ריו דה ז'ניירו

ערך זה עוסק בעיר ריו דה ז'ניירו, בירת מדינת ריו דה ז'ניירו שבברזיל. אם התכוונתם למדינה עצמה, ראו ריו דה ז'ניירו (מדינה).

ריו דה ז'ניירו
Rio de Janeiro

מדינה / טריטוריה

ברזיל

חבל ארץ

ריו דה ז'ניירו

ראש העיר

אדוארדו פאאס

שטח

1,183 קמ"ר

תאריך ייסוד

1 במרץ 1565

אוכלוסייה
‑ בעיר
‑ במטרופולין
‑ צפיפות

6,323,037‏ (נכון ל-2010)
12,058,824‏ (נכון ל-2009)
5,348.1 נפש לקמ"ר (נכון ל-2010)

קואורדינטות

22°54′19″S 43°10′38″W

אזור זמן

UTC -3

http://www.rio.rj.gov.br

(למפת ברזיל רגילה)

אורוגוואי

ארגנטינה

צ'ילה

פרגוואי

בוליביה

פרו

קולומביה

ונצואלה

גויאנה

האוקיינוס השקט

ריו דה ז'ניירו

ריו דה ז'ניירו (בפורטוגזית: Rio de Janeiro, בהגייה מקומית: [ˈhiw dʒi ʒʌˈnejɾu]), המוכרת גם כריו בקיצור, היא בירתה של מדינת ריו דה ז'ניירו אשר בברזיל. היא שוכנת באיזור הדרום-מזרחי של ברזיל, על שפת האוקיאנוס האטלנטי, בחלק הדרומי של האזור הטרופי.

ריו היא היעד התיירותי העיקרי במחצית הדרומית של כדור הארץ. היא המטרופולין השנייה בברזיל (אחרי סאו פאולו) מבחינת גודל אוכלוסייתה, חשיבותה הכלכלית, המסחרית והעסקית, ופעילותה התרבותית. היא עיר הנמל הגדולה בברזיל. עם למעלה מ-6.3 מיליון תושבים, היא העיר השישית בגודלה באמריקה וה-26 בעולם.

ריו היא העיר הברזילאית הידועה ביותר מחוץ לברזיל בשל אטרקציות מפורסמות בה, כגון חופי קופקבנה ואיפנמה, פסל ישו הגואל על הר קורקובדו (אשר הוכרז כאחד משבעת פלאי תבל החדשים), הרכבל של הר הסוכר, אצטדיון המרקנה, מפרץ הגואנברה, ומצעד בתי הספר לסמבה הנערך בזמן הקרנבל. היא נבחרה לארח את שלבי הגמר של מונדיאל 2014, ואת אולימפיאדת 2016. תושבי העיר מכנים אותה לעיתים קרובות "העיר המופלאה" (Cidade Maravilhosa) בשל יופיה הטבעי, הכולל צוקים מיוערים העולים בתלילות לגבהים של מאות מטרים, איים טרופיים, חופים לבנים, ומפרצים רחבים. הדימוי החיובי של העיר גם כולל את אופי תושביה, הרגועים ושמחים רוב הזמן, גם העניים שבינהם.

כאחת מערי המטרופולין הגדולות בעולם, ריו גם סובלת מבעיות אורבניות רבות. לדימוי החיובי מתווסף פאן שלילי, הכולל רמה מסוימת של אלימות בצורת גניבות ושודים מזויינים. בריו, הניגודיות החברתית מורגשת בצורה בוטה, כאשר שכונות עוני (ה"פבלות" - favelas) שוכנות לצד בנייני עשירים מפוארים.

ריו הייתה בירת ברזיל בין 1763 ו-1960. משמעות השם ריו דה ז'ניירו היא "נהר של ינואר". יליד ריו מכונה "קאריוקה" (carioca), מילה בשפת הטופי-גוארני שמשמעותה "בית האיש הלבן".

היסטוריה

המקום בו נמצאת העיר נתגלה ב-1 בינואר 1502 על ידי הפורטוגזי גספאר דה למוס ששט במפרץ גואנברה. הוא סבר בטעות כי זהו שפכו של נהר גדול, וקרא לו "הנהר של ינואר". העיר עצמה נוסדה ב-1 במרץ 1565.

בשנת 1763 הועתקה בירת הקולוניה מהעיר סלבדור לריו דה ז'ניירו, בשל חשיבותה של העיר כערוץ ייצוא הזהב ושאר המתכות היקרות אשר התגלו באותה התקופה בכמויות נכבדות באזור מינאס ז'ראיס.

