רוברט סטיגווד

רוברט סטיגווד
Robert Colin Stigwood
	צילום משנת 1972
	צילום משנת 1972
לידה	16 באפריל 1934; פורט פירי, אוסטרליה
פטירה	4 בינואר 2016 (בגיל 81); לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינה	אוסטרליה
תקופת הפעילות	מ-1954
	פרופיל ב-IMDb

רוברט קולין סטיגווד (באנגלית: Robert Colin Stigwood; 16 באפריל 1934 – 4 בינואר 2016) היה מפיק, יזם, מעבד לבמה ואמרגן בריטי יליד אוסטרליה, שנודע במיוחד כאמרגנם של הלהקות קרים ובי ג'יס, בהפקות לתיאטרון של מחזות הזמר "שיער" ו"ישו כוכב עליון" ובהפקות הקולנוע המוזיקלי המצליחות ביותר "גריז" ו"שיגעון המוזיקה" סטיגווד היה אחת הדמויות החשובות ביותר בתעשיית הבידור המערבית בשנות ה-1960 וה-1970

ביוגרפיה עריכה

ראשית חייו עריכה

סטיגווד נולד בפורט פירי על יד אדלייד בדרום אוסטרליה כבנם של גוונדולין לבית בארואוס, שניהלה דיור מוגן סיעודי ושל גורדון סטיגווד, מהנדס חשמל. הוא התחנך במכללת סייקרד הארט באדלייד. התחיל אחר כך לעבוד כקופירייטר עבור סוכנות פרסומות מקומית ובשנת 1955 היגר לאנגליה. בדרכו בטרמפים לאנגליה עבר סטיגווד דרך הודו ושהה מספר חדשים בכפר בטורקיה עם משפחה של חבר ועבד בחקלאות.

הקריירה עריכה

סטיגווד מצא תחילה עבודה כמשגיח במשמרות ב"מוסד לנערים מפגרים" במזרח אנגליה. עבד אחר כך עבור הקטור רוס בניו תיאטר רויאל בפורטסמאות', המפשייר, עד לסגירת התיאטרון. באותה תקופה פגש את פול ג'ונס הצעיר שהפך לימים לסולן להקת הרוק מנפרד מן.

בעקבות המפגש עם איש העסקים הצעיר סטיבן קומלוסי (קומלושי) ועם איש הסאונד, המלחין, הפזמונאי ומפיק ההקלטות הידוע ג'ו מיק, בשנות ה-1960 המוקדמות הקים סטיגווד סוכנות ניהול לשחקנים. היה מעורב בקריירה של השחקן הזמר ג'ון לייטון והוא חתם עם חברת EMI חוזה יוצא דופן בזמנו כמפיק הקלטות עצמאי. בגיל 28 הפך למיליונר.^[1] בשנת 1965 הפסיד כסף רב בפרויקט סיור הופעות של הזמר-היוצר והגיטריסט האמריקאי צ'אק ברי באנגליה, אולם תוך זמן קצר, בגיל 34, התאושש כלכלית. בשנת 1966 הוא היה למארגן של להקת "The Who" ושל "קרים", להקת רוק שבה חברו אריק קלפטון, ג'ק ברוס וג'ינג'ר בייקר. ההרכב הראשון של "קרים" בחסות המותג Reaction זכה להצלחה מידית. סטיגווד היה לזמן קצר גם שותף עם אמרגנם של הביטלס, בריאן אפשטיין שמיזג את חברתו עם זו של סטיגווד. אחרי מותו של אפשטיין ב-1967 הקימו ביטלס את החברה שלהם "אפל קורפס". אז סטיגווד ייסד את חברתו שלו Robert Stigwood Organization ואת המותג שלה RSO. הוא רתם עם להקת בי ג'יס, שהצטיינה באוסטרליה ככוכבים עוד בילדותם, והגיעו ללונדון בשנת 1967. עד אפריל 1967 הגיעו ה"בי ג'יס" לתפוס מקום ראשון במצעד הפזמונים 20 hit ועד ספטמבר תפסו את המקום הראשון באותה שנה בבריטניה.

סטיגווד דיקם גם את הקריירה של כוכבי פופ צעירים נוספים כמו דייוויד בואי ורוד סטיוארט.

בשנות ה-1960 המאוחרות הביא ללונדון להיטי ברודוויי כמו "שיער" ו"הו, קלקוטה". המשיך לפעול בזירת התיאטרון בלונדון עם הפקת "אוויטה" (1978) מאת אנדרו לויד ובר וטים רייס.

הוא נאבק בחירוף נפש בהפקות בלתי חוקיות של "ישו כוכב עליון" בארצות הברית, כולל במסגרת בתי ספר תיכון.

בשנת 1978 הייתה לו עוגמת נפש כשגרסה קולנועית המבוססת על המוזיקה של ביטלס "“Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band,” שבה כיכבו בי ג'יס, פיטר פרמפטון וג'ורג' ברנס היוותה כישלון כלכלי ונקטלה על ידי המבקרים. סטיגווד היה מעורב גם בהפקת סרטי קומדיות בטלוויזיה הבריטית ועיבד אותם עבור הקהל האמריקאי. אחרי שצפה בג'ון טרבולטה בסרט "Welcome Back Kotter" הוא חתם איתו על חוזה לשלושה סרטים. אחרי שקרא מאמר (שהתברר לימים שהיה סיפור בדוי) של העיתונאי הבריטי ניק כהן במגזין "ניו יורק", עיבד אותו בעזרת ביל אוקס, לתסריט לסרט "שיגעון המוזיקה" (Saturday Night Fever) המבוסס על המוזיקה של "בי ג'יס". הסרט היה פריצת דרך בקידום מוזיקת הדיסקו בעולם. על אף ההצלחה המסחררת, בסופו של דבר נשאר סטיגווד עם הפסדים כלכליים גם בעקבות הפקות הסרטים "שיגעון המוזיקה" ו"גריז"

בשנות ה-1980 היו לו הפסדים כספיים נוספים אחרי שנתבע על ידי בי ג'יס על 200 מיליון דולר, בטענה שנישל אותם מתגמולים שהגיעו להם. הוא תבע אותם על דיבה והפרת חוזה ולבסוף הגיעו לפשרה ולפיוס פומבי.

חברת RSO שלו המשיכה להפיק הקלטות גם בשנות ה-1980 המוקדמות, לרבות פסקול הסרטים "האימפריה מכה שנית" ו"תהילה" התחיל להיות מעורב גם בפעילות חברת פוליגרם, שמהווה כיום חלק מקבוצת" יוניברסל מיוזיק".

בשנת 1996 הפיק סטיגווד את הגרסה הקולנועית של אלן פארקר ל"אוויטה". בשנים האחרונות לחייו דורג על ידי התקשורת הבריטית כאחד מהאנשים העשירים ביותר בבריטניה.

חייו הפרטיים עריכה

סטיגווד היה רווק והיה ידוע כהומוסקסואל אף על פי ששמר על דיסקרטיות לגבי חייו הפרטיים. עד שנת 1967 ההומוסקסואליות אף בתחום הפרטי הייתה אסורה בבריטניה בחוק.^[2] הוא היה מוקף תכופות בגברים ונשים יפים והיו בזמנו לרשותו מטוסים פרטיים, יאכטות, ופנטהאוס בסנטרל פארק ווסט בניו יורק, ועוד בתים בבוורלי הילס ובברמודה. שנים רבות ניהל אחר כך חיים מסוגרים למדי באחוזת ברטון מנור על האי וייט אך נשאר בקשרים הדוקים עם משפחת גיב -בארי מוריס, רובין, מלהקת "בי ג'יס" וילדיהם. הוא מכר את האחוזה בשנת 2005 סטיגווד נפטר בלונדון בשנת 2016 בגיל 81.

מבחר הפקות עריכה

מחזות זמר עריכה

1967 - Hair , שיער (1967)
1969 - Oh! Calcutta! הו, קלקוטה!
The Dirtiest Show in Town 1970
Sing a Rude Song 1970
Jesus Christ Superstar, 1971 - ישו כוב עליון
Pippin, 1972 - פיפין
John, Paul, George, Ringo ... and Bert,1974
1978 - Evita - אוויטה -מאת אנדרו לויד ובר, זכתה בפרס טוני על המחזמר הטוב ביותר בארצות הברית בשנת 1980
1979 - Sweeney Todd: The Demon Barber of Fleet Street (סוויני טוד)

סרטים עריכה

Jesus Christ Superstar, 1973 - ישו כוכב עליון (סרט) - כמפיק שותף
Tommy , 1975 - טומי (על מוזיקת הלהקה "Who")
1976 Bugsy Malone באגסי מלון כמפיק כללי
1977 - Saturday Night Fever שיגעון המוזיקה
Moment by Moment , 1978
Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band, 1978
Grease - , 1978 - גריז
Times Square , 1980
1980 Fame תהילה, -מפיק של הפסקול
1980 The Empire Strikes Back הימרפיה מכה שנית - מתוך הסאגה "מלחמת הכוכבים" כמפיק של הפסקול
The Fan 1981
Gallipoli, 1981 גליפולי
Grease 2 , 1982 גריז 2
Staying Alive, 1983 להישאר בחיים
Evita , 1996 אוויטה