רגישות ללקטוז

רגישות ללקטוז
Lactose intolerance
	מבנה הלקטוז
תחום	אנדוקרינולוגיה
גורם	אכילה, היעדר
גורמי סיכון	גיל, אתניות
תסמינים	כאב בטן, נפיחות, שלשול, נפיחה, קרקור בטן
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	article/187249
DiseasesDB	7238
MeSH	D007787
MedlinePlus	000276
OMIM	223100
סיווגים
ICD-10	E73
ICD-11	5C61.6

רגישות ללקטוז היא תסמונת נפוצה המתאפיינת בתחושות אי-נעימות במערכת העיכול (שלשול, כאבי בטן, גזים או נפיחות הבטן) בעקבות צריכת לקטוז. ההסבר העיקרי לתחושות אלה הוא רמה נמוכה של האנזים לקטאז במעי הדק, כתוצאה מירידה בייצור האנזים אחרי גיל הילדות. ירידה זו, בשמה המדעי lactase non-persistence (לקטאז לא-מתמיד) או היפולקטזיה (hypolactasia), היא פנוטיפ (תכונה בעלת מקור גנטי) שכיח. בעלי פנוטיפ זה אינם מעכלים לקטוז בצורה מיטבית (במעי הדק), וכתוצאה מכך חלק מהלקטוז מגיע למעי הגס ומפורק בו על ידי חיידקים. עיכול חלקי זה מתקיים אצל רוב בני האדם בעולם, וככל הנראה אצל כל היונקים (שאינם צורכים חלב כבוגרים).

בבני אדם זוהו מספר גנים שונים הגורמים לייצור לקטאז בכמויות גדולות גם בגיל מבוגר, ואצל בעלי גנים אלה אין כלל רגישות ללקטוז. גנים אלה הם ככל הנראה תוצאה של מוטציות שאירעו בנפרד במספר מקומות בעולם. שכיחות הגנים האלה שונה בין אוכלוסיות שונות; היא גבוהה בעיקר בצפון אירופה, מזרח אפריקה, ובאוכלוסיות שמקורן באזורים אלה (כמו צפון אמריקה).

השוני הגנטי אינו מספק הסבר מלא לרגישות ללקטוז. אנשים שעיכול הלקטוז שלהם מתבצע בחלקו במעי הגס לא בהכרח סובלים מתחושות אי-נעימות גם לאחר צריכה של מוצרי חלב. הסברים אחרים קושרים רגישות ללקטוז עם הרגלי תזונה מקומיים, ומצביעים על כך שאוכלוסיות גדולות של מהגרים בארצות הברית אינן סובלות מרגישות ללקטוז, אולי עקב צריכה מוגברת של מוצרי חלב גם מעבר לתקופת הילדות.

הסבר ביוכימי עריכה

לקטוז הוא דו-סוכר, המצוי בחלב ובמוצרי חלב שונים, בכמויות משתנות.

עיכולו של הלקטוז מתבצע במעי הדק, בעזרת האנזים לקטאז, המפרק את הסוכר לקטוז למרכיביו, גלוקוז וגלקטוז. את שני חד הסוכרים האחרונים, הגוף כבר מסוגל לפרק בקלות רבה. אולם, מסתבר שרק לחלק מבני המין האנושי יש כמות מספקת של אותו אנזים מפרק, לקטאז. ברוב בני האדם הוא חסר במידה זו או אחרת, ואצלם הלקטוז ממשיך ועובר במערכת העיכול אל המעי הגס. בחלק זה של הגוף, הלקטוז מפורק על ידי חיידקים, כאשר תוצרי תהליך הפירוק הזה הם חומצה לקטית, גז מתאן וגז מימן. החומצה הלקטית הנוצרת בתהליך זה, כמו גם הלקטוז הבלתי מפורק, גורמים שניהם למעי, לספוח אליו יותר מים, דבר העלול לגרום לשלשול. שני התוצרים האחרים, המתאן והמימן, הם כאמור גזים, העלולים לגרום לנפיחות ולכאבי בטן.

הסימפטומים של אי-סבילות ללקטוז מופיעים לאחר צריכה של חלב ומוצרי חלב ונעלמים לאחר הפסקת הצריכה^[1]. רוב הרגישים ללקטוז יכולים לשתות ככוס חלב אחת ביום ללא תסמינים חריפים^[2]. חוסר מוחלט מולד באנזים לקטאז נקרא אלקטזיה, ובמקרה שתינוק סובל ממחלה זו גם תזונה דלת לקטוז לא תעזור ועליו להימנע לחלוטין ממאכלים הכוללים לקטוז.

סוג העיכול של לקטוז ניתן לאבחון קליני על ידי בדיקת רגישות ללקטוז, בדיקת נשימה למימן, או בדיקת חומציות הצואה.

יש להבדיל בין רגישות ללקטוז, שתסמיניה נוצרים במערכת העיכול בלבד ואינם מערבים תגובה חיסונית, לבין אלרגיה לחלבון החלב, שהיא תגובה אימונולוגית לאחד או יותר מחלבוני החלב והיא תופעה שונה לחלוטין.

