קרומוברוסית: Кромовъ) הוא סרט היסטורי רוסי משנת 2009 שבוים על ידי הבמאי הרוסי אנדריי רזנקוב על פי סיפורו של וסילי ליוואנוב "עושרו של הנספח הצבאי". הסרט מהווה הפקה משותפת של חברת "קונסטנטה-פילם" ותאגיד הסרטים "מוספילם".

קרומוב
Кромовъ
בימוי אנדריי רזנקוב עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ולדימיר וודובצ'ניקוב
ואלרי בארינוב
מיכאיל גורבוי
קסניה קוטפובה
יורי סטפאנוב
וילה האאספאלו
יואוזאס בודראיטיס
אלברט פילוזוב
אמליה מורדווינובה
אנדריי רודנסקי
יורי סולומין
יקטרינה ואסילייב
סרגיי יושקביץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה אאוג'ן דוגה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה מוספילם עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 2003 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 112 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה, סרט היסטורי עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עלילה עריכה

1916, פריז. קולונל אלכסיי אלכסייביץ' קרומוב מתמנה לנספח הצבאי של האימפריה הרוסית בצרפת. משימתו העיקרית היא לספק נשק לצבא הרוסי.

לאחר הדחתו של ניקולאי השני מהמלוכה פרוץ מהפכת אוקטובר בשנת 1917, היה חשבון הבנק של הרוזן אלכסיי אלכסייביץ' קרומוב בבנק צרפתי מרופד סכום אסטרונומי של 250 מיליון רובל בזהב, שהוקצה לצורך אספקה צבאית. כשהאימפריה קרסה והתחילה מלחמת האזרחים ברוסיה, היחסים הדיפלומטיים בין רוסיה וצרפת שובשו.

הרוזן קרומוב, שהיה בפריז, יכול היה בקלות לנכס לעצמו את הסכומים שעברו בירושה. יתר על כן, המחלקה הצבאית, אותה הוביל, חדלה להתקיים והוא היה האפוטרופוס והמנהל היחיד של הכסף הזה - רק חתימתו - "קרומוב" הייתה משמעותית. עם זאת, אלכסיי אלכסייביץ' לא ידע לסחור במצפונו, ומלים כמו "כבוד הקצין" ו"פטריוטיות" היו דגלו האישי.

בפאתי פריז, הוא מנהל משק בית קטן למאכל דל, לובש חליפות ונעליים, אך לא הוציא לעצמו אגורה אף לא אגורה אחת מחשבון הבנק. בני ארצו הרבים של הרוזן קרומוב (מונרכיסטים, אנרכיסטים, סוציאליסטים-מהפכנים, בולשביקים, ליברלים, מהגרי עבודה פשוטים), חלקם באמצעות שכנוע וחלקם מפחד, ניסו להשתלט על מיליוני "הזהב" הללו. הציד האמיתי אחר הכסף החל.

הרוזן יצר לעצמו אויבים רבים, אמו התנערה ממנו, חבריו הסתלקו, אשתו עזבה, אך אלכסיי אלכסייביץ' חוזר בעקשנות על אותו הדבר: "זה הכסף של רוסיה! אני אחזיר אותם למולדתם כשיוקם שם שלטון אמיתי, יהיה אשר יהיה!..." ורק בשנת 1925, לאחר חידוש היחסים הדיפלומטיים בין צרפת לרוסיה הסובייטית, העביר הרוזן אלכסיי אלכסייביץ' קרומוב את כל הכסף לבולשביקים באמצעות נציגם המוסמך ליאוניד בוריסוביץ' קרסין.

שחקנים ודמויות עריכה

  • ולדימיר ודוביצ'נקוב – הרוזן אלכסיי אלכסייביץ' קרומוב
  • אמליה מורדווינובה – יליזבטה קרומובה
  • יורי סולומין – הגנרל מיכאיל קונסטנטינוביץ' טומילין
  • יקטרינה ואסילייב – סופיה דמיטרייבנה, אמו של קרומוב
  • אלברט פילוזוב – פיוטר פטרובי ', רואה חשבון
  • אנדריי רודנסקי – קולונל סטנבוק
  • יוזאס בודראיטיס – מנהל מחסן
  • מיכאיל גורבוי – ואדים אלכסנדרוביץ' גונצ'רוב
  • ולרי בארינוב – השגריר מסרין
  • קסניה קוטפובה – נטליה ולדימירובנה טרחאנובה
  • יורי סטפנוב – רב-סרן איוואן סמרין
  • ויל האפסלו – פקיד בנק
  • סרגיי יושקביץ' – גרושבסקי
  • איגור גורדין – לזרב
  • לובומיראס לאוציאוויצ'יוס – חייל

הפקה עריכה

בעת כתיבת התסריט העלילה התבססה על אירועים ואנשים אמיתיים. אב הטיפוס של הרוזן קרומוב היה הרוזן אלכסיי אלכסייביץ' איגנטייב, מחבר הספר המפורסם "חמישים שנות שירות". למעשה, הסרט "קרומוב" הוא סיפורו של הרוזן איגנטייב (הנספח הצבאי האמיתי של האימפריה הרוסית בצרפת), שבאמת חסך את כל הכסף ובשנת 1925 העביר את הכסף לרוסיה באמצעות נציגה ברית המועצות ליאוניד בוריסוביץ' קראסין.[1]

הרעיון להכין את הסרט נולד לאחר שקונסטנטין פילימונוב קרא את סיפורו של וסילי ליוואנוב "עושרו של הנספח הצבאי" (Богатство военного атташе), המוקדש לסיפור זה. ליוואנוב מכר את הזכויות לעיבוד קולנועי לחברת "קונסטנטה-פילם". עם זאת, אחד ממחברי התסריט, מיכאיל פטוחוב, מציין שעלילת הסרט "קרומוב" נכתבה בכוונה לא על הרוזן איגנטייב ולא על פי הספר "עושרו של הנספח הצבאי". המחברים, מבלי לפגוע באירועים אמיתיים, רצו לדבר על הקצינים הרוסים באופן כללי - על אותה תקופה טרגית ועל גורלם של מהגרים רוסים, על מעלליהם ופגיעותם.[2]

הקרנת הבכורה של הסרט "קרומוב" התקיימה בבית הקולנוע "אוקטובר" במסגרת הקרנה מחוץ לתחרות בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של מוסקבה. לאחר מכן הסרט הוצג מספר פעמים בבתי הקולנוע על המסך הגדול, אך הסרט זה לא הפך לשובר קופות. בשל חילוקי דעות עם מפיקי הסרטים ליוואנוב דרש להסיר את שמו מהקרדיטים ולא להזכיר את סיפורו "עושרו של הנספח הצבאי", שהיה הבסיס לסרט הקולנוע.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה