רוברט הוק
רוברט הוק (באנגלית: Robert Hooke; 18 ביולי 1635 – 3 במרץ 1703), היה אחד מגדולי המדענים הניסיוניים של המאה ה-17 ודמות מפתח במהפכה המדעית, היה איש אשכולות, פילוסוף, ממציא, אדריכל, אסטרונום, ומחבר הספר מיקרוגרפיה, רב המכר המדעי הראשון.
 | |
| לידה |
18 ביולי 1635 (יוליאני) פרשווטר, ממלכת אנגליה  |
|---|---|
| פטירה |
3 במרץ 1703 (יוליאני) (בגיל 67) לונדון, ממלכת אנגליה |
| ענף מדעי |
אדריכלות, מדידה, מתמטיקה, אסטרונומיה, מכניקה, כימיה, ביולוגיה, פיזיקה, הנדסת חומרים |
| מקום מגורים | אנגליה |
| מקום קבורה |
St Helen's Bishopsgate |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
תומאס ויליס |
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה | על שמו חוק הוק |
| תרומות עיקריות | |
| דמות מפתח במהפכה המדעית. בניית מכשירים רבים כגון מיקרוסקופ מורכב ומאזני קפיץ. הוא המציא ושיפר מכשירים לחיזוי מזג האוויר, ביניהם הברומטר, אנמומטר והיגרומטר, ניסח את תאוריית הבעירה ונוסחת האלסטיות. | |
| חתימה |
 |
  | |
רוברט הוק נולד בפרשווטר (Freshwater) באי וייט. הוק רכש את השכלתו המוקדמת בבית הספר וסטמינסטר (Westminster School). ב-1653 הוק זכה בתפקיד בקרייסט צ'רץ', אוקספורד. שם הוא פגש את רוברט בויל והועסק כעוזרו. ב-1660 גילה את חוק הוק של הגמישות, שמתאר את ההשתנות הליניארית במתיחות עם ההתארכות בקפיץ אלסטי. ב-1662 הוא נבחר לממונה הניסויים של החברה המלכותית, והיה אחראי על עריכת ניסויים באסיפות שלה. בין השאר אישר, בהיותו בתפקיד זה, את ממצאיו של אנטוני ואן לוונהוק. הוא בנה מאזניים המופעלים בקפיצים ובנה את המיקרוסקופ המורכב הראשון ב-1665. המצאותיו ונוסחאותיו של הוק אפשרו את בנייתם של מכשירים רבים כגון מכונת ההנשמה ומאזני קפיץ. הוא המציא ושיפר מכשירים לחיזוי מזג האוויר, ביניהם הברומטר, מד הרוח וההיגרומטר, ניסח את תיאורית הבעירה ונוסחת האלסטיות.
כאדריכל ומודד, הוק היה דמות מפתח במאמצי השיקום, הבנייה והתכנון מחדש של העיר לונדון, לאחר השרפה הגדולה ב-1666.
ראשית חייו והשכלתו עריכה
הוק נולד בעיר פרשווטר, הצעיר בין ארבעת הילדים של ג'ון הוק, איש כנסייה, וססילי הוק. אביו נפטר באוקטובר 1648 והותיר לבן הצעיר הון של 40 ליש"ט, שנוספו ל-10 ליש"ט שהותירה לו סבתו (יחד, סכום בשווי מעט יותר מ-8,000 דולר אמריקאי במונחי 2016). עם סכום זה, בגיל 13, הוק עזב את הבית ונשלח להיות שוליה של צייר הפורטרטים פיטר ליליי בלונדון. בגיל 16, הוק עזב את העבודה אצל ליליי, ככל הנראה כיוון שמצבו הבריאותי הרופף ממילא הורע בעקבות החשיפה לחומרים בהם נעשה שימוש לציור, ומשום שהבין שהעבודה כשוליה לא תאפשר לו להתפתח מקצועית. לאחר מכן, החל ללמוד בבית הספר וסטמינסטר בהנחיית הכומר האנגליקני בעל המוניטין, ריצ'רד בוסבי.[1]
