קרב פשנדל

קרב פשנדל (באנגלית: Battle of Passchendaele), נקרא לעיתים גם קרב איפר השלישי (Third Battle of Ypres) בבריטניה, קרב פלנדריה השלישי בגרמניה (Dritte Flandernschlacht) או הקרב השלישי על פלנדריה בצרפת (Troisième Bataille des Flandres), היה אחד מהקרבות המרכזיים בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה שנערך בין 31 ביולי 1917 ועד ל-6 בנובמבר 1917. הקרב התרחש באזור רכס ההרים והכפר פשנדל, הנמצאים ליד העיר איפר בפלנדריה המערבית, בלגיה בין מדינות ההסכמה (בהובלת בריטניה) לבין גרמניה ממדינות המרכז.

קרב פשנדל

מערכה: החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריכי הסכסוך	31 ביולי 1917 – 6 בנובמבר 1917 (14 שבועות ויום)
קרב לפני	קרב מסין
קרב אחרי	קרב קמברה (1917)
מקום	איפר, בלגיה
קואורדינטות	50°54′01″N 3°01′16″E
תוצאה	ניצחון טקטי למדינות ההסכמה
הצדדים הלוחמים ניופאונלנד קנדה דרום אפריקה מפקדים דאגלס הייג הוברט גוף הרברט פלומר ארתור קורי ג'ון מונש פרנסואה אנטואן אריך לודנדורף רופרכט, נסיך הכתר מבוואריה פרידריך זיקסט פון ארמין אבדות נפצעו, נשבו או נהרגו: 200,000 - 448,614 נפצעו, נשבו או נהרגו: 217,000 - 400,000
(למפת בלגיה מוגדלת)   בריסל אנטוורפן ברוז' גנט לייז' ארלון שרלרואה נאמור צרפת הולנד גרמניה לוקסמבורג הים הצפוני קרב פשנדל (למפת בלגיה רגילה)   בריסל אנטוורפן ברוז' גנט לייז' ארלון שרלרואה נאמור צרפת הולנד גרמניה לוקס. הים הצפוני קרב פשנדל

בתום ארבעה חודשי לחימה עזים, הצליחו מדינות ההסכמה להתקדם כעשרה קילומטרים בלבד לתוך קווי הגרמנים, וזאת במחיר של למעלה מחצי מיליון פצועים, שבויים או הרוגים לשני הצדדים. בשל כך נחשב קרב פשנדל לאחד הקרבות הנוראיים ביותר במלחמת העולם הראשונה, שמסמלים את מלחמת החפירות שאפיינה את החזית המערבית.

רקע

למיקומה האסטרטגי של איפר בין גרמניה לצפון צרפת נודעה משמעות רבה בעת המלחמה. הגרמנים, שפעלו לפי תוכנית שליפן וניסו לפרוץ לצרפת מצפונה, כבשו בסערה את פלנדריה והגיעו לסביבות איפר. הם התבססו בגבעות שמצפון, ממזרח ומדרום לעיר, וכיתרו את "מבלט איפר" - שטח בצורת חצי סהר ובמרכזו איפר. השטח הוחזק בידי מדינות ההסכמה, ובלט מזרחה לתוך השטח שהוחזק בידי הגרמנים. הבריטים, שהתערבו במלחמה עקב הפרת הגרמנים את הנייטרליות של בלגיה, יחד עם הצרפתים ולוחמים ממדינות ההסכמה האחרות, ניסו להדוף את הגרמנים מזרחה, אך קרב רדף קרב ללא תוצאות משמעותיות מלבד אבדות רבות לשני הצדדים. במהלך שנות המלחמה הפכה איפר לסמל חשוב בעיני העם הבלגי, בהיותה אחת הערים הבלגיות המעטות שלא נכבשו על ידי הגרמנים.

הקרב הראשון

ערך מורחב – קרב איפר הראשון

בקרב איפר הראשון ניסו הגרמנים, לאחר שכבר כבשו כ-95% משטחה של בלגיה, להשלים את המלאכה בגזרת פלנדריה המערבית, שבמרכזה העיר איפר, ולהגיע לנמל קאלה בצפון מזרח צרפת. הקרב החל למעשה בכניסתה של פלוגה גרמנית קטנה לעיר, ב-3 באוקטובר 1914. הבריטים פרצו אל העיר ב-14 באוקטובר, והגרמנים נסוגו מיד לעבר הגבעות. הבריטים לא הסתפקו בסילוק הגרמנים מהעיר ופתחו תוך מספר ימים במתקפה כללית על הפלוגות שכיתרו את העיר. מטרת הקרבות נבעה, ככל הנראה, משאיפתם של הבריטים להגן על נמלי התעלה האנגלית ועל קווי ההספקה שלהם. איפר הייתה המכשול העיקרי האחרון בפני הגרמנים בדרכם אל בולון ואל קאלה היושבות לחוף התעלה. הצרפתים שאפו למנוע מהגרמנים לאגף את צבאות ההסכמה מצפון, איגוף שנחשד כמטרתם של הגרמנים בעקבות המפלות בקרב על האן ובקרב הראשון על המארן. ההתנגדות העיקשת של חיל המשלוח הבריטי, כוחות צרפתיים ושרידי הצבא הבלגי הנסוג בפיקודו של המלך הבלגי אלברט הראשון, הביאה ליצירתה של מובלעת סביב איפר, שהפכה לזירה של סדרת מערכות בשנים הבאות. הקרבות החלו ב-19 באוקטובר 1914 ונמשכו עד 22 בנובמבר באותה שנה. מדינות ההסכמה איבדו בקרבות בין 180,000 ל-215,000 לוחמים, שנהרגו, נפצעו או נעדרו. לגרמנים נמנו כ-20,000 הרוגים, 84,000 פצועים ו-31,000 נעדרים.

