רנאטה ויגנו
רנאטה ויגנו (באיטלקית: Renata Vigano; 1900 – 1976) הייתה סופרת איטלקייה, אחות במקצועה.
 | |
| לידה |
17 ביוני 1900 בולוניה, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
23 באפריל 1976 (בגיל 75) בולוניה, איטליה |
| מדינה |
איטליה, ממלכת איטליה |
| שפות היצירה |
איטלקית |
| בן או בת זוג |
Antonio Meluschi |
| פרסים והוקרה |
פרס ויארג'יו (1949) |
  | |
בנעוריה כתבה שירה ואף הוציאה קובצי שירה. אך בשל מצבה הדחוק הייתה חייבת לעבוד כאחות בית חולים בבולוניה, ואל הכתיבה שבה רק מאוחר יותר.
בימי מלחמת העולם השנייה ובעת הכיבוש הגרמני, הצטרפה אל הפרטיזנים בהרים שבצפון איטליה ולחמה בשורותיהם כחברה במפלגה הקומוניסטית האיטלקית. בשנת 1937 נישאה לסופר הקומוניסט האיטלקי אנטוניו מלוצ'י וביתם בבולוניה הפך למרכז לאנשי רוח ויוצרים בעלי השקפות שמאליות, לא רק מבולוניה העיר אלא מכל איטליה. היא ובעלה עבדו בביטאון הקומוניסטי הנודע "ל'אוניטה" והיו מקורבים מאוד לאנטוניו גראמשי, ממנהיגי הקומוניסטים האיטלקיים.
ספריה עוסקים בנושאים הללו של לחימת נשים וחיי נשים במלחמה. ספרה הידוע, שבשלו התפרסמה, הוא "אנייזה הולכת למות", 1949. הרומן תורגם ללשונות רבות ובהן גם עברית, בידי לאה גולדברג, 1951. והוא נחשב לאחד מציוני הדרך הספרותיים החשובים של הזרם האמנותי הנאו-ריאליסטי. הספר גם הוסרט וזכה להצלחה רבה.
ספרה היחיד בעברית עריכה
- אנייזה הולכת למות, תרגמה מאיטלקית לאה גולדברג 1951.
מספריה עריכה
(בתרגום מקורב)
- רנאטה ויגנו פרסמה ספרים רבים. כאן מובאים רק אחדים מהם
- חתונה פרטיזנית, סיפורים.
- המלחמה שלי
- סטאפטה (כינוי לנשים נועזות שהיו המקשרות של הפרטיזנים בעת מלחמת העולם השנייה)
- סיפורה של בחורה
- דגל אדום
קישורים חיצוניים עריכה
- מאמר בעברית על לאה גולדברג כמתרגמת ועל הספר, מאת שירלי פינצי לב כאן [1]
- סיפורה של ויגנו, חתונה פרטיזנית, באנגלית וכן ביוגרפיה שלה ביבליוגרפיה והערות רבות ניתן לקרוא כאן [2]