ב-1653 המשיך הוק ללימודים באוניברסיטת אוקספורד. הוא סיים את הלימודים לתואר ראשון ב-1658 וקיבל תואר שני ב-1663. לצד הלימודים הפורמליים, הוק התעניין בכל הקשור במכניקה ויצא לו שם של אדם מוכשר בעל יכולת טכנית ומיומנות. כישרון זה משך את תשומת לבו של הפילוסוף ואיש האשכולות ג'ון וילקינס, שעודד אותו להמשיך ולהתעניין במדע וביישומיו המעשיים. וילקינס צירף אותו בהדרגה לקבוצה של מדענים שעבדו תחתיו וכללה, בין השאר, את רוברט בויל. הוק הועסק כאסיסטנט גם על ידי תומאס וויליס, שהיה מהדמויות הבולטות באוקספורד באותה התקופה.[2]
אדם נוסף שהשפיע על הוק באוקספורד הוא סת' ווארד, מתמטיקאי ואסטרונום אנגלי. תחת ההדרכה של ווארד, הוק העמיק את הבנתו בתחום האסטרונומיה והחל לשקוד על שיפור המכשירים שבאמצעותם ניתן לצפות בגרמי השמיים ולמדוד אותם. בהשפעת ווארד, הוק שיפר את המנגנון של שעוני מטוטלת והמציא ב-1657 את מחגר העוגן (anchor escapement) שהפך להתקן סטנדרטי בשעוני מטוטלת. הוק פיתח ב-1658 את גלגל האיזון (balance wheel) שהיה הכרחי לצורך ייצורו של שעון הכיס (ב-1675 המדען ההולנדי כריסטיאן הויגנס פיתח באופן עצמאי שעון כיס המבוסס על גלגל האיזון. כשנודע להוק על ההמצאה של הויגנס הוא התעקש על הבכורה והדבר הביא למחלוקת).[3][4] בעקבות עבודתו על שעונים ומנגנונים מכניים אחרים, החל הוק להתעניין בפעולתם של קפיצים, וב-1660 הוא דיווח לראשונה על החוק שקרוי כיום על שמו, חוק הוק, לפיו קיים יחס קבוע בין התארכותו של קפיץ כתוצאה מהפעלת כוח לבין הכוח שמופעל על הקפיץ.
באוקספורד הוק החל גם בשיתוף פעולה עם סר כריסטופר רן. לחברות עם רן, אדריכל חשוב ודמות מרכזית בחברה המלכותית, הייתה השפעה רבה על הקריירות של שניהם בתחומים שונים של המדע ובמיוחד בתחום האדריכלות והבנייה.[5]
מבין האנשים הרבים שהוק הכיר באוקספורד, ההיכרות עם בויל הוכיחה את עצמה כחשובה ביותר לקריירה שלו כמדען, וזאת ממספר סיבות. ראשית, בויל היה אדם עשיר והיה יכול לממן ניסויים יקרים שדרשו, לא רק ידע ומיומנות, אלא גם נכונות להשקיע כסף רב יחסית לצורך הוצאתם לפועל והעסקה של מומחים המסוגלים לתרום לכך. שנית, בויל הכיר במיומנות הטכנית וביכולת המחשבה של הוק, והיה מוכן לבטוח בו ולתת לו יד חופשית יחסית. ב-1657 בויל קרא על קיומה משאבת האוויר של אוטו פון גריקה, מכשיר המורכב מכלי זכוכית, שאליו ניתן היה להכניס עצמים ובעלי חיים שונים, ומנגנון המופעל באמצעות ראצ'ט ומאפשר שאיבה של אוויר מתוך הכלי עד ליצירת תנאים הקרובים לתנאי ריק. בויל רצה ליצור משאבה כזו לעצמו והוא נתן להוק יד חופשית לצורך בניית המשאבה ותכנונה. המכשיר, שהוק בנה בהצלחה, איפשר לבויל וצוותו לערוך שורה ארוכה של ניסויים בעלי חשיבות להבנה טובה יותר של מהות האוויר המקיף אותנו, חשיבותו לחיים, למעבר של קול, וטבע הקשר בין נפח ולחץ. הניסויים במכשיר שהוק בנה הביאו בסופו של דבר גם לחוק הידוע כיום כחוק בויל, הקובע כי בהינתן כמות קבועה של גז הנמצא בטמפרטורה קבועה, הגברת הלחץ מביאה לירידה בנפח ולהפך.[6]
