רומי שניידר
רומי שניידר (בגרמנית: Romy Schneider; 23 בספטמבר 1938 – 29 במאי 1982) הייתה שחקנית קולנוע אוסטרית-גרמנייה. אחת הדמויות הנשיות הבולטות ביותר בקולנוע האירופאי בשנות ה-50, ה-60 וה-70.
 | |
| לידה |
23 בספטמבר 1938 וינה, גרמניה הנאצית  |
|---|---|
| פטירה |
29 במאי 1982 (בגיל 43) הרובע השביעי של פריז, צרפת |
| מקום קבורה |
Cemetery of Boissy-sans-Avoir, France |
| שם במה |
Romy Schneider |
| שם לידה |
Rosemarie Magdalena Albach |
| מדינה |
צרפת, גרמניה, אוסטריה |
| תקופת הפעילות |
1953–1982 (כ־29 שנים) |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
Sarah Biasini, David Haubenstock |
| פרסים והוקרה |
פרס סזאר לשחקנית הטובה ביותר (1976) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
.jpg)
ביוגרפיה עריכה
נולדה בשם רוזמרי מגדלנה אלבך (Rosemarie Magdalena Albach) בווינה, לאב השחקן אוסטרי וולף אלבך-רטי ולאם השחקנית הגרמנייה מגדה שניידר. במהלך מלחמת העולם השנייה, התגוררה עם משפחתה בסמוך לקן הנשרים - מעוז הנופש ההררי של אדולף היטלר בדרום גרמניה הנאצית, וכילדה צעירה ביקרה שניידר מספר פעמים בביתו של היטלר שהיה מיודד עם אמה, שהייתה השחקנית הגרמנייה המועדפת עליו ולימים אף נטען כי היה בין השניים רומן[1]. ב-1945, לאחר גירושי הוריה, נשארה בחזקת אמה אשר גם פיקחה על התפתחות הקריירה שלה ואף שיחקה לצד בתה במספר סרטים. התחנכה בפנימייה בזלצבורג וכבר בגיל 15 ערכה את הבכורה הקולנועית שלה בסרט הגרמני "Wenn der weisse Flieder wieder bluht". בסרטה השני ב-1954 זכתה כבר לפרסום כאשר שיחקה בסרטו של הבמאי ארנסט מרישקה, "Mädchenjahre einer Königin" (נעוריה של מלכה), בתפקיד ויקטוריה הצעירה. את פרסומה העיקרי קנתה בסדרה של שלושה סרטים שבוימו גם הם על ידי ארנסט מרישקה ועסקו בחייה של אליזבת, נסיכת בוואריה: "סיסי" (1955), "סיסי הקיסרית הצעירה" (1956) ו"גורלה של מלכה" (1957). אף על פי ששיחקה במהלך הקריירה שלה בעוד עשרות סרטים שזכו להצלחה, חלקם בתפקידים בעלי אופי שונה לחלוטין מתפקידה כ"סיסי", דבקה בה דמות זאת עד מותה. למרות רצונה המוצהר להתרחק מדמותה ותדמיתה של הנסיכה, היא מילאה שוב את דמותה של אליזבת מבוואריה בסרטו של לוקינו ויסקונטי "לודוויג" (1972) אודות לודוויג השני מלך בוואריה, דודנה של אליזבת.
ב-1958, לאחר ששיחקה בשני סרטים מול הכוכב הגרמני הורסט בוכהולץ, עמו גם הייתה לה מערכת יחסים קצרה, היא שיחקה לראשונה מול השחקן הצרפתי אלן דלון בסרט "כריסטין" (על פי רומן של ארתור שניצלר). אמה, מגדה, שיחקה בתפקיד כריסטין בגרסה הקודמת של סרט זה, שביים מקס אופולס ב-1933. בזמן הצילומים התפתח רומן בין שני השחקנים הראשיים בסרט, ושניידר עברה להתגורר עם דלון בפריז, דבר אשר עורר שערורייה זוטא בגרמניה. בפריז היא החלה לחפש אתגרים נוספים, מלבד הסרטים בהם המשיכה לשחק, ומ-1960 היא החלה להופיע על במות התיאטרון בפריז, בין היתר, בהצגות אשר בוימו על ידי ג'ון פורד ולוקינו ויסקונטי.
