שבט בנימין

נחלות שבטי ישראל

שבט בנימין הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך והנו מצאצאי האם הרביעית, רחל. בן לשבט בנימין נקרא "יְמיני" בלשון המקרא, ובריבוי: "בני ימיני" או "בני בנימין".

שבט בנימין היה הקטן בשבטי ישראל בעת יציאת מצרים. במהלך המסע במדבר צעד השבט ליד שבט מנשה ושבט אפרים ממערב לאוהל מועד. בעת הכניסה לכנען היו בו 45,600 לוחמים. מברכת יעקב לבנימין: "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל" (בראשית מ"ט, כז) הסיקו שסמל השבט היה הזאב.

ההיסטוריה של השבט כללה גם מלחמת אחים נגד שאר השבטים, עקב פרשת פילגש בגבעה, שבה כמעט הושמד השבט.‏[1]

שאול, מלך ישראל הראשון, היה בן שבט בנימין. בזמן שלטון דוד נכרתה ברית בין שבט בנימין ושבט יהודה, שהמשיכה גם לאחר מותו. לאחר גלות בבל יצרו שני שבטים אלו יחד עם שבט לוי ואלו משבט שמעון שנטמעו בנחלת יהודה את האומה היהודית ושאר עשרת השבטים אבדו.

שער בנימין בצד הצפוני של ירושלים קיבל את שמו כיוון שהוביל לשטח שנשלט על ידי השבט. ירמיהו מזכיר את "בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן הָעֶלְיוֹן, אֲשֶׁר, בְּבֵית ה'" (ירמיהו כ', ב).

על פי הפירוש, האבן שמייצגת אותו היא הישפה, שאותה נשא אהרון הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו.

נחלת שבט בנימין

נחלת שבט בנימין הייתה מדרום לנחלת שבט אפרים, באורך של כ-40 ק"מ וברוחב של כ-20 ק"מ. גבולו המזרחי היה נהר הירדן. שבט דן חצץ בינו ובין הפלשתים. העיר הראשית של השבט הייתה גבעה, שכיום מזוהה עם תל אל פול. ערים נוספות המוזכרות בספר יהושע: בית אל, בית חורון, עין שמש, מעלה אדומים, עֹפני, עטרות אדר, קִרית יערים.‏[2]

קלעי הקשת

שבט בנימין היה מפורסם בקשתיו וקלעיו. זאב ח. ארליך (ז'אבו) מקדיש מאמר מיוחד במקור ראשון להנחה כי הקשתים המקוריים הם מבני בנימין. כבר במעשה פילגש בגבעה מובאות תכונות הלחימה של בני בנימין:

וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא, מֵהֶעָרִים, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ, שֹׁלֵף חָרֶב, לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה, הִתְפָּקְדוּ, שְׁבַע מֵאוֹת, אִישׁ בָּחוּר. מִכֹּל הָעָם הַזֶּה, שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר, אִטֵּר, יַד-יְמִינוֹ. כָּל-זֶה, קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל-הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא.
– שופטים כ', טו-טז

גם בנו של שאול, יהונתן, ניחן בתכונה זו. דוד מציין בהספדו על יהונתן: "קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר" (שמואל ב, א', כב). על השימוש בכישוריו בירי הקשת אנו לומדים מהפרשה שקוראים בשבת אשר למחרתו ראש חודש, הפטרה המכונה "מחר חודש": "וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן, מָחָר חֹדֶשׁ; וְנִפְקַדְתָּ, כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ. וְשִׁלַּשְׁתָּ, תֵּרֵד מְאֹד, וּבָאתָ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה; וְיָשַׁבְתָּ, אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל. וַאֲנִי, שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה אוֹרֶה, לְשַׁלַּח-לִי, לְמַטָּרָה." (שמואל א' כ', יח-כ). האימונים של יהונתן בקשת לא יוכלו לעורר חשד בלב נאמני שאול וכך יכלו דוד ויהונתן להעביר מסרים האחד לשני.

מקור נוסף המיחס למשפחת שאול התמחות בירי מקשת: "וְאֵלֶּה, הַבָּאִים אֶל-דָּוִיד לְצִיקְלַג, עוֹד עָצוּר, מִפְּנֵי שָׁאוּל בֶּן-קִישׁ. וְהֵמָּה, בַּגִּבּוֹרִים, עֹזְרֵי, הַמִּלְחָמָה. נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת, מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים, וּבַחִצִּים, בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל, מִבִּנְיָמִן" (דברי הימים א' י"ב, א-ב).

כאשר שאול ובנו נהרגים בהר הגלבוע לדוד אין מסקנה אחרת אלה:

וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. יח וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר

. הרד"ק מפרש שם "מכאן והילך צריך ללמד לבני יהודה קשת, כיוון שמתו בו שאול ויהונתן.‏[3]

ובימי ממלכת יהודה מוצגות התכונות האופייניות לחיילים משבט בנימין: "וַיְהִי לְאָסָא, חַיִל נֹשֵׂא צִנָּה וָרֹמַח, מִיהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף. וּמִבִּנְיָמִן נֹשְׂאֵי מָגֵן וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף. כָּל-אֵלֶּה, גִּבּוֹרֵי חָיִל" (דברי הימים ב', י"ד, ז).

ובסוף ימי בית ראשון, לפי חישובו של זאב ארליך, בשנת 600 לפנה"ס מובא בדברי הימים א': "וַיִּהְיוּ בְנֵי-אוּלָם אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי-חַיִל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת, וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים--מֵאָה, וַחֲמִשִּׁים; כָּל-אֵלֶּה, מִבְּנֵי בִנְיָמִן" (ח', מ).

במאמרו "דרכי קשת" מונה זאב ארליך את מספר הפעמים שירמיהו הנביא מצטט מונחים מתחום מקצוע הקשת. ירמיהו היה "מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין", כלומר בן שבט לוי שהתגורר בנחלת בנימין. אנו מונים את המונחים : "קשת", "אשפה", "חיצים" ו"קלע" - 16 פעמים בספר ירמיהו ועוד 4 פעמים בספר איכה המיוחס אף הוא לו.

במאמרו מביא זאב ארליך צילום עם תרשים מתוך דף הסקר של רשות העתיקות משנת 2002, המראה כיצד המבנה של "תל א-פול", אשר לפי המשוער היה ארמון המלך שאול, נותן מעין תרשים של קשת (ראו תמונה משמאל).

ברכת משה לשבט בנימין

"לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְהֹוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן."

שיבת ציון

בתיאור שיבת ציון בספר דברי הימים א' פרק ט' מתוארים החוזרים לארץ ישראל כאנשים מהשבטים יהודה, בנימין, לוי, מנשה ואפרים .[4]

שבט בנימין מוזכר גם בתיאור השבים ארצה שבספר עזרא שבו מתוארים שבי ציון כאנשים משבט יהודה, בנימין ובני לוי (כולל הכהנים).

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שופטים, י"ט; כא.
  2. ^ ראו: ספר יהושע, יח, כא-כח.
  3. ^ מוזכר גם במסכת עבודה זרה כ"ה, ע"א.
  4. ^ ספר דברי הימים א' פרק ט'


שבטי ישראל

ראובן • שמעון • לוי • יהודה • יששכר • זבולון • דן • נפתלי • גד • אשר • אפרים • מנשה • בנימין