בויל זכה ברוב הקרדיט על הניסויים שעשה יחד עם הוק, אך הוא הכיר בתרומתו של הוק וציין אותה בחלק מפרסומיו. שיתוף הפעולה בין הוק לבויל הדגים את חשיבותם של הניסויים להתקדמות המדע ושימש משקל נגד לגישות אחרות המעדיפות תאוריה ומטאפיזיקה על פני הניסוי. הניסויים הדגימו גם את חשיבותן של מיומנות טכנית ומומחיות מעשית לצורך קידום הידע המדעי. הגישה האמפירית והניסויית של הוק הייתה ביטוי להשפעה של כיוונים חדשים יחסית בפילוסופיה במערב אירופה, ובמיוחד השפעתו של פרנסיס בייקון אשר קרא למדע המסתמך על החושים ולא על משקלה של סמכות אינטלקטואלית או על זה של הדעה הרווחת. הרעיון שכלים מכניים מלאכותיים יכולים לקדם את עולם המדע, או הפילוסופיה הטבעית (natural philosophy) מבטא גם תפיסה לפיה היקום הוא עצמו מעין מכונה.[7] בבסיס תפיסתו של הוק הייתה גם הצדקה דתית להדגשת השימוש בכלים מתוחכמים לצורכי המדע. הוק האמין שהצורך בשימוש בכלים הוא ביטוי להשחתת חושיו של האדם בעקבות נפילת האדם לאחר החטא הקדמון. השימוש במכשירים המגבירים את התפיסה החושית מכפר על חוסר השלמות של האדם בעקבות הנפילה ומאפשר התקדמות ושיפור ממצבו המושחת.[8]
הוק והחברה המלכותית עריכה
העבודה של הוק עם בויל אפשרה לו להתפרנס מעבודה כמדען העוסק בפיתוח ידע באמצעות ניסויים. עם זאת, כיוון שהוק היה שכיר למעשה, הוא לא נהנה ממעמד דומה לזה של אנשי מדע בעלי אמצעים. ייתכן שמסיבה זו הוק לא היה בתחילה חלק מהחברה המלכותית, שהוקמה ב-1660, בזמן שהוק היה באוקספורד, והיוותה פרויקט שאפתני וניסיון לייסד מרחב עצמאי לטיפוח המדע. ב-1662 הוק נקרא לקחת חלק בפעילות החברה המלכותית כאחראי בתשלום על עריכת ניסויים (curator of experiments), זאת לאחר שהניסיונות של חבריה לערוך ניסויים מדעיים נתקלו בקשיים טכניים. משרה זו הותירה את הוק, מבחינה חברתית, בעמדת ביניים בין זו של משרתם של הג'נטלמנים בחברה המלכותית לבין זו של מדען מכובד בפני עצמו. מחקרם של חברי החברה המלכותית היה תלוי בתפקודו של הוק, וכל אחד מהם הרגיש זכאי לדרוש מהוק לעבוד עבורו, מבלי להתחשב בהתחייבויותיו האחרות.[9] עמדה חברתית זו אפיינה את מצבו של הוק לאורך רוב חייו והיא פגעה ביכולתו לצבור מוניטין שווה לזה של המדענים הגדולים באותה התקופה (זאת אף שתרומתו למדע הייתה גדולה מזו של רבים מהם). עם זאת, היא אפשרה לו להמשיך בפעילות מדעית ענפה ובמיוחד בעריכת ניסויים רבים ויצירת כלים מדעיים חדשים.
במסגרת תפקידו בחברה המלכותית, הוק ערך עשרות ניסויים - הן ניסויים בתכנונו והן ניסויים שבוצעו עבור אחרים - והיה אחראי גם על היבטים אחרים בעיסוקיה של החברה, כגון ארגון הרצאות, יצירת ספרייה וקטלוג. על תרומתו של הוק לתפקודה של החברה המלכותית נכתב כי "ללא ספק הוק היה האדם שעשה הכי הרבה לעיצוב החברה [המלכותית] החדשה ולשימור קיומה כגוף פעיל. ללא הניסויים שערך מדי שבוע ועבודתו הענפה, החברה לא הייתה יכולה לשרוד, או לפחות, הייתה מתפתחת באופן שונה לחלוטין."[10]
הישגיו המדעיים של הוק באותה תקופה קשים לסיכום, כיוון שמחקרו התאפיין בתרומה לתחומים רבים ומגוונים. הוק עצמו סיכם את תחומי העניין שלו באופן הבא: בכל הקשור לתאוריה של התנועה הוא התעניין בתנועה של אור, בתופעת הכבידה, במגנטיות, באבק שרפה ובתנועת גרמי השמיים; בהקשר של שיפור תחום הספנות הוא התעניין בשענות, באופטיקה, במנועים לצורך מסחר בים, ובמנועים לצורך הובלה; בנוסף הוא התעניין בצורתם ואיכותם של גופים.