שבט יהודה
-
ערך זה עוסק באחד משבטי ישראל. אם התכוונתם לספר מימי הביניים, ראו שבט יהודה (ספר).
שבט יהודה הוא אחד משנים עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. על פי התיאור המקראי, השבט נקרא על שם יהודה, בנו של יעקב, אשר כל בני השבט הם צאצאיו. כיום רוב היהודים מתייחסים על שבט יהודה.
שבט יהודה בתורה
"שבט יהודה" הוא שבט מרכזי בסיפור המקראי. יעקב אבינו ראה ביהודה דמות מנהיגה ובברכתו אליו לפני מותו אמר:
"יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ; גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ; לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים; אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה; חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן-שִׁנַּיִם, מֵחָלָב;"
בעקבות ברכה זו מייחסים את סמל האריה לשבט יהודה. ומייחסים לו את עיקרה של ההנהגה המלכותית. כמו כן מזוהה נחלתו כמקום המתאים לגידולי גפנים רבים וליצירת יין.
בזמן יציאת מצרים שבט יהודה היה הגדול ביותר והלך בראש מחנה ישראל. ומפורסמת אגדת חז"ל שרק לאחר שנשיא שבט יהודה נחשון בן עמינדב הוביל אחריו את ישראל ונכנס לים סוף עוד בטרם נקרע להם הים. ובזכות מסירותו לקיים דבר ה' "דבר אל בני ישראל וייסעו" על שהוביל העם אחריו להיכנס לתוך הים, נטבע לדורות הביטוי "נחשון תמיד קופץ ראשון". השבט קיבל ברכה ממשה לפני מותו:
"וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יְהוָה קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה:"
על פי הפירוש, האבן שמייצגת את שבט זה היא אבן הנופך שאותה נשא אהרון הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו.
שבט יהודה בספרי נביאים
לאחר תקופת ההתנחלות שבט יהודה התיישב בדרום הארץ, על שמו הרי יהודה, שפלת יהודה ומדבר יהודה יהודה, שנמצאים כולם בחבל ארץ יהודה.
בתחילת ספר שופטים מסופר ששבט יהודה יוצא עם שבט שמעון לסיום כיבוש אזורי הארץ שבהם שלטו הכנענים. בהמשך הספר (פרק טו) שבט יהודה רוצה להיכנע לפלשתים, ולמסור לידיהם את שמשון. בסיום ספר שופטים מסופר את סיפור פילגש בגבעה אשר במקור הייתה משבט יהודה, בתחילה שבט יהודה יוצא לקרב ונוחל תבוסה קשה משבט בנימין.
משבט זה בא דוד, שנתפס כחשוב במלכי ישראל. משבט זה גם יבוא על פי המסורת היהודית משיח בן דוד. על פי המסופר בתנ"ך, לאחר מות שלמה, בנו של דוד ומלכה השלישי של ממלכת בני-ישראל, התפלגו שבטי ישראל לשתי ממלכות: האחת ממלכת יהודה והשנייה ממלכת ישראל. ממלכת ישראל היא הצפונית מבין השתים, והיא איגדה בתוכה את "עשרת השבטים". ישנו סכסוך חד לאורך הסיפור המקראי בין שבט יהודה לשבט אפרים הנובע מכך שדוד, הבא משבט יהודה, לקח את המלוכה משאול, הבא משבט בנימין. ירבעם בן נבט, משבט אפרים, עמד בראש "עשרת השבטים" וממלכת ישראל לאחר הפילוג.
ממלכת יהודה היא הדרומית וכללה בתוכה את יהודה, שמעון ובנימין. בכתבים התנ"כיים נפוץ הייחוס של שבט יהודה לבדו לממלכת יהודה, וזאת משום קטנותו של שבט בנימין, שמאוחר יותר נטמע בתוך שבט יהודה.
חוקרים של ביקורת המקרא מניחים כי רוב הספרים בקובצי הנביאים והכתובים כתובים מנקודת מבט "יהודאית" ומחבריהם היו משבט יהודה, וזאת משום היחס המועדף שניתן לשבט זה בסיפור המקראי ופיאור מעשיו ומעמדו על פני יתר השבטים.
בתקופת שיבת ציון
בתיאור שיבת ציון בספר דברי הימים א' פרק ט', מתוארים החוזרים לארץ ישראל כאנשים מהשבטים יהודה, בנימין, לוי, מנשה ואפרים.[1]
שבט יהודה, יחד עם שבט בנימין, וכן הלוויים והכוהנים, מוזכר גם בתיאור השבים ארצה בספרי עזרא ונחמיה, אל היישובים שבהם התגוררו לפני ההגלייה הכפויה, כמו באר שבע ומולדה.
דמויות נודעות משבט יהודה
- נחשון בן עמינדב נשיא שבט יהודה
- כלב בן יפונה
- עתניאל בן קנז השופט
- בֹּעז השופט
- דוד המלך
- שלמה המלך
- חזקיה המלך
- דניאל, חנניה, מישאל ועזריה
- משיח בן דוד
לקריאה נוספת
- גרשון גליל, תהליכי התהוותו והתנחלותו של שבט יהודה, הקונגרס העולמי היהודי למדעי היהדות, 10, א, תשמ"ט-1989, עמ' 8-1.
הערות שוליים
| שבטי ישראל | ||
|---|---|---|
|