קתדרלת גאורגיוס הקדוש (אדיס אבבה)
קתדרלת גאורגיוס הקדוש (געז ቅዱስ ጊዮርጊስ ቤተክርስቲያን) היא קתדרלה אתיופית, המוקדשת לגאורגיוס הקדוש, והשוכנת בחלקו הצפוני של מרכז העיר אדיס אבבה באתיופיה. המבנה ניצב סמוך לכיכר מנליק השני שבו ניצב פסלו של הקיסר, ולבית העירייה שבקצה הצפוני של שדרות וינסטון צ'רצ'יל.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
קתדרלה  |
| על שם |
גאורגיוס הקדוש |
| מיקום |
אדיס אבבה |
| מדינה |
אתיופיה |
| מייסדים |
מנליק השני, קיסר אתיופיה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1896 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1896 |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות נאו-קלאסית |
| קואורדינטות | 9°02′12″N 38°45′05″E / 9.036691°N 38.751415°E |
|
(למפת אדיס אבבה רגילה)   קתדרלת גאורגיוס הקדוש | |
  | |
היסטוריה עריכה
הקיסר מנליק השני הקים את הקתדרלה בשנת 1896, זמן לא רב לאחר ייסודה של העיר. היא תוכננה בידי האדריכל סבסטיאנו קסטניה (Sebastiano Castagna) ואמנים הודים, יוונים וארמנים, הופקדו על יצירות האמנות שבה. המבנה עצמו נבנה על ידי שבויי מלחמה איטלקים שנשבו בקרב עדווה. קרב זה התחולל ב-1 במרץ 1896 בין האימפריה האתיופית לממלכת איטליה סמוך לעיירה עדווה שבמחוז תיגראי, וסיים את המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה בניצחונה של אתיופיה. תבות המוקדש לגאורגיוס הקדוש, הקדוש המגן של אתיופיה, נישא על ידי הכוחות אל שדה הקרב, והקתדרלה הוקמה לאחר מכן כאות תודה על הניצחון. תבות זה מופקד במזבח שבמבנה. בקתדרלה הוכתרו שניים מקיסרי אתיופיה - זאודיתו בשנת 1916 והיילה סלאסי ב-1930. המבנה הוצת ב-1937 על ידי השלטון האיטלקי באתיופיה, אך שוחזר לאחר שחרורה של המדינה ב-1941. הוא משמש מקום עלייה לרגל למאמיני תנועת הראסטפארי.
האתר עריכה
המבנה, נאו-קלאסי בסגנונו, מתנשא לגובה של שלוש קומות, כולן מתומנות, ונושא כיפה. בכל אחת מארבע החזיתות העיקריות קבועים דלת וחלון בכל אחד מצדדיה, בעוד שבארבע החזיתות האחרות קבועים שלושה חלונות בלבד. הדלתות מעוטרות בגמלונים הנושאים צלבים. לגגות הכנסייה גוון כחלחל והכיפה מוכספת. כתר ההכתרה של היילה סלאסי מוצג בקתדרלה, ובמוזיאון הקטן הסמוך לה, מוצגים, בין היתר, כס מלכות אתיופי וכלי נשק ממלחמת איטליה-אתיופיה, כמו גם תשמישי קדושה רבים. האמן האתיופי אפוורק תקלה צייר את הציורים בכנסייה לאחר שחזורה. אלה מתארים, בין היתר, את הכתרת היילה סלאסי, את מלכת שבא והמלך שלמה, ואת יום הדין האחרון. פסיפס של הצלוב כשידיו פרוסות לצדדים קבוע על הקיר המזרחי.