[11] הוק אכן השקיע הרבה ממרצו בפיתוח מכשירים ותאוריות הקשורים בניווט ומדידה בים. למשל, הוא ניסה לפתח מכשיר למדידת עומקים גדולים, מכשירים ללקיחת דגימות של מי ים מעומק רב, מכשירים לצלילה, ומכשירים לשיפור הניווט על פי גרמי השמיים בלב הים. הוא פיתח את הברומטר באופן שאיפשר למדוד תנודות קלות בלחץ האוויר וצפה כי מכשירים אלה ישמשו בעתיד לחיזוי מזג האוויר. בנוסף הוא פיתח רובה המופעל על ידי לחץ אוויר. הוק ערך גם ניסויים שונים הקשורים לנשימה של בעלי חיים ובני אדם. הוא קידם את ההבנה של תפקיד האוויר בתהליך הבעירה, וערך ניסויים הנוגעים לתאוצה של גופים ולהשפעתם של גבהים על גופים. בתחום האופטיקה, האסטרונומיה והמיקרוסקופיה, הוק תרם רבות על ידי פיתוח של הטלסקופ והמיקרוסקופ.[12]
מיקרוגרפיה עריכה
ערך מורחב – מיקרוגרפיה
ב-1665 פרסם הוק את הספר "מיקרוגרפיה" שכלל מספר תצפיות מיקרוסקופיות וטלסקופיות ומעט ביולוגיה מקורית. בשנה זו, היה הוק הראשון שתיאר את התאים שמהם מורכב גופם של כל האורגניזמים. באותה שנה מונה גם לפרופסור לגאומטריה בגרשם קולג'. תצפיתו הידועה ביותר בביולוגיה היא תצפיתו בתאי שעם בה הבחין בתאים קטנים הצפופים כחלת דבש, הוא קרא לתא כך על שם תאי הנזירים במנזר. מכלול תצפיותיו של הוק הובילוהו למסקנה מהפכנית שהאור הוא סוג של גל הנע במהירות גבוהה מאוד.
אדריכלות ובנייה לאחר השריפה הגדולה עריכה
לאחר השרפה הגדולה של לונדון ב-1666 חלקים נרחבים של העיר נחרבו ונזקקו לשיקום או לבנייה מחדש. הוק היה נלהב להציע את עזרתו. בימים שלאחר השריפה הוא שרטט טיוטה של הצעה לתכנון מחודש של העיר והציג אותה לבכירים בהנהלת העיר ולחברי החברה המלכותית. ההצעה התקבלה בחיוב בחברה המלכותית, אך היא לא יושמה בסופו של דבר. לא קיים היום עותק של הצעתו של הוק.[13]
המלך, צ'ארלס השני, מינה ועדה של שלושה אדריכלים, וביניהם כריסטופר רן, לערוך סקירה של ההריסות לצורך בנייה מחדש. הוועדה הציגה את הוק כמועמד לתפקיד "סוקר של העיר" (surveyor of the city). רן, שהיה חבר טוב של הוק, הכיר את הניסויים שהוק לגבי חוזקם של חומרי בנייה שונים, ואת הסקירות שהציג בעבר לחברה המלכותית לגבי חוזקם של בניינים שונים בלונדון. על אף שהמינוי התקבל באופן רשמי רק במרץ 1667, הוק החל לעבוד על שיקום העיר מייד לאחר שהוצע לתפקיד. במסגרת תפקיד זה הוק עסק במדידה, סקירה ופיקוח של בנייה פרטית, בפיקוח על קבלנים ועל תהליך הבנייה בשטחים ציבוריים, בפתרון סכסוכים בין אזרחים פרטיים, ובמדידה לצורך פיצוי של אזרחים שחלק מרכושם נלקח לצורך בנייה של כבישים ותחומים ציבוריים חדשים.[13]
יחד עם כריסטופר רן וג'ון לורנס, הוק עבד על תכנון, פיקוח ובנייה מחדש של אזור נהר פליט והתעלה שאליה הנהר הוזרם. הוא סייע לרן גם בבנייה של קתדרלות וכנסיות רבות ברחבי לונדון. הוא סייע בתכנון ובנייה של האנדרטה לשריפה הגדולה של לונדון, מצפה הכוכבים המלכותי של גריניץ', בית החולים בת'לם ובניינים רבים נוספים.[13]
עקרון הכבידה והיריבות עם ניוטון עריכה
במיקרוגרפיה (1665), הוק הציע שכוח משיכה הפועל בין עצמים יכול להסביר את תנועתם של גרמי השמיים. הוק המשיך לפתח את הרעיון בהרצאה שנשא בחברה המלכותית ב-1666.