הקרב השני

ערך מורחב – קרב איפר השני

קרב איפר השני היה למעשה סדרה של ארבעה קרבות, שהתנהלו בצפון המבלט: קרב רכס חראפנסטאפל (Gravenstafel) שהתחולל ב-22 וב-23 באפריל 1915, קרב סנט ז'וליין (St. Julien) שהחל ב-24 באפריל ונמשך עד 4 במאי 1915, קרב רכס פרזנברג (Frezenberg) שהחל ב-8 במאי עד 13 במאי 1915, וקרב רכס בלווארדה (Bellewaarde) שהתחולל ב-24 וב-25 במאי 1915. גם בקרב זה נשא חיל המשלוח הבריטי, שכלל גם דיוויזיה הודית ודיוויזיה קנדית, בעיקר הנטל. בקרבות אלו נהרגו, נפצעו או נשבו כ-70,000 לוחמי מדינות ההסכמה, וכ-35,000 גרמנים. תוצאות הקרבות צמצמו את מבלט איפר וקרבו את קו הכיתור של הגרמנים לעיר גופה.

בקרב איפר השני הופעל בהצלחה, לראשונה בהיסטוריה, נשק כימי כנשק להשמדה המונית. ב-22 באפריל 1915 הפציצו הגרמנים את כוחות ההסכמה שחנו ליד איפר בגז כלור, וקטלו כ-6,000 חיילים צרפתים וצפון אפריקנים. רבים יותר התעוורו כתוצאה מהמתקפה. גם הלהביור הופיע לראשונה בקרבות איפר, ביולי 1915.

1916

מערכת פשנדל

פעולות קטנות התרחשו במזרח העיר איפר בשנת 1916, חלקן היו יוזמות גרמניות להסיח את בעלות הברית מההכנות למתקפה בוורדן ומאוחר יותר ניסיונות להסיט את המשאבים של בעלות הברית מהקרב על הסום. פעולות אחרות החלו על ידי הבריטים להשבת שטחים או לפינוי הגרמנים מהעמדות המשקיפות על עמדותיהם. בינואר 1917 החזיקה הארמייה השנייה (הגנרל הרברט פלומר) עם הקורפוסים אנזא"ק ה-2, ה-9, ה-10 וה-8 את החזית המערבית בפלנדריה מלוונטי לבוזינגה, עם אחת עשרה דיוויזיות ועוד שתיים בעתודה. במהלך הפעולות האלו היו לארמייה השנייה 20,000 נפגעים. בחודש מאי החלו להגיע תגבורות לפלנדריה מדרום; מטה הקורפוס ה-2 ו-17 דיוויזיות הגיעו בסוף החודש.

בינואר 1916 החל פלומר לתכנן מתקפה נגד רכס מסין, ליל ויער חותולסט. הגנרל הנרי רולינסון נצטווה גם הוא לתכנן מתקפה על מבלט איפר ב-4 בפברואר; התכנון נמשך אך קרב ורדן וקרב הסום תפסו את שארית השנה. בנובמבר 1916 נפגשו דאגלס הייג, המפקד הצרפתי ז'וזף ז'ופר ושאר בעלות הברית בשאנטילי. המפקדים הסכימו על אסטרטגיה של התקפות סימולטניות בכל החזיתות; המערבית, המזרחית והאיטלקית. ישיבה בלונדון של האדמירליות והמטכ"ל דחקה בביצוע מבצע פלנדריה בשנת 1917 וז'ופר השיב ב-8 בדצמבר, והסכים למערכה בפלנדריה לאחר מתקפת האביב. התוכנית לשנה של מתקפות התשה בחזית המערבית, כשהמאמץ העיקרי שנעשה בקיץ על ידי BEF, נפסק על ידי המפקד הצרפתי החדש רוברט ניבל לטובת החזרה ל אסטרטגיה של קרב מכריע.