ב-1962 זכתה לפרסום בינלאומי נרחב כשהשתתפה בסרט בוקאצ'ו 70[2] שהורכב מארבעה חלקים שבוימו על ידי ארבעה במאים שונים. היא הייתה כוכבת בחלק "Il lavoro" שבוים על ידי ויסקונטי. היא אף השתתפה באותה שנה בסרטו של אורסון ולס "Le procès" (על פי "המשפט" מאת פרנץ קפקא).
ב-1963 שיחקה בסרטו של אוטו פרמינגר "הקרדינל".
באמצע שנות השישים השתתפה שניידר בשני סרטים אמריקאים, בקומדיה "Good Neighbor Sam" מול ג'ק למון וב"מה חדש, חתלתולה?"[3] שנכתב על ידי וודי אלן. ב-1966 שיחקה שוב מול אלן דלון בסרטו של הבמאי הצרפתי ז'ק דריי, "הבריכה"[4] וב-1970 שיחקה לראשונה בסרט של הבמאי קלוד סוטה, "כאלה הם החיים"[5]. שניידר המשיכה ועבדה עם שני במאים אלו גם בהמשך הקריירה שלה.
ב-1971 שיחקה מול ריצ'רד האריס בהפקה הבריטית-ישראלית "בלומפילד". הסרט, אשר צולם בישראל ב-1969, בוים על ידי ריצ'רד האריס (בעזרתו של אורי זוהר) ולא זכה להצלחה.
ב-1972 שיחקה שוב מול אלן דלון (ומול ריצ'רד ברטון) בסרטו של הבמאי ג'וזף לוסי, "רצח טרוצקי"[6]. היא שיחקה באותה שנה גם בסרטו המצליח של קלוד סוטה "סזאר ורוזאלי"[7] מול איב מונטאן. ב-1973 גילמה יהודייה הנמלטת ברכבת מהצבא הנאצי הכובש את צרפת בסרט "Le Train". בתפקיד הראשי מולה שיחק ז'אן-לואי טרנטיניאן, והשניים שיתפו פעולה בסרט נוסף ב-1974. כאשר שיחקה באותה שנה בסרטו של הבמאי פרנסיס ז'ירו "Le Trio infernal" בתפקיד רוצחת, קשה היה לקהל האירופאי לקבל את המהפך שעבר על "הנסיכה סיסי", והסרט נכשל. ב-1975 שיחקה בסרט "L'Important c'est d'aimer" וקיבלה את פרס סזאר על משחקה בו. באותה שנה השתתפה במותחן "תמימים ומזוהמים". אחד השחקנים הראשיים בסרט היה רוד שטייגר, וביים אותו קלוד שברול. באותה שנה גילמה את התפקיד הראשי מול פיליפ נוארה בסרטו של הבמאי רובר אנריקו "הרובה הישן" (Le Vieux Fusil).
ב-1978 שיחקה מול קלוד ברסר וברונו קרמר בסרטו של קלוד סוטה "Une histoire simple". ב-1981 שיחקה מול לינו ונטורה במותחן "חקירה לילית" בבימויו של קלוד מילר. סרטה האחרון היה "עוברת אורח בסן סוסי" ב-1982. גם סרט זה היה קשור לשואה, והיא שיחקה בו מול מישל פיקולי.
המשברים בחייה עריכה
בניגוד לתדמיתה הזוהרת בסרטים, היו חייה האישיים של רומי שניידר רצופים במשברים ובטרגדיות. היא אף התבטאה בנושא ואמרה: "אינני יכולה לעשות דבר בחיים - אבל בקולנוע אני יכולה לעשות הכל". לאחר שנזנחה על ידי אלן דלון ב-1963, היא נישאה ב-1965 לשחקן הגרמני ממוצא יהודי הרי מיין ואף התגיירה למענו, אך נפרדה ממנו ב-1972. מותו של מיין בהתאבדות ב-1979 השפיע קשות על שניידר. לשניים נולד בן, דייוויד-כריסטופר, ב-1966. ב-1975 נישאה למזכירה האישי, התסריטאי דניאל ביאסיני, בעת נישואיהם הייתה שניידר בהריון, אולם בעקבות תאונה, היא הפילה את הוולד, מה שגרם לה לדיכאון ממושך. ב-1977 נולדה לשניים בת, השחקנית הצרפתייה, שרה-מגדלנה ביאסיני. השניים נפרדו ב-1981. בדומה לאלן דלון, גם לאחר הפרידה נשאר ביאסיני בקשר טוב עמה ותמך בה בתקופות קשות.