שכיחות עריכה

בצפון אירופה וצפון אמריקה כ-20% מהאוכלוסייה סובלים מרגישות ללקטוז ברמות שונות^[3]. בסין בסביבות 90% מהבוגרים, בתלות באזור, אינם מעכלים לקטוז בצורה מיטבית^[4]. בישראל נבדקה שכיחות הגנים לייצור לקטאז באוכלוסיות שונות ונמצא כי הם קיימים רק ב-20% מכלל האוכלוסייה^[5].

רגישות ללקטוז קשורה לירידה הדרגתית שחלה עם השנים לאחר הגמילה בכמות הלקטאז ופעילותו. ילדים קטנים בדרך כלל אינם מפתחים תסמינים של רגישות ללקטוז. רוב האנשים עם חסר בלקטאז חוו את תחילת התסמינים בגיל ההתבגרות ולאחריו^[6].

רגישות ללקטוז קשורה גם לתזונה שאינה עשירה במוצרי חלב. מרבית אוכלוסיית סין ויפן, מרבית אוכלוסיית אפריקה שמדרום לסהרה, וחלק ניכר מאוכלוסיית הילידים של דרום אמריקה, אזורים בהם התזונה המסורתית אינה כוללת חלב (חלב מבעלי חיים לא היה זמין עד לתקופה המודרנית), הם בעלי רגישות ללקטוז.

קיימות דרגות שונות של רגישות ללקטוז. על פי מסקנות נייר עמדה של המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית (NIH), שפורסם בפברואר 2010, רוב האנשים בחברה המערבית, שיש אצלם ספיגה לקויה של לקטוז, אינם סובלים ברמה קלינית, אלא ברמה פחותה בהרבה. רובם יכולים לצרוך כמות השווה לכוס חלב ביום, מבלי לסבול מסימפטומים כלשהם^[7]. בעלי רגישות ללקטוז גם יכולים לרוב לצרוך חלב דל או נטול לקטוז, או לחלופין כמויות קטנות של לקטוז, כגון אלו המצויות ביוגורט, בקוטג' ובגבינות קשות. רק מיעוט מקרב הסובלים מרגישות ללקטוז אינם מסוגלים כלל לעכל מוצרי חלב.

בנוסף, אנשים רבים המניחים שיש להם רגישות ללקטוז, טועים ובפועל מסתבר שיש להם מגוון הפרעות אחרות במערכת העיכול ולא רגישות ללקטוז. מסיבות אלה, האומדנים לשכיחות התסמונת אינם עקביים ואינם מדויקים, מה עוד, שחלק מהאומדנים מתבסס על דעתם האישית של האנשים ולא על מידע רפואי אמין^[7].

על פי מחקר שבוצע באוניברסיטת אריאל, לרוב האוכלוסייה בישראל אין גנים לייצור לקטאז בגיל מבוגר וכתוצאה מכך יכולה להיווצר אי סבילות ללקטוז^[5].

אבולוציה עריכה

עד שלב מאוחר יחסית באבולוציה האנושית, גוף האדם היה מייצר לקטאז לפירוק חלב רק בגיל הינקות, ממש כמו אצל מרבית היונקים האחרים. בחברות אנושיות המתקיימות מציד ולקט, ואף מחקלאות מן הצומח, אין תועלת בלקטאז בגיל מבוגר. אולם בחברות שהחזיקו בהמות המייצרות כמות גדולה של חלב (כצאן ובקר), נוצר יתרון לקבוצות שיכולות להמשיך לצרוך חלב גם לאחר תקופת ההנקה: ניתן להשתמש בבהמות כמקור מזון עשיר ובלתי מתכלה, ללא צורך בציד, גם באזורים בהם כמות המזון מן הצומח המתאים לתזונה האנושית דלה.

להערכת החוקרים, לפני כ-12,000 שנים אירעה מוטציה עיקרית אחת, ככל הנראה באזור טורקיה של היום. ייתכן גם שמדובר בכמה מוטציות שונות, שאירעו אולי בכמה אזורים בעולם. מכל מקום, מוטציה או מוטציות אלה איפשרו למי שנשא אותן, להמשיך לצרוך חלב בכמויות גדולות גם לאחר תקופת ההנקה. בתהליך ברירה טבעית שלקח כמה אלפי שנים בודדות בלבד, הפכו המוטציה או המוטציות הללו לשליטות באוכלוסיות מסוימות, ואיפשרו לאוכלוסיות אלה להשתלט על שטחים גדולים (אולי על חשבון אוכלוסיות אחרות). היכולת הזו נחשבת לאחד הגורמים לעלייה הדמוגרפית של התקופה הנאוליתית. על פי ההשערה הזו, זוהי הסיבה שבאירופה, בניגוד לחלקי עולם אחרים, כ-80% מהאוכלוסייה נושאת את המוטציה^[3]. במחקר פלאוגנטי של 230 גנומים שמוצו משלדי בני-אדם עתיקים באירואסיה, המוטציה הגורמת סבילות ללקטוז הראתה את סימני הפעילות החזקים ביותר של ברירה טבעית מכל האתרים הגנטים שנבדקו^[8].