בעקבות פלישת נפוליון לפורטוגל בשנת 1808, נמלטה משפחת המלוכה הפורטוגזית מליסבון לברזיל. עקב כך, שימשה העיר בשנים 1808-1821 כבירת האימפריה הפורטוגזית. ב-1822, עם ההכרזה על עצמאות ברזיל, שימשה העיר כבירת ברזיל הקיסרית.

ריו דה ז'ניירו הוסיפה לשמש כבירת ברזיל גם לאחר הכרזת הרפובליקה בשנת 1889.

בשנת 1960 הועתקה בירת ברזיל לברזיליה, עיר שתוכננה להיות בירת הרפובליקה במטרה לפתח את פנים המדינה.

גיאוגרפיה

טופוגרפיה

שלושת המסיבים של ריו דה ז'ניירו, מסומנים בירוק.

לטופוגרפיה של ריו דה ז'ניירו תפקיד מכריע בהתפתחות העיר. בשטח ריו ישנם שלושה מסיבים. בצד הדרום-מזרחי של העיר ניצב "מסיב הטיז'וקה" (Maciço da Tijuca), הקרוי גם "מסיב הקריאוקה" (Maciço Carioca); הוא כולל את הר קורקובדו (704 מ'), הר הסוכר (395 מ'), סלע גבאה (842 מ') ופסגת טיז'וקה (1022 מ'). במרגלות מסיב טיז'וקה התחילה העיר ריו הצעירה סביב הנמל שבמפרץ גואנברה. בגלל המסיב, לא היתה העיר יכולה להתפתח מערבה, ולכן במהלך השנים נע המעמד הגבוה של החברה כלפי דרום-מערב, והשכבות החלשות צפון מערבה, כאשר המסיב חוצץ בין שתי האוכלוסיות.

במרכז שטחה של ריו עומד "מסיב הסלע הלבן" (Maciço da Pedra Branca), בו נמצאת הפסגה הגבוהה ביותר של העיר, "פיסגת הסלע הלבן" (1024 מ'). שלוחת המסיב כלפי מזרח מתחברת למסיב הטיז'וקה וכך מהווה חומה המפרידה את הצפון מהדרום. שלוחה נוספת של מסיב הסלע הלבן, לכיוון דרום מערב, מבודדת את האזור הצפון מערבי של העיר מצדה הדרומי.

בקצה הצפוני של העיר ישנו "מסיב ז'ריסינו" (Maciço de Gericinó). ביחד עם מסיב הסלע הלבן, הוא יוצר פרוזדור בכיוון מזרח-מערב בחלק הצפוני של העיר, בו נרשמות הטמפרטורות הגבוהות ביותר בריו.

אקלים

ריו היא בעלת אקלים טרופי, עם סיווג Aw על פי שיטת קפן. כלומר, אקלים חם ורטוב שבו הטמפרטורה גבוהה (ממוצע שנתי של 23.1 מעלות צלזיוס) וכמות המשקעים רבה, בעקר בקיץ, עם עונה אחת (חורף) קרירה ושחונה יחסית. מכוון שריו שוכנת במחצית הדרומית של כדור הארץ, עונת הקיץ חלה בין החודשים דצמבר ומרץ ואילו עונת החורף בין יוני לספטמבר, שהוא ההיפך ממה שמתרחש בישראל.

הלחות היחסית גבוהה בכל חודשי השנה, וזאת הסיבה לכך ששינויי הטמפרטורה לאורך השנה נמוכים יחסית.

מזג אוויר בריו דה ז'ניירו
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	32	33	32	30	28	27	27	27	27	28	30	31	30
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	23	23	23	21	19	18	17	18	18	20	21	22	20
משקעים ממוצעים (מ"מ)	130	120	130	100	70	50	40	40	60	80	90	130	1,090
מקור: www.weatherbase.com‏^[1]

אזורי העיר

העיר ריו דה ז'ניירו מחולקת ל-160 שכונות ב-34 יחידות נהוליות, אשר משתייכות ל-19 תת-עיריות.

מקובל ליחס לריו ארבעה אזורים עיקריים: "מרכז העיר", "האזור הדרומי", "האזור הצפוני" ו"האזור המערבי".

מרכז העיר

התיאטרון העירוני במרכז העיר.

