם והשנוי במחלוקת של בראס, Salon Kitty, שמיזג קטעי מין לתוך דרמה היסטורית עתירת תקציב. הפקת קליגולה נעשתה באולפני דיר ברומא, שם צולם הסרט הידוע קלאופטרה, 13 שנים קודם לכן. הצילומים החלו בספטמבר 1976, כשהתוכניות היו להפיץ את הסרט ב-1977.
כבר מראשיתו נתקל קליגולה בקשיים. לפי ראיון שהעניק גוצ'יונה לפנטהאוז ב-1980, וידאל (שגוצ'יונה כינה "כישרון מופלא") התחיל לעשות בעיות בראיון שנתן לטיים מגזין כשהוא כינה את הבמאים טפילים שניזונים מעבודתם של סופרים, והבמאי צריך לציית להוראות שהסופר נותן בתסריט. לפי גוצ'יונה, בראס הזועם הגיב להערתו של וידאל בכך שהוא סילק את וידאל מהאולפן. גוצ'יונה נאלץ לצדד בבראס (אותו כינה "סובל משיגעון גדלות") מכיוון ש"עבודתו של גור כבר נעשתה ועבודתו של טינטו עמדה להתחיל." [2]
בליהוק, בתכנון ובביצוע צצו בעיות. הכוכבת הראשית שניידר חשה שלא בנוח עם סצנות המין והעירום בתסריט והתפטרה במהרה מתפקידה בסרט. [3] בשלב מוקדם התברר ליוצרי הסרט שלוח הזמנים הצפוף שייעדו לצילומים רוסליני וגוצ'יונה הבלתי מנוסים היו בלתי אפשרים לסרט בקנה מידה כזה. דונאטי היה צריך להשליך כמה מרעיונותיו המקוריים והמורכבים לאתרי ההסרטה ולהחליף אותם בדימויים סוריאליסטיים כמו matte paintings מוזרים, שטחים מואפלים, תפאורות רקע ומסכים ממשי. הדבר גרם לשינויים משמעותיים בתסריט, כשבראס והשחקנים מאלתרים את הקטעים הכתובים כדי שיתרחשו באתרי הסרטה שונים לחלוטין, ולעיתים צילמו קטעים חדשים לגמרי (כמו הסצנה הפותחת את הסרט) על מנת להפגין התקדמות בעת שהאתרים הפגומים או שעוצבו מחדש לא היו זמינים. ההפקה עוכבה בשל חוסר הסכמה בין בראס ודונאטי לגבי כך שבראס לא השתמש בכל אתרי ההסרטה שדונאטי הרכיב,[2] כמו גם מכך שהתגלעו חילוקי דעות בין בראס וגוצ'יונה לגבי תוכנו המיני של הסרט.
במקביל לכך בראס לא היה שבע רצון מהתסריט שכתב וידאל. "הייתה זו עבודתו של זקן סנילי. וידאל שיכתב אותו חמש פעמים, אבל הוא עדיין אבסורדי".[3] בעזרתו של מקדואל, כתב בראס מחדש חלקים מהתסריט.
בזמן שרוב הצילומים של קליגולה הושלמו, וידאל (שנקלע לעימותים קודם לכן בשל מעורבותו בסרט הידוע -"מיירה ברקינגרידג'") חשש מלהיות קשור להפקה כזו שיצאה מכלל שליטה, וסבר שהסרט לא יצליח, וידאל שמר מרחק מהפרויקט. לגבי וידאל הסיק בראס, "אם באמת אני אכעס על גור וידאל, אני אפרסם את התסריט שלו."[3]
הסרט הגיע לשלב שאחרי ההפקה, גוצ'יונה תפס פיקוד על קטעי הסרט, פיטר את בראס בעקבות התנהלות כספית בזבזנית (גוצ'יונה האשים את בראס בכך שהוא צילם די סרט לכדי "פי חמישים מהגרסה המקורית של בן חור"),[2] הוא ליהק פושעים אמיתיים כסנאטורים רומיים, [4] והשתמש במה שגוצ'יונה החשיב כ"נשים שמנות, מכוערות ומקומטות"[2] בסצינות המין במקום בשפנפנות פנטהאוז. גוצ'יונה שכר את חברו ג'אנקרלו לואי על מנת לשכתב מחדש הסרט. לואי התבקש לעצב מחדש את הסרט כדי שיהלום יותר את תסריטו המקורי של וידאל, בעודו מביע את התוכן המיני שדרש גוצ'יונה. בצעד שנוי במחלוקת צילמו השניים סצינות פורנוגרפיות נועזות כדי להחליף את הסצינות שצילם בראס.
עם קטעי סרט מאולתרים רבים, שנכתבו מחדש מהטיוטה המקורית של הסרט, לואי ערבב, חתך מחדש, ומחק סצינות בסיכומו של דבר. רבות מהתמונות המיניות המפריעות אותן צילם בראס הוסרו, והחליפו אותן כשש דקות של מין חושפני שצילמו גוצ'יונה ולואי. לסיכום, העריכה הסופית של הסרט התרחקה במידה ניכרת ממה שבראס התכוון. באופן אירוני היה לה גם דמיון מועט לתסריטו של וידאל.
בתוצאותיה הלא נעימות של המריבה, גם בראס וגם וידאל ניהלו כל אחד מסע תוכחה עצמאי ותביעות משפטיות נגד גוצ'יונה, ובכך עיכבו את יציאתו לבתי הקולנוע של קליגולה. וידאל, שקיבל $200,000 תמורת התסריט, נסוג מדרישתו ל-10% מרווחי הסרט בתמורה לכך ששמו יוסר מהקרדיטים (הכותרת המקורית הייתה אמורה להיות "קליגולה של גור וידאל" (Gore Vidal's Caligula).
[2] ב-1981, אנה די לורנצו, ששיחקה את מסלינה, תבעה את גוצ'יונה, בטענה שהוא פגע בקריירה שלה מכיוון שהשתמש בסצינות הפורנוגרפיה הבוטה בעריכה הסופית של קליגולה בלי ידיעתה, וכך קישרו אותה עם סרט פורנוגרפי. אחרי מאבק משפטי ממושך, ב-1990, פסק לה בית משפט בניו יורק $40,000 כפיצויים נזקיים. [5]
באוגוסט 1979, שלוש שנים אחרי שההפקה החלה, יצא הסרט קליגולה להפצה בבתי הקולנוע.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ דניאל קראוס, "פורנו למחשבה", salon.com
- ^ 1 2 3 4 5 ראיון פנטהאוז עם בוב גוצ'יונה, פנטהאוז, מאי 1980
- ^ 1 2 3 "האם קליגולה יקרום עור וגידים?", טיים מגזין, 3 בינואר 1977
- ^ "שוב פורנו", ניו יורק מגזין (הקישור אינו פעיל, 25.4.2019)
- ^ "העתירה של מרג'ורי לי תורזון הידועה גם כדי לורנזו, נגד המגזין פנטהאוז, ורוברט גוצ'יונה"