רוז'ה רובוטה
רוז'ה רובוטה (1921 או 1923[1] – 6 בינואר 1945), הייתה חברת ההתארגנות המחתרתית במחנה ההשמדה אושוויץ שהוצאה להורג בשל חלקה במרד הזונדרקומנדו שפרץ ב-7 באוקטובר 1944.
.jpg) | |
| לידה |
1921 צ'חאנוב, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
6 בינואר 1945 (בגיל 24 בערך) מחנה ההשמדה בירקנאו, גרמניה הנאצית |
| מדינה |
פולין |
| מקום מגורים |
צ'חאנוב |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולדה בעיר צ'יחאנוב שבמחוז מזוביה בצפון מזרח פולין למשפחה מהמעמד הבינוני. היו לה אח ואחות וככל הנראה, כל משפחתה נספתה בשואה. בגיל 16 הצטרפה לתנועת הנוער "השומר הצעיר" ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרפה למחתרת של תנועה זו. ב-1942 גורשה למחנה אושוויץ. בתחילה עבדה במחסן הבגדים במחנה, שהיה סמוך לקרמטוריום III בו נשרפו גופות הנרצחים בתאי הגזים. באוגוסט 1942 הועברה למחנה בירקנאו[2].
השתתפותה במרד הזונדרקומנדו עריכה
רוז'ה רובוטה הצטרפה למחתרת באושוויץ לצד חברים שהכירה מתנועת הנוער בעיירתה. בהמשך גייסה למחתרת נשים שעבדו במפעל "וייכסל מטאל אוניון ורקה" (Weichsel Metall Union Werke), בו הייתה גם מחלקה לייצור אבק שרפה, בגרמנית: "Pulverraum" (ובתעתיק עברי: "פולוורראום")[3].
שניים מחברי המחתרת, ישראל גוטמן ויהודה לאופר, קיבלו הוראה להביא מהמקום בו עבדו חומר נפץ לקראת ההתקוממות במחנה. הם התקשו לעשות זאת, מפני שהתנועה בתוך בית חרושת זה הייתה אסורה ובמקום בו עסקו בחומרי הנפץ עבדו אסירות יהודיות. באמצעות אחת החברות במחתרת יצרו קשר עם הנשים שעבדו שם. בין היתר עבדו במפעל אסתר וייסבלום, אנה היילמן, רוז מת', רגינה ספירשטיין אלה גרטנר, הדסה זלוטניצקה, מרתה בינדיגר, גניה פישר, אינגה פרנק ואילזה ואנטיצ'קה. אחד החברים נשלח לבירנקאו כדי לגייס את רובוטה למשימה זו וכדי שהיא תשכנע את הנשים לתת את הסכמתן להוציא חומר נפץ מבית החרושת ולמסור אותו לידי המחתרת[4].
רובוטה הייתה אחראית על איסוף אבק שרפה שנאסף על ידי האסירות האחרות, הסתרתו והעברתו לחברים אחרים במחתרת[5]. אבק השריפה, בכמות של בין כפית אחת לשלוש כפיות ביום, נאגר כדי ליצור מטענים מאולתרים שנועדו לפיצוץ תאי הגזים על ידי אסירי הזונדרקומנדו[6]. כמעט מדי יום ביומו, העבירו האסירות בנושאי אוכל בעלי תחתית כפולה כמויות קטנות של חומר נפץ[7].
חסרי ישע ללא כל תקווה, החלטנו לעצור ולו אך במקצת את מכונת ההרס. אז התארגנה קבוצת נערות, שהיו מוכנות להקריב את חייהן למטרה נעלה זו, לעצור ולהאיט בכמה שאפשר את מכונת המוות..[8].
במהלך התקוממות הצליחו האסירים להרוג ארבעה אנשי אס אס ולפוצץ את גג קרמטוריום III. בחקירות שערכו הגרמנים לאחר דיכוי המרד, נתפסה רובוטה יחד עם שלוש מחברותיה, אלה גרטנר, אסתר וייסבלום ורגינה ספירשטיין. למרות חקירות רבות ועינויים קשים הן לא הסגירו פרטים על משתתפים נוספים בהתקוממות. באחד הלילות התגנב לתאה של רובוטה האסיר נח זבלודוביץ. לפי עדותו של ישראל גוטמן, היא אמרה לו שאין לחברי המחתרת ממה לחשוש, היא לא תגלה דבר, כי ימשיכו במלאכה וכי היא יודעת על מה היא עומדת למות. היא נתנה לזבלודוביץ פיסת נייר עליה כתבה זאת[9].
הוצאתה הפומבית להורג עריכה
ב-6 בינואר 1945, שלושה שבועות לפני שחרור מחנה אושוויץ על ידי הצבא האדום, הוצאה רובוטה להורג בתלייה בחצר המחנה, יחד עם שלוש חברותיה. ארבע הנשים הוצאו להורג בפומבי ואסירות אחרות היו עדות לו[10]. על פי חלק מהעדויות, צעקה לפני מותה: "נקמה!"[11].