"מרכז העיר" (Centro da Cidade), או פשוט "המרכז", הינו המרכז הפיננסי של ריו והעתיק מבין האזורים שלה. מבחינת גיאומטריה, "המרכז" לא נמצא במרכז ריו אלא בקצה המזרחי שלה, על שפת מפרץ גואנברה. שם התפתחה העיר מסביב לנמל ובו התגוררו רוב התושבים במשך כשלוש מאות השנים לאחר ייסודה, עד שהתפתחה העיר כלפי צפון-מערב ודרום-מערב. מצוים ב"מרכז" גורדי שחקים רבים לצד בניינים היסטוריים, ושם מתרחשת עיקר הפעילות הפיננסית בעיר.

האתרים התיירותיים ונקודות הציון של המרכז כוללים:

הסמבודרומו, בו מתרחשים מצעדי בתי הספר לסמבה בקרנבל
התאתרון העירוני, שהוא גם בית האופרה
שדה התעופה על שם סנטוס דומנט, דרכו עוברות טיסות פנימיות בלבד
הנמל של ריו
תחנת הרכבת המרכזית
תחנת האוטובוסים המרכזית
תחנת המעבורות
הקשתות של לאפה (Arcos da Lapa)
הרכבת הקלה של סאנטה טרזה (Bondinho de Santa Teresa)

האזור הדרומי

חוף איפנמה באזור הדרומי של ריו

ה"אזור הדרומי" (Zona Sul) הוא האזור היוקרתי ביותר בעיר, בו מתגוררים מרבית האוכלוסיה העשירה (אם כי בעשור האחרון ניכרת תנועת רבה מאזור הדרום ל"ברה דה טיז'וקה" שבאזור המערבי).

באזור הדרומי של ריו נמצאים מרבית האתרים התיירותיים המפורסמים של ריו:

חופי פלמנגו, בוטפוגו, אורקה, קופקבנה, איפנמה, לבלון וסאו קונרדו,
הר הקורקובדו (שעליו פסל ישו הגואל) והר הסוכר עם רכבלו,
הגן הבוטני
ההיפודרום של ריו
האגם רודריגו דה פרייטס (Lagoa Rodrigo de Freitas)
מוזאון האומנות המודרנית של ריו שבפארק פלמנגו

האזור הצפוני

הרכבת הקלה בשכונת סאנטה טרזה.

ה"אזור הצפוני" (Zona Norte) הוא האזור הכולל המספר הרב ביותר של שכונות של העיר. רוב התושבים המתגוררים בו שייכים למעמד הביניים או לשכבות החלשות של החברה. שתיים מהפבלות הגדולות בעיר נמצאות באזור הצפוני - פבלה של הר הגרמני (Favela do Morro do Alemão) ופבלת ה"מרה" (Favela da Maré). אך האזור כולל גם, בחלקו הדרומי, שכונות שהיו יוקרתיות בתחילת המאה ה-20, בהן גרה היום אוכלוסייה ברמת סוציו-אקונומית בינונית עד גבוהה (לדוגמה, שכונות "טיז'וקה" ו"וילה איזבל").

האתרים התיירותיים ונקודות הציון של האזור כוללים:

אצטדיוני המרקנה והאנז'ניאו,
יער הטיז'וקה
גן החיות של ריו
ארמון הקיסרות לשעבר "קינטה דה בואה ויסטה" (Quinta da Boa Vista), היום מוזיאון האימפריה הברזילאית.
שדה התעופה הבינלאומי של ריו, על שם טום ז'ובים
האי פקטה (Ilha de Paquetá)
כנסיית הפנייה (Igreja da Penha)

האזור המערבי

ריו ופסל ישו הגואל במבט ממסוק

תצפית על רובעי קופקבנה ואיפנמה מפסגת הר הסוכר

תמונת לווין של ריו דה ז'ניירו וסביבתה

ה"אזור המערבי" (Zona Oeste) הוא האזור הרחב ביותר מבין הארבעה, הכולל יותר ממחצית משטחה של העיר, ובו כמחצית מאוכלוסייתה. הוא המרוחק ביותר מהמרכז וכולל שטחים כפריים ומיוערים לצד שכונות עירוניות.

האזור המערבי מכיל שני חלקים השונים אחד מהשני. החלק הדרומי שלו כולל שכונות יוקרתיות והינו בעל מאפיינים דמוגרפיים דומים לאלו של האזור הדרומי. החלק הצפוני של האזור המערבי, לעומת זאות, דומה יותר לאזור הצפוני מבחינה דמוגרפית, עם שכונות חלשות מבחינה סוציו-אקונומית. מהסיבה הזאת לפעמים מתיחסים לחלק הדרומי כאזור נפרד משאר האזור המערבי.