האסטרטגיה של בעלות הברית

ערך מורחב – מתקפת ניוול

בחודש אפריל הורה הגנרל הצרפתי רובר ניוול על מתקפה חדשה נגד החפירות הגרמניות בהבטיחו שזו תביא לניצחון. במתקפה, המכונה מתקפת ניבל, תוכננו להילחם 1.2 מיליון חיילים שילוו בטנקים ובארטילריה. במבצע הייתה ידם של הצרפתים, בתוספת שתי חטיבות רוסיות, על התחתונה – הגרמנים שלטו באוויר, השטח היה בעל עבירות נמוכה והחשאיות של המתקפה לא נשמרה. בתוך שבוע נהרגו 100 אלף חיילים צרפתים, ולמרות הבטחתו של ניוול, שאם המתקפה תיכשל, היא תופסק, המתקפה נמשכה אל תוך מאי. ב-3 במאי סירבו חיילי הדיוויזיה הקולוניאלית הצרפתית השנייה המותשים, שלחמו בקרב ורדן, לפקודה להילחם ואף הגיעו שיכורים וחסרי נשק. לקצינים לא היו האמצעים להעניש את האוגדה כולה ולכן לא ננקטו צעדים משמעותיים נגד הסרבנים. בהמשך אירעו המרידות בצבא הצרפתי (1917), עם סך הכול של 20,000 חיילים שנטשו את שדה הקרב. כוחות אחרים של מדינות ההסכמה המשיכו לתקוף, אך ספגו אבדות משמעותיות. קריאות לפטריוטיות כמו גם מעצרים והליכים משפטיים עודדו את החיילים לחזור לחפירות, אם כי החיילים הצרפתים סירבו להשתתף במתקפות נוספות. ב-15 במאי הועבר ניוול מתפקידו והוחלף בגנרל פיליפ פטן, שעצר את המתקפות רחבות ההיקף. במשך החודשים הבאים עסקו הצרפתים בעיקר בהגנה כדי להחזיר את הביטחון והמורל לחיילים.

מתקפת קרנסקי

החזית המזרחית בשנת 1917

הצבא הרוסי ניהל את מתקפת קרנסקי בגליציה, כדי לכבד את ההסכם שנחתם עם בעלות הברית בשאנטילי. לאחר תקופה קצרה של הצלחה בין 1 ל-19 ביולי, המתקפה הרוסית נבלמה על ידי הגרמנים והאוסטרו-הונגרים, שתקפו בחזרה ואילצו את צבאות רוסיה לסגת. על החוף הבלטי בין 1 ל-5 בספטמבר 1917 תקפו הגרמנים עם העתודה האסטרטגית שלהם שכללה שש דיוויזיות וכבש את ריגה. במהלך מבצע אלביון (ספטמבר-אוקטובר 1917), הגרמנים כבשו את האיים בפתחו של מפרץ ריגה. המפקדים הבריטים והצרפתים בחזית המערבית נאלצו להתחשב בכך שהצבא הגרמני במערב התחזק באמצעות תגבורות מהחזית המזרחית בסוף שנת 1917. הייג רצה לנצל את הסחת הכוחות הגרמניים ברוסיה והפציר בקבינט המלחמה של בריטניה להקצות את המירב של כוח אדם ותחמושת לקרב בפלנדריה.

הקדמה

מבלט איפר

מבלט איפר היה שטח נחות שנשלט מדרום על ידי רכס מסין, ממזרח על ידי מישור גלובלט שהתרומם בחצי קשת לצפון מזרח עד לאזור הכפר פשנדל, ומצפון מזרח על ידי רכס פליקם. הרכסים היו נמוכים מאוד, הנקודות הגבוהות ביותר לא התנשאו ליותר מ-60 מ’, אולם ביחס לשפלת איפר היה בהפרש הגובה הזה יתרון משמעותי לגרמנים.

התוכניות הבריטיות

ההכנות למבצעים בפלנדריה החלו בשנת 1915, עם הכפלת המסילה של קו הרכבת הזברוק – איפר ובניית קו חדש מברגו לפרובנס, שהוכפל בראשית 1917. התקדמות בדרכים, סלילת מסילות רכבת והקמת תחנות באזור הארמייה השנייה באמצע שנת 1917 העניק לאזור את מערך האספקה היעיל ביותר של חיל המשלוח הבריטי. כמה תוכניות ותזכורות למתקפת פלנדריה הופקו בין ינואר 1916 למאי 1917, בהם ניסו הכותבים לתאר את המשאבים הפוגעניים העומדים לרשות השטח ואת ההגנה הגרמנית ככל הנראה. בתחילת 1916 הדגישו הייג ומפקדי הצבא את חשיבות לכידת מישור גלוולט למען התקדמות צפונה. ב-14 בפברואר 1917, קולונל נורמן מק'מאלן הציע כי הרמה תיכבש על ידי מתקפת טנקים המונית, ותצמצם את הצורך בארטילריה; באפריל מצא סיור של קפטן גיפרד לה קיין מרטל כי האזור אינו מתאים לטנקים.

