ריבוד אגמים

חלוקה לימנולוגית של מקווי מים לשכבות

ריבוד (או שיכוב) אגמים (Lake stratification), בתורת הלימנולוגיה, הוא חלוקת עמודת המים באגם לשכבות שונות בעלות מאפיינים פיזיקליים וכימיים שונים:

  1. אפילמיניון - השכבה העליונה הקרובה לפני השטח.
  2. מטלמיניון (או תרמוקלינה) - שכבת הביניים שעומקה יכול להשתנות במהלך היום.
  3. היפולימניון - השכבה התחתונה הקרובה לקרקעית האגם.
ריבוד באגמים

ריבוד עריכה

ריבוד תרמי של אגמים הוא שינוי בטמפרטורה בעומקים שונים של עמודת המים באגם. השינוי בטמפרטורה מעונה לעונה כתוצאה מהשינוי בקרינת השמש משפיעים על ריבוד האגם ויוצרים סוגי אגמים שונים:

אגם הולומיקטי עריכה

אגמים העוברים ערבול של שכבות המים עד לקרקעית לפחות פעם אחת בשנה כתוצאה משינוי בטמפרטורת האוויר או מפעילות הרוח. קיימים אגמים הולומיקטיים מסוגים שונים:

  1. אגמים מונומקטיים קרים – נפוצים באזור הארקטי ומכוסים בקרח במשך מרבית ימות השנה. אגמים אלו מתערבלים בתקופה אחת בשנה, בה הקרח נמס, וטמפרטורת המים נשארת 4°C או פחות. לא מתרחש ריבוד תרמי בתקופת הקיץ הקצרה, שכן שכבת המים העליונה לא מספיקה להתחמם.
  2. אגמים מונומקטיים חמים – אגמים אלו אינם קופאים בחורף, ובעלי ריבוד תרמי במשך מרבית השנה. בקיץ, שכבת מי השטח (אפילמיניון) חמה יותר ממי העומק הקרים (ההיפולמיניון), וההבדלים בצפיפות החומר גורמים להיווצרות שכבות וריבוד מי האגם. בסתיו ובחורף, הבדלי הצפיפויות קטנים ויש ערבול של האגם עד לקרקעית. באביב נוצר הריבוד מחדש. אגם הכנרת הוא אגם מונומקטי חם.
  • אגמים דימיקטיים: אגמים המכוסים בקרח בחורף ומתחתיהם מים בטמפרטורה של 4°C. באביב הקרח נמס (המסה מהירה של ימים עד שבוע), ויש ערבול של המים עד הקרקעית ל-4°C או פחות. עם התקדמות הקיץ נוצר ריבוד תרמי לשכבת מי שטח (אפילמיניון) ומי עומק (היפולמיניון). בסתיו מתקררת השכבה העליונה ויש ערבול עד הקרקעית, ובחורף קופאת השכבה העליונה. האגם עובר שני אירועי ערבול – בסתיו ובאביב.

אגם מרומיקטי עריכה

אגמים אלו לא עוברים ערבול של שכבות המים עד לקרקעית.

  • אגמים אמיקטיים: אגמים המכוסים באופן קבוע בשכבת קרח. לעולם לא עוברים ערבול אך לא מרובדים. אגמים רדודים עלולים לקפוא עד לקרקעית, אך באגמים עמוקים יותר השכבה העליונה קופאת ומתחתיה מים בטמפרטורה של 4°C. אם הקרח שקוף (עוביו עשוי להגיע למטר), ישנה חדירה של אור ומתחתיו מתבצעת פוטוסינתזה. אגמים מסוג זה נפוצים בעיקר באנטארקטיקה וגם באזור הארקטי ובהרי האלפים.
  • אגמים פולימקטיים: אגמים אלו רדודים מכדי לפתח ריבוד תרמי ולכן הם עוברים ערבול עד הקרקעית באופן מתמיד. הבדלי הטמפרטורה בין יום ולילה עשויים להשפיע על ערבול יומי וכן פעילות של הרוח. אגמים אלו עשויים להיות קרים (מכוסים בקרח דק מפשיר וקופא) או חמים.
  • אגמים אוליגומקטיים: אגמים טרופיים המתאפיינים בריבוד תרמי קבוע, למרות שהפרש הטמפרטורה בין הקרקעית לפני המים קטן. אחת למספר שנים עשוי להתרחש אירוע ערבול עד הקרקעית שיגרום להרס הריבוד.

קישורים חיצוניים עריכה