הנצחה עריכה
סיפורה של רוז'ה רובוטה לא היה ידוע בארץ לפני משפט אייכמן, אז סיפר עליה ישראל גוטמן בעדותו. ברשימותיו ממשפט אייכמן הזכיר אותה חיים גורי וכך גם עיתונאים אחרים בדיווחיהם מאולם המשפט. היעדרה של הנצחה כזו לפני 1961 עוררה את תשומת לבה של רבקה גורפיין, שתהתה מדוע אין מפרסמים את מעשה גבורה זה, אך גם אחרי אזכורים אלה המשיכו להזכיר אותה כגיבורה אלמונית. באחרונה שולב סיפורה במערך שיעור של היחידה לשוויון בין המינים במשרד החינוך[12].
זכרה של רובוטה ושל שלוש חברותיה מונצח בגן ביד ושם בירושלים בפסל שהוקם לזכר הארבע בשנת 1991[13]. בשנת 2008 נחנכו בסידני שבאוסטרליה, "שערי רוזה רובוטה"[14]. ב-1994, במלאת 50 שנה למרד הזונדרקומנדו באושוויץ, נקבע לוח זיכרון לזכרה ולזכר חברותיה, במוזיאון באושוויץ שבאושווינצ'ים.
לקריאה נוספת עריכה
- עדות ישראל גוטמן, פרוטוקול משפט אייכמן, רשומות משפט אייכמן באתר משרד המשפטים.
- "אם יש יחידים והם מספרים – חובתם לא לספר רק על עצמם", פרופ' ישראל גוטמן מספר על רוז'ה רובוטה ועל ההתארגנות למרד באושוויץ בריאיון לכתב העת זיקה, יד ושם.
- ישראל גוטמן, "המחתרת היהודית באושביץ", ידיעות בית לוחמי הגטאות, 2-3 (14-15), אפריל 1956.
- מרק בר, מגילת אושוויץ, תל אביב: ספריית פועלים, תשל"ח, עמ' 3-7.
- שרון גבע, אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.
- חיה קרוין, קחי אותי אתך, הוצאת 'מערכות', 1995.
- פסח בורשטיין, הגבורה והקדושה של יהדות יוון, בספר זיכרון שלוניקי - גדולתה וחורבנה של ירושלים דבלקן, עורך דוד א. רקנטי, הוועד להוצאת ספר קהילת שלוניקי, תל אביב, כרך ב', תשמ"ו, עמ' 600
- על חלקה של רובוטה במרד הזונדרקומנדו באושוויץ, באתר יד ושם
קישורים חיצוניים עריכה
- רוז'ה רובוטה, אתר יד ושם.
- רוז'ה רובוטה באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
- רוז'ה רובוטה(הקישור אינו פעיל), אתר הפרטיזנים, בית לוחמי הגטאות.
- ההתקוממות באושוויץ באתר ההתנגדות היהודית בשואה.
- דנקה הרניש, רוז'ה רובוטה - דמות של לוחמת, דבר, 7 בינואר 1965.
- רוז'ה רובוטה במערך שיעור בנושא "גבורה נשית" בתקופת השואה, היחידה למגדר ושוויון בין המינים, אתר משרד החינוך.
- אורי דרומי, רוזה רובוטה השביעה אותו לשרוד, באתר הארץ, 2 ביוני 2004
- שרון גבע, אחיות, נקמה, באתר ynet, 26 ביוני 2015
- ישראל הראל, "נקמה" - זו הייתה המילה האחרונה של מנהיגת מחתרת הנשים היהודית לפני שנתלתה באושוויץ, מעריב, 8 באפריל 1975
- על מרד הזונדרקומנדו באושוויץ, בפודקאסט של יד ושם (עם תמלול)
- על רובוטה בכתב העת המקוון "בשביל הזיכרון" באתר יד ושם, ע' 36.
- רוז'ה רובוטה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ שנת הולדתה המדויקת אינה ידועה. רוז'ה רובוטה, האנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- ^ רוז'ה רובוטה, האנציקלופדיה לנשים יהודיות.
- ^ מרק בר, מגילת אושוויץ, תל אביב: הוצאת ספריית פועלים, תשל"ח, עמ' 3.
- ^ עדות ישראל גוטמן במשפט אייכמן, רשומות משפט אייכמן, 1961.
- ^ בר, מגילת אושוויץ, עמ' 3.
- ^ סיפורה האישי של גוטה בלאו.
- ^ עדות ישראל גוטמן במשפט אייכמן, רשומות משפט אייכמן, 1961.
- ^ סיפורה האישי של גוטה בלאו, אתר זכור.
- ^ עדות ישראל גוטמן במשפט אייכמן.
- ^ שרון גבע, אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ' 91-89.
- ^ ישראל גוטמן, מרד הזונדרקומנדו, אתר "סנונית" (מתוך עדויות ממשפט אייכמן).
- ^ גבע, אל האחות הלא ידועה, עמ' 91-89.
- ^ אתר בית מורשת
- ^ Rosa Robata memorial unveiled in Sydney, אתר JTA