ב-9 בפברואר הציע רולינסון, מפקד הארמייה הרביעית, כי ניתן יהיה לקחת את רכס מסין ביום אחד וכי לכידת מישור גלוולט צריכה להיות בסיסית למתקפה בצפון. הוא הציע כי ההתקפה הדרומית מסנט איב למונט סורל צריכה להיות ראשונה, וכי יש לתקוף את האזור בין Mont Sorrel ל-Steenstraat תוך 48–72 שעות. לאחר דיונים עם רולינסון ופלומר ושילוב השינויים של הייג, הגיש מקמולן את מזכרו ב-14 בפברואר. שבוע לאחר קרב רכס מסין מסר הייג את מטרותיו למפקדים בצבא, הבקעה בחזית איפר, שבעקבותיה יקודמו דיוויזיות פרשים להשתלטות על המרחב המנהלתי העורפי של הצבא הגרמני במרחב רוסלר על ידי לכידת רכס פשנדל, ולחבירה עם כוחות שיונחתו מהים לכיבוש נמלי אוסטנד וזיברוגה, שהיו בסיסי צוללות של הצי הגרמני, לאבטח את החוף הבלגי ולהתחבר לגבול ההולנדי. בשל כוח אדם וארטילריה לא מספיקים, רק החלק הראשון של התוכנית היה יכול להתקיים. ב-30 באפריל אמר הייג ליוברט גוף, מפקד הארמייה החמישית, כי יוביל את המבצע הצפוני ואת כוח החוף, אף כי אישור הממשלה למתקפה לא ניתן עד 21 ביוני.

ההגנה הגרמנית

הארמייה הרביעית החזיקה קו חזית של 40 ק"מ עם שלוש קבוצות, המורכבות ממטות הקורפוסים והשלמה שונה של דיוויזיות; קבוצת שטאדן, שהתבססה על קורפוס המילואים של המשמר, נוספה מאוחר יותר. קבוצת דיקסמוד החזיקה 19 קילומטר עם ארבע דיוויזיות קדמיות ושתי דיוויזיות תקיפה, קבוצת איפר נערכה לאורך 9.7 קילומטר מ-Pilckem עד כביש מנן עם שלוש דיוויזיות קדמיות ושתי דיוויזיות תקיפה, וקבוצת ויטשאט שנערכה באורך דומה מדרום לדרך מנן, עם שלוש דיוויזיות קדמיות ושלוש דיוויזיות תקיפה. דיוויזיות התקיפה הוצבו מאחורי רכסי מנן ופשנדל. כ-8 ק"מ הרחק מאחור, היו עוד ארבע דיוויזיות תקיפה, וכ-7 ק"מ מעבר להן, שתיים נוספות בעתודת OHL.

הגרמנים היו חרדים מכך שהבריטים ינסו לנצל את ניצחונם בקרב מסין, עם התקדמות למגדל המלטס ספור מעבר לקצה הצפוני של רכס מסין. ב-9 ביוני הציע רופרכט, נסיך הכתר הבווארי לסגת לקו פלנדריה ממזרח למסין. בניית ההגנות החלה אך הופסקה לאחר שמונה פריץ פון לוסברג לרמטכ"ל הארמייה הרביעית. לוסברג דחה את הנסיגה המוצעת לקו פלנדריה והורה לקיים את הקו הקדמי ממזרח לקו האוסטטברן בקפידה.

ב-25 ביוני, הציע אריך לודנדורף, ראש המטה הכללי, לנסיך הכתר רופרכט כי קבוצת איפר צריכה לסגת לווילהלמשטלונג, ולהשאיר רק מאחזים באלברכטשטלונג. ב-30 ביוני הציע ראש המטה הכללי של הצבא, גנרל הרמן פון קוהל, לסגת לפלנדרן I שטלונג לאורך רכס פשנדל, לפגישה עם קו החזית הישן בצפון ליד לנגמארק וארמנטייר בדרום. נסיגה כזו תימנע נסיגה חפוזה מרכס פילקם ותאלץ את הבריטים לפריסה מחדש של זמן רב. לוסברג לא הסכים, כשהוא מאמין שהבריטים יפתחו במתקפה חזיתית רחבה, שהאזור ממזרח לזהננשטלונג קל להגנה וכי ניתן להחזיק את רכס כביש מנן אם הוא הופך לנקודת המאמץ העיקרי של מערכת ההגנה הגרמנית. רכס פילקם שלל מהבריטים את תצפית הקרקע על עמק סטננבק, ואילו הגרמנים יכלו לראות את האזור מרכס פשנדנדל, מה שאפשר לתמוך בחי"ר גרמני על ידי ירי ארטילרי שנצפה. החלטתו של לוסברג התקבלה ולא בוצעה נסיגה.

קרב מסין וכריית מנהרות הנפץ

ערך מורחב – קרב מסין (1917)

תעלה גרמנית שנחרבה מפיצוץ מוקש

השלב הראשון בתוכנית הבריטית היה מתקפה מכינה על עמדות גרמניות דרומית לעיר איפר ברכס מסין. לגרמנים על הרכס היה תצפית על איפר, ומשם יכלו לטווח אש ארטלרית על הכוחות הבריטיים התוקפים.