ב-1674 הוא קבע מספר עקרונות לגבי כוח הכבידה בטקסט שכתב: ראשית, לכל הגופים השמימיים יש כוח משיכה או כבידה הפועל לכיוון מרכזם, שבאמצעותו הם מושכים, לא רק את החלקים שלהם עצמם, אלא גם את כל הגופים השמימיים האחרים שנמצאים בתחום של פעילותם. שנית, שכל הגופים באשר הם, כאשר הם מושמים בתנועה פשוטה וישירה, ימשיכו לנוע קדימה בקו ישר, עד שהם יוטו, באמצעות כוח אחר, לתנועה הניתנת לתיאור כמעגל, כאליפסה, או כצורה אחרת בעלת קו מעוקל. שלישית, שכוחות המשיכה הם חזקים יותר בפעולתם ככל שהגוף שעליהם הם פועלים קרוב יותר למרכזם.[14]
ב-1681 הוק ביצע ניסוי שבמסגרתו הוא הגיע למסקנה שכוח הכבידה פועל ביחס הפוך לריבוע המרחק בין הגופים. הוק ידע שמדובר בתגלית חשובה ורשם ביומנו כי הוא הגיע לתאוריה מושלמת של גרמי השמיים. על אף זאת, הוא ידע כי שאין ביכולתו לסכם באופן מתמטי את התאוריה. שבועיים לאחר הניסוי הוא דיווח במכתב לניוטון על ממצאיו והודה במסגרתו כי ניוטון הוא זה שמסוגל לפתח את התאוריה המתמטית המבוקשת.[15]
עוד לפני שהגיע למסקנה לגבי היחס בין המרחק לבין עוצמת כוח הכבידה, בין השנים 1679–1680 הוק וניוטון ניהלו התכתבות ענפה בנושא. היסטוריונים מסכימים שההתכתבות בין השניים השפיעה על אופן מחשבתו של ניוטון. עם זאת, הוק עצמו לא פרסם בכתב את הרעיונות שפיתח. הוא עסק בנושאים רבים בו זמנית, מבלי שהיה יכול להפנות את מרצו לכתיבה מסודרת ומקיפה על תחום מסוים.[16]
כשניוטון פרסם ב-1687 את ספרו עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע, הוא לא הכיר בתרומה של הוק למחקרו. הוק הכיר בגדולתו המתמטית של ניוטון, אך הרגיש שנעשה לו עוול בכך שנמנע ממנו הקרדיט על חלקו בהבנת כוח הכבידה. בהזדמנויות רבות לאחר מכן הוא תבע הכרה וזכויות ראשונים על הגילוי.
ניוטון, מצדו, לא היה מוכן לקבל את טענותיו של הוק ודחה אותן מכל וכל. באופן כללי הוא לא נטה להכיר בתרומתם של אחרים לעבודתו, והוא נטר טינה ספציפית להוק שב-1672 ביקר בפומבי מאמר שהציע לחברה המלכותית. בניגוד להוק שהסתפק במילים, ניוטון פיתח ביטוי מתמטי מגובש ומסודר לגבי כוח הכבידה. הוק התמקד בניסוי אמפירי, בעוד שניוטון הדגיש את חשיבות הניתוח המתמטי וראה בו חלק בלתי נפרד מתורתו.
לסכסוך עם ניוטון, שהפך לדמות המרכזית בעולם המדע, הייתה השפעה שלילית על המוניטין של הוק. הוק האשים גם מדענים אחרים בגזילה של רעיונותיו ללא מתן קרדיט ומנהג זה הוציא לו שם רע.[17]
הוק נפטר בלונדון. מקום קבורתו המדויק אינו ידוע.
