שבט אפרים

שבט אפרים הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המתוארים במקרא. בני השבט נקראים "אפרתים". השבט נקרא על שם בנו השני של יוסף ונחלתו בארץ ישראל השתרעה בדרומה של ממלכת הצפון, ממלכת ישראל. עם חורבן ממלכת ישראל בשנת 722 לפנה"ס נטמעו תושביה בממלכת יהודה השכנה או הוגלו לרחבי האימפריה האשורית. עדת השומרונים מייחסת את עצמה לשבט זה.

שבט זה נודע בחשיבותו, כך מספר אישים מצאצאי השבט נודעו בהנהגתם על שאר השבטים; יהושע בן נון ושמואל הנביא צאצאי השבט הנהיגו, על פי המקרא, את העם בתקופת ההתנחלות, וירבעם בן נבט, מייסד ממלכת ישראל על פי המקרא, היה אף הוא מצאצאי שבט זה.

סמל

על פי המסורת, סמל שבט אפרים היה דגל זהוב ועליו ראש עגל. על פי הכתוב: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ, וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:" (דברים פרק ל"ג 17)

על פי הפירוש, האבן שמייצגת אותו ואת שבט מנשה היא אבן השוהם שאותה נשא אהרון הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו.

שבט אפרים בזמן יציאת מצרים

במפקד שנערך במדבר לאחר יציאת מצרים מנו הגברים מגיל 20-50 בשבט אפרים 40,500 איש אך מספרם ירד בהדרגה בשנים הבאות וכאשר בני ישראל הגיעו לארץ המובטחת, לאחר 40 שנה של נדידה במדבר, מניינם היה רק 32,500 איש.

יהושע בן נון משבט אפרים, היה אחד המרגלים שנשלחו לבדוק את מצבה של הארץ המובטחת. הקב"ה מינה את יהושע בן נון להיות יורשו של משה רבנו לאחר מותו. יהושע בן נון היה המנהיג שכבש לראשונה את שטחי ארץ ישראל לאחר יציאת מצרים.

ברכת משה לשבט אפרים

שבט אפרים קיבל את ברכת משה לשני בני יוסף אפרים ומנשה: "וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְהֹוָה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת. וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים. וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם. וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו. בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה.

שבט אפרים בארץ ישראל

ערך מורחב – נחלת שבט אפרים

נחלת שבט אפרים עלתה בגורל ב"בית יוסף", לאחר שמטה בני יהודה היה השבט הראשון אשר קבל נחלה מיהושע בן נון, לאחר כיבוש ארץ כנען. הנחלות של בית יוסף, אפרים ומנשה, נחשבות לגדולות. שבט אפרים התנחל בתחום בין נחל ירקון לבין נהר הירדן וכללה את החלק המרכזי של שטח ההר שבין ירושלים לעמק יזרעאל. נחלה זו כללה ערים חשובות בתקופת המקרא דוגמת: שכם, בית אל ושילה.

שבט מנשה, שהיה שותף להגרלה, קבל את האזור מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון. ברכת משה התקיימה בהם:"וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם (ספר דברים ל"ג, ט"ו).

על אף שמעמדו נחלש מעט בתקופת המלוכה, שבט אפרים נחשב לאחד השבטים החשובים, המרכזים והמשפיעים בשבטי ישראל.

אישים מפורסמים שיצאו משבט אפרים כוללים את: יהושע בן נון, ירבעם בן נבט ואחאב.

סופו של שבט אפרים

בשנת 722 לפנה"ס נכבשה ממלכת ישראל בידי האימפריה האשורית החדשה, ותושביה ובהם צאצאי שבט אפרים הוגלו לרחבי האימפריה ונטמעו בה, כאשר הנותרים בארץ ישראל נטמעו בממלכת יהודה השכנה. שבט אפרים נחשב במסורת היהודית כאחד מעשרת השבטים האבודים של בני ישראל. עם זאת, השומרונים ויהודי קוצ'ין בימינו מיחסים את עצמם לשבט זה.

שיבת ציון

בתיאור שיבת ציון בספר דברי הימים א' פרק ט' מתוארים החוזרים לארץ ישראל כאנשים מהשבטים יהודה, בנימין , לוי, מנשה ואפרים (שני השבטים האחרונים היו חלק מתושבי ממלכת ישראל במקור לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, פרופסורים כמו: מ.ד. קאסוטו וא.ש. הרטום מפרשים זאת כ:"שרידי עשרת השבטים שהתיישבו בממלכת יהודה")^[1], עם זאת תיאור בני השבטים: מנשה ואפרים, אינו מוזכר בתיאור השבים ארצה שבספר עזרא שבו מתוארים שבי ציון כאנשים משבט יהודה, בנימין ולוי (כולל הכהנים).

הערות שוליים

שבטי ישראל
ראובן • שמעון • לוי • יהודה • יששכר • זבולון • דן • נפתלי • גד • אשר • אפרים • מנשה • בנימין