בשנתיים שקדמו לקרב, הבריטים כרו מנהרות באורך כולל של 8,000 מטר תחת העמדות הגרמניות על הרכס. לאחר מכן הם מלאו את המערות במטעני חומר נפץ במשקל של כ-454. הגרמנים ידעו שהבריטים כורים מנהרות ונקטו אמצעים נגדיים אך הם הופתעו מהיקף המאמץ הבריטי. 19 מתוך 21 המטענים שהוטמנו התפוצצו ב-7 ביוני, בשעה 03:10 לפנות בבוקר, וכ-10,000 חיילים גרמנים נהרגו בפיצוצים.

להתקפה על רכס מסין קדמה הרעשה ארטילרית שנמשכה שבעה ימים ובמסגרתה ירו 2,200 תותחים בריטיים 3.5 מיליון פגזים על הקו הראשון הגרמני ועל סוללות הארטילריה הגרמנית. היעדים הסופיים הושגו ברובם לפני רדת החשיכה והבריטים ספגו פחות הפסדים לעומת 50 האחוזים הצפויים בהתקפה הראשונית. עם התקדמות החי"ר לאורך הקצה הרחוק של הרכס, ארטילריה גרמנית ומכונות ירייה ממזרח לרכס פתחו באש והארטילריה הבריטית לא הצליחה להתגבר עליהן. ההתקפה הדפה את הגרמנים מהקרקע השולטת על האזור הדרומי של איפר, אותו החזיקה הארמייה הרביעית מאז קרב איפר הראשון בשנת 1914, ואיפשרה יישור הקו מדרום למובלעת איפר.

במקום לנצל את ההצלחה של ההתקפה על רכס מסין, בזבז הייג 8 שבועות עד לפעולה הראשונה מערכת פשנדל. בכך תרם למוכנות הגרמנים לקראת מתקפת המאמץ העיקרי שלו, ולהכנסת מערכת איפר השלישית לעונה שבה תנאי מזג אוויר הלכו והורעו ככל שהתקדמה המערכה.

הקרב

יולי–אוגוסט

את המאמץ העיקרי של ההתקפה הטיל הייג על הארמייה החמישית בפיקודו של יוברט גוף, קצין שכבר "קנה לעצמו" בקרב על הסום (1916) שם של מפקד שש לקרב, עיקש ללא פשרות, אשר הציב לכוחותיו יעדים טקטיים בלתי ריאליים. הוא לא הצטיין, בלשון המעטה, בעבודת מטה יסודית ובהכנה מסודרת של כוחותיו לקרב.

מערכת פשנדל החלה בסופו של דבר ב-31 ביולי, בהתקפה לרוחב חזית גדול מרכס פליקם בצפון עד מישור גלובלט ממזרח לאיפר. קדמה להתקפה הרעשה ארטילרית של 2,700 תותחים שירו במשך 14 יום 4.2 מיליון פגזים. קביעת יעדים בלתי ריאליים ליום ההתקפה הראשון גרמה לכך שרק חלק קטן מהיעדים, בעיקר בצפון הגזרה, הושגו, במחיר כבד. בנוסף, הגרמנים כחלק מההגנה שלהם השתמשו בגז חרדל נגד הכוחות הבריטיים, ועל שם השימוש בו אזור איפר הוא מכונה איפריט. מכאן החלה להתפתח סדרה של התקפות שנמשכו עד סוף אוגוסט, והשיגו מעט מאוד שטח במחיר כבד של אבדות. השטחים השולטים שממזרח לאיפר נשארו בידי הצבא הגרמני. חודש אוגוסט באותה שנה היה חודש גשום באופן חריג לעומת שנים קודמות, והיו בו רק שלושה ימים ללא גשם. המצב הידרדר במהירות לעוד קרב שחיקה בסגנון הקרב על הסום, וגוף, שלא הצליח להשיג את יעדיו, האשים את פיקודיו ואיים להעמיד לדין מפקדים על אי עמידה במשימותיהם.

ספטמבר–אוקטובר

הכישלון להשיג את יעדיו לא ריפה את ידיו של הייג, אבל הוא החליט לצמצם את גזרתו של גוף ולהפקיד על גזרת המאמץ העיקרי, בחזית שממזרח לאיפר, את הגנרל הרברט פלומר והארמייה השנייה שבפיקודו. פלומר היה קצין יסודי שהקפיד על עבודת מטה והכנה שיטתית לקרב, כולל תרגולים על מודל ותידרוך מפורט של הכוחות לקראת היציאה. כמו כן התעקש פלומר לבצע כל שלב של המערכה רק לאחר הכנה ארטילרית מאסיבית בת כשבוע ימים, שמטרתה לכתוש את הקו הקדמי ואת סוללות הארטילריה הגרמניות, ובנוסף הוא שכלל את שיטת ההתקפה בחסות מסך אש ארטילרי זוחל (Creeping barrage).