לחלק הדרום-מזרחי של אזור המערבי שייכת השכונה "ברה דה טיז'וקה" (Barra da Tijuca), שהינה בין היוקרתיות ביותר בעיר, ואשר נמצאת בתנופת בניה גדולה במיוחד. שתי סיבות עיקריות ישנן לתנופה זאת. האחת היא תהליך הנדידה דרום-מערבה של השכבות העשירות של ריו, אשר מתרחש מאז שלהי המאה ה-19. הסיבה השניה היא האולימפיאדה 2016, מכוון שחלק גדול מהמשחקים יתרחשו בשכונה. על כן, ערך הנדל"ן בברה דה טיז'וקה עולה בצורה מתמדת בעשור האחרון.

האזור המערבי כולל גם את שכונת "עיר אלוהים" (Cidade de Deus), שכונת עוני המתוארת בסרט עיר האלוהים.

החופים הידועים

בריו כ-40 קילומטר של חופים מהמפורסמים בעולם אשר הומים אדם בכל שעות היממה. החופים משמשים בין השאר למשחקי כדורעף וכדורגל. האורות הנוצצים לאורך קו המים מוסיפים ליופיה של העיר.

למה
קופקבנה - חוף לאורך אבנידה אטלנצ'יקה, אחד הרחובות המתויירים ביותר בעיר.
איפנמה
לבלון
בארה דה טיז'וקה

קרנבל

ערך מורחב – קרנבל ברזילאי

בריו נערך הקרנבל המסורתי כמו בכל עיר ביבשת אמריקה הדרומית בחודש פברואר בדרך כלל, אך לזה של ריו יצא השם של הקרנבל הכי זוהר ומפואר. זאת בשל התחרות שמתקיימת בין בתי הספר לסמבה במשך שבוע הקרנבל. "מצעד המנצחות" הנערך אחרי כן בחוצות ריו לעיני כל הוא אירוע רב משתתפים ומרהיב ביופיו.

דמוגרפיה

קריוקה

יליד ריו מכונה "קריוקה" (Carioca), מילה שמקורה בטופי עתיקה. ישנן מספר תיאוריות באשר למקורו של שם זה. לפי אחת מהן, מקורו בצירוף המילים kari ("אדם לבן") ו-"oka" ("בית"), כלומר בית האדם הלבן. התושבים הילידים של ברזיל השתמשו במילה kari, שפירושה המקורי הוא שם של דג המצוי בברזיל, לתיאור הפורטוגלים שהגיעו לארצם, מאחר שהשריון שעטו הזכיר להם את מראהו של הדג. לפי תיאוריה אחרת, נקרא המקום על שם שבט kariîó, ופירוש המילה הוא ביתו של שבט זה. תיאוריה נוספת גורסת כי במקום בו שוכנת כיום שכונת גלוריה היה בעבר כפר בשם Kariók או Karióg, והוא שהעניק לעיר את הכינוי.

הניגודים בין העושר והעוני

לצד כל העושר והיופי בריו קיים עוני נורא. בריו גרים כמה מיליונים בפאבלות - משכנות העוני - ללא חשמל או מים זורמים, בתוך בקתות פח על מדרונות ההרים התלולים.

פני העיר

הבנייה בעיר צפופה ורבים בה רבי הקומות למגורים, גורדי שחקים למשרדים וכנסיות מעוטרות עיטורי זהב מן התקופה בה הייתה ברזיל קולוניה של פורטוגל.
בעיר ישנם שדרות רחבות ידיים וגנים ציבוריים רבים.

תחבורה

בריו יש רכבת תחתית בעלת שני קווים בלבד.
את העיר משרתים שני נמלי תעופה, האחד לטיסות מקומיות והשני בינלאומי.
השכונות עצמן מחוברות זו לזו במנהרות ארוכות שנחצבו בתוך הצוקים הרמים.
התעבורה בין האיים נעשית בדרך כלל ברחפת.

חינוך ותרבות

את תושבי העיר והמדינה משרתים כמה אוניברסיטאות ומוסדות ללימודים והשכלה גבוהה. בעיר ישנם מוזיאונים רבים ובתי ספר לריקוד ולמוזיקה. נשפים חגיגיים נערכים מדי סוף שבוע במועדונים רבים לחברים רשומים בלבד. לאורך החופים פרושים מועדוני שיט רבים וספינות קטנות עוגנות בחופי האיים.