לקריאה נוספת עריכה
- The Man Who Knew Too Much, Stephen Inwood, Pan Books, 2002. Published in the USA as The Forgotten Genius
- Early Science in Oxford vol vii, Dr. R. T. Gunther, ed., privately printed, 1923-67
- Robert Hooke, Margaret Espinasse. William Heinemann Ltd, 1956
- The Curious Life of Robert Hooke: The Man who Measured London, Lisa Jardine. Harper Collins Publishers, 2003
- London's Leonardo: The Life and Work of Robert Hooke, Jim Bennett, Michael Cooper, Michael Hunter and Lisa Jardine. Oxford University Press, 2003
- England's Leonardo: Robert Hooke and the Seventeenth-century Scientific Revolution, Allan Chapman. Institute of Physics Publishing, 2004
- Robert Hooke and the English Renaissance, Allan Chapman and Paul Kent (editors). Gracewing, 2005
- Hooke, Robert Micrographia: or some physiological descriptions of minute bodies made by magnifying glasses with observations and inquiries, 1665
- Stephen P. Timoshenko, History of Strength of Materials with a brife account of the history of theory of elasticity and theory of structures Dover Publications INC, N.Y. pp 17-24
קישורים חיצוניים עריכה
- רוברט הוק, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- רוברט הוק, באתר MacTutor (באנגלית)
- רוברט הוק באתר NNDB באנגלית
- דף לכבודו של רוברט הוק באנגלית
- רוברט הוק בפרויקט גלילאו באנגלית
- החיים של רוברט הוק באנגלית
- קורות החיים של רוברט הוק באנגלית
- רוברט הוק באתר אוניברסיטת ברקלי
- רוברט הוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי רוברט הוק בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- רוברט הוק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Michael Cooper, 2003, "Hooke's Career", in London's Leonardo: The Life and Work of Robert Hooke, edited by Jim Bennett et al., Oxford: Oxford University Press, pp. 1-4.
- ^ Michael Cooper, 2003, "Hooke's Career", in London's Leonardo: The Life and Work of Robert Hooke, edited by Jim Bennett et al., Oxford: Oxford University Press, pp. 4-8.
- ^ Jim Bennett, 2003, "Hooke's Instruments", in London's Leonardo: The Life and Work of Robert Hooke, edited by Jim Bennett et al., Oxford: Oxford University Press, pp. 68-73.
- ^ Ellen Tan Drake, 1996, Restless genius: Robert Hooke and his earthly thoughts, Oxford: Oxford University Press, pp. 16.
- ^ Michael Cooper, 2003, "Hooke's Career", in London's Leonardo: The Life and Work of Robert Hooke, edited by Jim Bennett et al., Oxford: Oxford University Press, pp. 32.
- ^ Ellen Tan Drake, 1996, Restless genius: Robert Hooke and his earthly thoughts, Oxford: Oxford University Press, pp. 14-15.
- ^ Jim Bennett, 2003, "Hooke's Instruments", in London's Leonardo: The Life and Work of Robert Hooke, edited by Jim Bennett et al., Oxford: Oxford University Press, pp. 67.
- ^ Jim Bennett, 2003, "Hooke's Instruments", in London's Leonardo: The Life and Work of Robert Hooke, edited by Jim Bennett et al., Oxford: Oxford University Press, pp. 64-65.
- ^ Lisa Jardine, 2003, The curious Life of Robert Hooke, the Man who Measured London, London: Harper Perennial, pp. 98.
- ^ Henry W. Robinson, 1945, "Robert Hooke, M.D.," F.R.S., with Special Reference to His Work in Medicine and Biology'", Proceedings of the Royal Society of Medicine, Vol. XXXVIII, pp. 485.
- ^ Stephen Inwood, 2002, The Man Who Knew Too Much: The Strange and Inventive Life of Robert Hooke, London: Macmillan, pp. 38
- ^ Stephen Inwood, 2002, The Man Who Knew Too Much: The Strange and Inventive Life of Robert Hooke, London: Macmillan, pp. 39-60
- ^ 1 2 3 Michael Cooper, 2003, "Hooke's Career", in London's Leonardo: The Life and Work of Robert Hooke, edited by Jim Bennett et al., Oxford: Oxford University Press, pp. 28-48.
- ^ Lisa Jardine, 2003, The curious Life of Robert Hooke, the Man who Measured London, London: Harper Perennial, pp. 326 n.10.
- ^ Lisa Jardine, 2003, The curious Life of Robert Hooke, the Man who Measured London, London: Harper Perennial, pp. 319.
- ^ Michael Hunter, 2003, "Hooke the Natural Philosopher", in London's Leonardo: The Life and Work of Robert Hooke, edited by Jim Bennett et al., Oxford: Oxford University Press, pp. 155-156.
- ^ Michael Hunter, 2003, "Hooke the Natural Philosopher", in London's Leonardo: The Life and Work of Robert Hooke, edited by Jim Bennett et al., Oxford: Oxford University Press, pp. 157.
- ^ (3514) Hooke In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2003. doi:10.1007/978-3-540-29925-7_3513. ISBN 978-3-540-29925-7.