ב-20 בספטמבר יצא פלומר לסדרה של שלושה קרבות, שבסופה הצליח להשתלט בתחילת אוקטובר על השטחים השולטים שממזרח לאיפר. חוד החנית של התקפתו היו יחידות אנזא"ק (אוסטרלים וניו זילנדים) בפיקודו של קפיטן בין. הפיקוד הגרמני נכנס ללחץ מההתקפות של פלומר, שלמעשה לא היה לו מענה עבורן. המערך הגרמני היה בנוי בארבעה קווים שהוחזקו על ידי דיוויזיות קו ראשון, שמאחוריהן דיוויזיות תקיפה, שהיו דיוויזיות עתודה שנועדו להתקפות נגד. בשל תנאי הקרקע, לא התבצרו הגרמנים בחפירות כבשאר החזית המערבית, אלא בבונקרים מבוצרים שנבנו לרוחב הקו או בבתי חווה שהשתייכו בעבר לחוות החקלאיות של החקלאים הבלגים בסביבה והפכו עתה למבנים מבוצרים. בין הבונקרים פוזרו עמדות מקלעים, ובחזית הקו הונח סבך של תיל. ההכנה הארטילרית היסודית שהפעיל פלומר לקראת כל שלב הצליחה להשמיד חלק ניכר מעמדות המקלעים ופרצה פרצות בתיל, אך בדרך כלל לא הצליחה להשמיד את הבונקרים המבוצרים. שיטת מסך האש המתגלגל שפיתח פלומר עשתה שמות בדיוויזיות התקיפה ושמרה (יחסית) על כוחותיו המתקדמים.

במהלך חודש אוקטובר מזג האוויר הלך והקשה על הכוחות הלוחמים. פני הקרקע של אזור הלחימה הפכו לשדות דמויי ירח של רצף מכתשי פגזים מלאים מים שהתנועה ביניהם אפשרית רק על גבי רפסודות של עץ. בתנאים אלה כמעט שלא ניתן היה לקדם את הארטילריה, ובוודאי לא בכמויות שנדרשו לפי תורת הלחימה שפיתח פלומר כהכנה לכל מתקפה. כתוצאה מכך, מהתקפה להתקפה הקו הגרמני המותקף נשחק פחות מההפגזות המכינות שהלכו ונחלשו, ובמקביל לא ניתן היה לקיים את מסך האש המתגלגל שאמור היה להגן על היחידות התוקפות. כתוצאה מכך נעשה יותר ויותר קשה להשיג את היעדים בכל התקפה.

גם סוללות הארטילריה הגרמניות, שבהתקפות המוקדמות היו חלק נכבד מהמטרות של ההכנה הארטילרית הבריטית, נפגעו פחות, ובשל כך יכלו להנחית אש תופת על הכוחות הבריטיים התוקפים. בנוסף, הארטילריה הבריטית הוכוונה על ידי צופים במטוסי גיס התעופה המלכותי הבריטי, אבל ככל שהורע מזג האוויר נפגעה יכולתם של המטוסים לטוס. ההתקפות הפכו לסדרה של מבצעי גבורה של יחידים שזחלו בבוץ אל הבונקרים ועמדות המקלעים הגרמניים והצליחו להטיל לתוכם רימונים או שקי חומר נפץ ולנטרלם. צורת הלחימה הזאת הניבה לא מעט אותות גבורה והצטיינות, אבל גרמה למספר רב של הרוגים ופצועים.

מזג האוויר, והכמות האדירה של האבדות שהצטברו עד אותה העת בקרבות, לא הרשימו את הייג. הייג היה בטוח כי ההצלחה נמצאת מעבר ליעד הבא וכי הגרמנים קרובים להתמוטטות, וכי דרוש עוד לחץ קטן על מנת שהחזית תיפרץ והוא יוכל לשלוח את כוחות הפרשים אל העורף הגרמני ואל ערי החוף של צפון בלגיה. מערכת פשנדייל נכנסה עתה לשלב הקשה ביותר שלה. קידום הארטילריה לחזית לקראת ההתקפות הבאות נעשה כמעט בלתי אפשרי, ואותם תותחים שהגיעו לעמדותיהם לאחר מאמצים אדירים של אלפי סוסים ופרדות, ובני אדם, שקעו לאחר שירו מטח או שניים. קידום היחידות לעמדות היציאה לקרב נעשה מבצע מסובך מאין כמוהו, ניתן היה להתקדם רק על אותם מסלולי עץ שהונחו לעומק החזית, ומי שסטה מהם – חייל או סוס, נדון לטביעה במכתש בוצי מוצף מים. בסקטורים מסוימים של החזית ניתן היה להתקדם רק בזחילה בבוץ בין המכתשים.