תורשה עריכה

הורשת התכונה של ייצור לקטאז בגיל מבוגר מוסברת על ידי המודל התורשתי הפשוט ביותר שתואר כבר על ידי גרגור מנדל. אלל הגן לייצור לקטאז בגיל מבוגר הוא דומיננטי, ולכן הורה שמייצר לקטאז עשוי להוריש לילדיו גן שאינו גורם לייצור לקטאז, אך לא להפך. התוצאה הצפויה ממודל זה היא שכיחות של 75% לייצור לקטאז בגיל מבוגר באוכלוסייה הומוגנית, ללא התחשבות ביתרונות אבולוציוניים.

בפועל, אוכלוסיית העולם אינה הומוגנית ולכן הגן אינו מופיע בשכיחות כה גבוהה. עם זאת, באוכלוסיות הומוגניות בהן הוא קיים שכיחותו גבוהה אף יותר מ-75%, דבר שניתן להסבר על ידי יתרון אבולוציוני של מי שנושא אותו.

לקריאה נוספת עריכה

‎

1. Heyman MB. Lactose intolerance in infants, children, and adolescents. Pediatrics. 2006;118:1279-86.
2. American Academy of Pediatrics. Optimizing bone health and calcium intake of infants, children and adolescents. Pediatrics 2006;117:578-85.
3. U.S. Department of Health and Human Services and U.S. Department of Agriculture. Dietary Guidelines for Americans, 2005. 6th Edition. Washington, D.C.: U.S. Government Printing Office, January 2005. www.healthierus.gov/dietaryguidelines.
4. Wooten WJ, Price W. Consensus report of the National Medical Association. The role of dairy and dairy nutrients in the diet of African Americans. J Natl Med Assoc. 2004;96:5S-31S.
5. NIH Consensus Development Conference. Lactose Intolerance and Health, February 2010.

‏

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא רגישות ללקטוז בוויקישיתוף

הערך "אי סבילות ללקטוז במבוגרים - נייר עמדה", באתר ויקירפואה
זמיר הלפרן, אי סבילות ללקטוז, המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי
רגישות ללקטוז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים עריכה

^ "רגישות ללקטוז? - לא חייבים לוותר על מוצרי חלב",‏ 17 בינואר 2011, ynet
^ "מחקר יפני משנת 1975 המציין כי רגישות ללקטוז בעת שתיית 200 מ"ל חלב מופיעה אצל 19% בלבד מאוכלוסיית יפן"
^ ¹ ² Vigne, J. D. (2008). Zooarchaeological aspects of the Neolithic diet transition in the Near East and Europe, and their putative relationships with the Neolithic demographic transition. In The Neolithic demographic transition and its consequences (pp. 179-205). Springer Netherlands.
^ Yuval Itan, Bryony L. Jones, Catherine JE Ingram, Dallas M. Swallow, Mark G. Thomas, A worldwide correlation of lactase persistence phenotype and genotypes, BMC Evolutionary Biology 10, 2010-02-09, עמ' 36 doi: 10.1186/1471-2148-10-36
^ ¹ ² http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0378111913001224 מחקר של אוניברסיטת אריאל על שכיחות לקטאז מתמיד באוכלוסיות ממוצא שונה
^ "בריא לאכול ביצים, מלח וחלב? 8 מזונות במחלוקת",‏ 4 באוקטובר 2011, ynet
^ ¹ ² NIH Consensus Development Conference - Lactose Intolerance and Health, February 2010
^ Mathieson I. et al. (2015) "Genome-wide patterns of selection in 230 ancient Europeans" Nature. doi:10.1038/nature16152

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

[1] "רגישות ללקטוז? - לא חייבים לוותר על מוצרי חלב",‏ 17 בינואר 2011, ynet

[2] "מחקר יפני משנת 1975 המציין כי רגישות ללקטוז בעת שתיית 200 מ"ל חלב מופיעה אצל 19% בלבד מאוכלוסיית יפן"

[Vigne-3] ¹ ² Vigne, J. D. (2008). Zooarchaeological aspects of the Neolithic diet transition in the Near East and Europe, and their putative relationships with the Neolithic demographic transition. In The Neolithic demographic transition and its consequences (pp. 179-205). Springer Netherlands.

[4] Yuval Itan, Bryony L. Jones, Catherine JE Ingram, Dallas M. Swallow, Mark G. Thomas, A worldwide correlation of lactase persistence phenotype and genotypes, BMC Evolutionary Biology 10, 2010-02-09, עמ' 36 doi: 10.1186/1471-2148-10-36

[אריאל-5] ¹ ² http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0378111913001224 מחקר של אוניברסיטת אריאל על שכיחות לקטאז מתמיד באוכלוסיות ממוצא שונה

[6] "בריא לאכול ביצים, מלח וחלב? 8 מזונות במחלוקת",‏ 4 באוקטובר 2011, ynet

[NIH-7] ¹ ² NIH Consensus Development Conference - Lactose Intolerance and Health, February 2010

[מתיסון-2015-8] Mathieson I. et al. (2015) "Genome-wide patterns of selection in 230 ancient Europeans" Nature. doi:10.1038/nature16152

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]