רבה בר רב שילא
רבא (או רבה או רבי אבא) בר רב שילא היה בדור הרביעי לאמוראי בבל, תלמידו של רב חסדא.
| מקום פעילות | בבל |
|---|---|
| תקופת הפעילות | רביעי אמוראים |
| רבותיו | רב חסדא, רב מתנה, רב המנונא סבא (אמורא) |
| בני דורו | אביי ורבא |
  | |
על רבותיו נמנו מלבד רב חסדא, רב מתנה, ורב המנונא סבא[1]. שימש כדיין[2].
מסופר, כי מצא את אליהו הנביא. שאלו: מה עושה כעת הקדוש ברוך הוא? אמר לו אליהו הנביא: אומר שמועות (דברי תורה) משמם של חכמי התנאים, חוץ מרבי מאיר, מכיוון שלמד תורה מפיו של אחר. שאל אותו רבה בר שילא: והלא לקח רק את הפנימיות מתורתו, אבל לא למד ממעשיו, כאדם המוצא רימון, שאוכל את תוכו וזורק את קליפתו? השיב אליהו הנביא: בעקבות דבריך, אומר הקב"ה שמועה מפיו של רבי מאיר - ”מאיר בני אומר...”[3]
רבה בר רב שילא הוא האמורא הראשון המוזכר בתלמוד הבבלי והיחיד בכלל שמוזכר בדף הראשון[4] על פי ה"שלמי חיים" הוא נבחר להיות האמורא הפותח את הש"ס מפני דבריו החשובים על כך שכל דבר תורה נאמר מפי הקדוש ברוך הוא.
אמרותיו עריכה
לעולם יבקש אדם רחמים מהקב"ה, אפילו עד כיסוי העפר האחרון שבו יכסו את קברו[5].
קישורים חיצוניים עריכה
- הרב אהרן הימן, "רבה בר רב שילא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים עריכה