קרב פוסאפל

הארמייה הצרפתית הראשונה והארמיות הבריטיות השנייה והחמישית תקפו ב-9 באוקטובר, בחזית של 12.3 ק"מ, מדרום לברודסיינד לסנט ג'נסבק, כדי להתקדם חצי מהמרחק מרכס ברודסיינד לפשנדל שעל דרך החזית הראשית, שהובילה לנפגעים רבים משני הצדדים. ההתקדמות בצפון חזית ההתקפה נשמרה על ידי הכוחות הבריטים והצרפתים, אך מרבית האדמה שנלקחה לפני פשנדל ובקלייר וגלוולט אבדה בשל מתקפות נגד גרמניות. הגנרל ויליאם בירדווד לימים כתב כי חזרתם של גשמים כבדים ושטחי בוץ הייתה הגורם העיקרי לאי-אחיזת האדמה הכבושה. קוהל הגיע למסקנה כי הלחימה אימצה את כוח הלחימה הגרמני עד גבול יכולתו, אולם הכוחות הגרמניים הצליחו למנוע פריצת דרך, אם כי נעשה קשה הרבה יותר להחליף את האבדות.

קרב פשנדל הראשון

מבט אווירי של הכפר פשנדל לפני הקרב ואחריו

הקרב הראשון בפשנדל ב-12 באוקטובר היה ניסיון נוסף של בעלות הברית לזכות בקרקע סביב פשנדל. גשם ובוץ כבד שוב הקשו על התנועה וניתן היה לקרב רק מעט ארטילריה לחזית. הכוחות של בעלות הברית היו מותשים והמורל צנח. לאחר התקדמות בריטית צנועה, התקפות הנגד הגרמניות כבשו בחזרה את מרבית השטח שאבד מול פשנדל, למעט אזור מימין לשלוחה של וולמולן. מצפון לפופולאפל, הקורפוס ה-14 של הארמייה החמישית התקדם לאורך הברומבק בדרך כלשהי במעלה Watervlietbeek ו-Stadenrevebeek, ודיוויזיית המשמר תפסה את הקצה המערבי של שלוחת Vijwegen, תוך שהיא מקיימת תצפית על הקצה הדרומי של יער חותולסט. לבעלות הברית היו 13,000 נפגעים, כולל 2,735 ניו זילנדים, מתוכם 845 הרוגים או נעדרים בבוץ של שטח ההפקר; זה היה אחד הימים הגרועים בהיסטוריה הצבאית של ניו זילנד.

בכנס שנערך ב-13 באוקטובר, הסכימו הייג ומפקדי הצבא כי ההתקפות ייפסקו עד לשיפור במזג האוויר ויכולת להאריך את הכבישים, כדי לשאת קדימה יותר ארטילריה ותחמושת. המתקפה הייתה אמורה להמשיך, להגיע לקו מתאים לחורף ולהקפיד על תשומת לב גרמנית על פלנדריה, עם מתקפה צרפתית שתתקיים ב-23 באוקטובר ומבצע של הארמייה השלישית דרומית לאראס שנקבע לאמצע נובמבר. הקרב היה יקר גם עבור הגרמנים, שאיבדו יותר מאלף שבויים. הדיוויזיה ה-195 הגרמנית בפשנדל ספגה 3,325 נפגעים בין התאריכים 9 עד 12 באוקטובר ובשל כך הוחלפה על ידי הדיוויזיה ה-238. לודנדורף הפך לאופטימי שאפשר להחזיק את רכס פשנדל והורה לארמייה הרביעית לעמוד בעמדותיה. ב-18 באוקטובר דגל קוהל בנסיגה ככל האפשר למזרח; ארמין ולוסברג ביקשו להיאחז במקומם, מאחר שהקרקע מעבר לקו פרשת המים של פשנדל הייתה בלתי ניתנת להחזקה, אפילו בחורף.

קרב פשנדל השני

ב-18 באוקטובר 1917, במהלך קרב איפר השלישי, החליפו ארבע הדיוויזיות הקנדיות את קורפוס אנזא"ק השני. הן תפסו את אותה גזרה אותה תפסה הדיוויזיה הראשונה בקרב איפר השני ב-1915. מפקד החזית, דאגלס הייג, הורה למפקד הכוחות הקנדיים, הגנרל ארתור קורי לכבוש שטח בפאתי הכפר הבלגי פשנדל ולהחזיק בו. לאחר שבחן קורי את השטח, אשר היה מוטבע בביצה, עטור בגדרות תיל צפופות ומוגן על ידי עמדות שמירה גרמניות מסוג פילבוקס, חזר וטען בפני הייג שפירוש הדבר פגיעה ב-16,000 חיילים וביקש לסרב. בקשתו נדחתה והוא הכין תוכנית לסדרת מתקפות "נשוך והחזק" ליעדים מוגבלים (רובם חוות חקלאיות הרוסות). לפי שיטה זו יתפסו הקנדים עמדות אסטרטגיות ויחזיקו בהן מול ניסיונות גרמניים לכיבוש חוזר, ובכך יתישו את הגרמנים.

