שביעיית גטינגן
שביעיית גטינגן הייתה קבוצה של שבעה פרופסורים מאוניברסיטת גטינגן. בשנת 1837 הם מחו כנגד השינויים בחוקת ממלכת הנובר שביצע באותה עת ארנסט אוגוסט הראשון, מלך הנובר. הם סירבו להישבע למלך החדש, כנהוג. השביעייה הונהגה על ידי פרידריך כריסטוף דאלהמן. שאר חברי השביעייה היו: האחים וילהלם ויעקוב גרים (ידועים כ"האחים גרים"), המשפטן וילהלם אדוארד אלברכט, ההיסטוריון גיאורג גוטפריד גרווינוס, הפיזיקאי וילהלם אדוארד ובר והתאולוג והמזרחן היינריך אוולד.
רקע עריכה
ממלכת הנובר הייתה באוּניה פרסונלית עם אנגליה, כאשר המלך ויליאם הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת שימש גם כמלך הנובר. עם פטירתו ב-20 ביוני 1837, עלה אחיו ארנסט אוגוסט לכס השלטון בהנובר, ואחייניתם ויקטוריה עלתה לשלטון באנגליה. עם הכתרתו הכריז ארנסט אוגוסט כי הוא רואה את החוקה ההנוברית כבלתי מחייבת אותו, וכי הוא מתכנן לכתוב אותה מחדש (או לשכתבה) בהתאם לראות עיניו.
המחאה עריכה
דאלהמן החתים את חבריו על מכתב המחאה, והוא הופץ ב-18 בנובמבר 1837 ברחבי גרמניה באלפי עותקים. המכתב עורר גלים ברחבי אירופה, והמלך נאלץ להתמודד עם המחאה. בעקבות פנייתו להנהלת האוניברסיטה, פוטרו שבעת המורים, ולאחים גרים אף ניתנו שלושה ימים כדי לעזוב את הממלכה.
התקשורת והציבור קיבלו את הצעד בצורה חריפה, והתמיכה בפרופסורים המפוטרים (שאף האוניברסיטה הגדירה את פיטורם כ"הפסד גדול לאוניברסיטה") הייתה מקיר אל קיר. ניתן לומר, כי הקמת רפובליקה ליברלית מאוחר יותר בגרמניה, נזקפת לזכות אותו צעד של מחאה על ידי המלומדים.