שניידר עישנה כל חייה, ובשנותיה האחרונות גם סבלה מאלכוהוליזם, במיוחד לאחר מותו הטרגי של בנה בן ה-14, שמת מאיבוד דם לאחר פציעתו כתוצאה מניסיון טיפוס על גדר מחודדת בביתו של סבו החורג.
כאשר נמצאה שניידר מתה בדירתה שבפריז ב-29 במאי 1982, פשטה שמועה כי איבדה את עצמה לדעת בקוקטייל של אלכוהול וגלולות שינה. אף על פי שלא נערכה נתיחה שלאחר המוות, נקבע על ידי המשטרה כי מותה היה טבעי והיה תוצאה של דום לב. אמה, מגדה, אמרה על כך: "מה, בשם שמיים, כל כך טבעי במותה של אישה צעירה, בגיל 43?"
למרות השנים הרבות שחלפו מאז מותה, נותרה אחת הדמויות הנשיות הבולטות בתרבות הגרמנית. ב-2005 דורגה על ידי הצהובון הגרמני "בילד" כראשונה ברשימת 50 הנשים הגרמניות היפות בכל הזמנים. ב-2006 דורגה על ידי רשת הטלוויזיה הגרמנית ZDF במקום השלישי בסקר לבחירת השחקן הגרמני המועדף בכל הזמנים (שני המדורגים ראשונים היו גברים).
אזכורי דמותה בתרבות עריכה
רומי שניידר היא אחת מגיבורות סיפורו הקצר של יצחק בן נר, "מותשים, 1969" . בסיפור מתוארת דמותה בסרטים כפי שהיא מצטיירת בעיני הסופר:
אבל רומי שניידר, קצת כבדה, קצת מוכה בחזותה ובתווי פניה הרכים והרופסים משהו ועם הרבה יופי נשי שקט וסבלני, ללא קו הפה הקשה, הרע, המאפיין לעיתים נשים גרמאניות, רומי שניידר הייתה אישה עם תוגה עמוקה ואמיתית, מעבר לדיכאון חולני או אופנתי, והתוגה נגהה מעיניה ומפניה. בסרטיה הטובים ביותר, כבחייה, הייתה אישה הכובשת את כאבה בשתיקה: גרושה, פרודה, מתקיימת בין גברים השולטים בחייה. גם כשהייתה זונה בקולנוע היו הכאב היגוני וההשלמה השותקת שקרנו ממנה בקרניים שחורות של אור, קורעי לב.
— מותשים, 1969 - מאת: יצחק בן נר, נתפרסם במעריב ב-9 במאי 2008
בנובמבר 2009 יצא לאור בגרמניה סרט הטלוויזיה "רומי" שעוסק בחייה של השחקנית. את הסרט ביים תורסטן סי. פישר ובתפקיד הראשי שיחקה ג'סיקה שוורץ.
החל מ-1984 מוענק על שמה פרס רומי שניידר (Prix Romy Schneider), פרס לשחקנית המבטיחה בקולנוע הצרפתי (כולל שחקניות שאינן צרפתיות).
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של רומי שניידר (בגרמנית)
רומי שניידר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- רומי שניידר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
רומי שניידר, באתר AllMovie (באנגלית)
רומי שניידר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- רומי שניידר, באתר Metacritic (באנגלית)
רומי שניידר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
רומי שניידר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
רומי שניידר, באתר Discogs (באנגלית)- ביוגרפיה (באנגלית)
- אוסף קישורים (באנגלית)
- אורי קליין, כך נהפכה רומי שניידר לשחקנית נערצת בלי אף סרט מופת , באתר הארץ, 6 באפריל 2012
- רומי שניידר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתה ה-82 של רומי שניידר, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
- רומי שניידר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ Romy Schneider, הגרדיאן, 29 בספטמבר 2008
- ^ בוקאצ'ו 70 באתר "האוזן השלישית"
- ^ מה חדש חתלתולה באתר "האוזן השלישית"
- ^ הבריכה באתר "הבמה"
- ^ כאלה הם החיים באתר "האוזן השלישית"
- ^ רצח טרוצקי באתר "הבמה"
- ^ סזאר ורוזאלי באתר "האוזן השלישית"
- ^ מותשים, 1969, באתר "הפתיליה", 8 באוקטובר 2013