השלב הראשון של המתקפה החל ב-26 באוקטובר ובו נתפסו על ידי הדיוויזיה הרביעית כל היעדים שסומנו. ב-30 באוקטובר החל השלב השני ובו הצליחו כוחות הדיוויזיה השלישית לכבוש את יעדיהם ולהחזיק בהם, תחת גשם שוטף, כאשר הכוחות מבוססים בבוץ עד מותניהם, מסתבכים בגדרות תיל טבועות ומומטרת עליהם אש תופת מעמדות הפילבוקס. ב-6 בנובמבר החליפו הדיוויזיות הראשונה והשנייה את השלישית והרביעית. עד סוף אותו יום נכבש, בסיוע כל הכוחות בגזרה, הכפר פשנדל.

אף על פי שמטרת הקרב הושגה, היה הניצחון חסר תועלת. הגרמנים רק נסוגו מספר מאות מטרים לאחור, תוך שהם מתבצרים בחפירות וביצורים שהוכנו מבעוד יום (לפי טקטיקת "הגנת העומק" שפיתחו). תחזיתו של הגנרל קורי התגשמה באופן מצמרר, 15,654 חיילים קנדים נפגעו, מתוכם 4,000 הרוגים.

תוצאות הקרב

בשלב זה אפילו הייג כבר הבין שאין טעם, וכנראה גם לא יכולת, להמשיך את המערכה, ובכך באה על סיומה מערכת איפר השלישית. במחיר של 280,000 נפגעים השיג הייג התקדמות ממוצעת לרוחב הגזרה של קילומטרים בודדים, שבחוד שלה – הכפר פשנדל, הגיעה לעומק של שמונה ק"מ.

גם הצד הגרמני שילם ביוקר על עמידתו העיקשת מול סדרת ההתקפות הבריטית במערכת איפר השלישית. 86 דיוויזיות גרמניות השתתפו בשלב כלשהו במערכה, לא מעטות מהן איבדו חלק ניכר מהכוח הלוחם שלהן בקרבות. גם עבור הגרמנים הייתה מערכת פשנדייל אחת המערכות הקשות והעקובות מדם במלחמת העולם כולה. אולם, מנקודת הראות הגרמנית, במילותיו של מפקד חזית איפר הגרמני, הנסיך רופרכט מבוואריה, ”למרות השקעה עצומה בכוח אדם ובחומרי לחימה, האויב לא השיג דבר במערכה זו.”

קצין בכיר בריטי ממטהו של הייג, שביקר בגזרה עם סיום הקרבות בנובמבר 1917, שאל בתדהמה – "האם אנחנו שלחנו את הבחורים להילחם כאן?". מערכת פשנדל הייתה בפועל טבח תעשייתי, ברוטלי וחסר משמעות של מאות אלפים, שנגרם בעיקר על ידי מפקדים בכירים שישבו בארמונות מפוארים בעורף, שרקמו תוכניות מבצעיות חסרות היתכנות מעשית, וגם כאשר התוצאות בשדה הקרב טפחו פעם אחר פעם על פניהם, המשיכו לדבוק בפנטזיות שלהם, כאשר רבבות חיילים המשיכו להישלח מדי יום אל מותם. רבים מהחיילים האלו נעלמו בשדות הבוץ של פלנדריה ולא נמצאו מעולם.

במהלך מתקפה זו באיפר איבדו שני הצדדים יחד למעלה מחצי מיליון חיילים. הקרב הפך בבריטניה למילה נרדפת לטבח מדמם ועקר ואילו בגרמניה הוא נקרא "המרטיריות הגדולה ביותר של המלחמה". קרב זה, יחד עם הקרב על הסום, העניק למפקד הבריטי הייג את הכינוי "הקצב".

לאחר מכן

ב-9 באפריל 1918 פתחו הגרמנים במבצע ג'ורג'ט, שהיה חלק ממתקפת האביב הגרמנית, ובתוך שלושה ימים כבשו את כל השטח שנכבש על ידי הבריטים במהלך מערכת פשנדל. אולם, למרות ההישגים הראשונים שלהם, גם במהלך מבצע זה לא הצליחו הגרמנים להשיג את ההבקעה המיוחלת, ולבסוף נבלמה המתקפה על ידי כוחות בריטיים, אוסטרליים וניו זילנדיים.

לקריאה נוספת

• סיריל פולס, מלחמת העולם הראשונה, ספר רביעי - 1917, פרק 5 - דם ובוץ בקרב איפר השלישי, הוצאת מערכות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב פשנדל בוויקישיתוף

• יובל מלחי, "קטעים בהיסטוריה": פרק 61. המלחמה הגדולה - 1917 ארה"ב והחזית המערבית, באתר "קטעים בהיסטוריה", 29 באוקטובר 2012 - הפרק עוסק גם בקרב פשנדל
• חמש מערכות איפר בפלנדריה הבלגית, באתר במה להיסטוריה צבאית