שחרור סרביה, אלבניה ומונטנגרו (1918)
שחרור סרביה, אלבניה ומונטנגרו הייתה פעולה צבאית בבלקן בשבועות האחרונים של מלחמת העולם הראשונה. בין 29 בספטמבר להסכם שביתת הנשק ב-11 בנובמבר 1918, צבא בעלות הברית של המזרח שחרר את שלוש המדינות הללו מכיבוש מעצמות המרכז.
 | ||||||
| התקדמות מדינות ההסכמה אוקטובר–נובמבר 1918 | ||||||
| מערכה: החזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה | ||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||
| תאריכים | 29 בספטמבר 1918 – 11 בנובמבר 1918 (44 ימים) | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | סרביה, אלבניה ומונטנגרו | |||||
| תוצאה | ניצחון מכריע של מדינות ההסכמה | |||||
| ||||||
רקע עריכה
לאחר הצלחה הגנתית יוצאת דופן נגד האימפריה האוסטרו-הונגרית בשנת 1914, סרביה הובסה במהירות על ידי כוחות מעצמות המרכז משולבים לאחר שבולגריה הכריזה מלחמה באוקטובר 1915. שרידי הצבא המלכותי הסרבי נסוגו לנמלים האלבניים הכבושים באיטליה, דוראצו וואלונה, שם ביצעו כוחות צי מדינות ההסכמה פינוי ימי, בתחילה בעיקר לאי היווני היוני קורפו. כמו כן, באוקטובר 1915 הגיעו גורמים מתקדמים של כוח משלחת צרפתי ובריטי דרך הים לסלוניקי שבמקדוניה היוונית. כך מצאה את עצמה יוון הנייטרלית נמשכת יותר ויותר למלחמה. במרדף אחר הסרבים הנסוגים, כבשו מעצמות המרכז גם את אלבניה, בעוד שתבוסת מונטנגרו הגיעה לאחר מכן בינואר 1916. מעצמות המרכז כבשו לפיכך את סרביה, מונטנגרו ורוב אלבניה כולל דוראצו, בעוד שמדינות ההסכמה שמרו על ואלונה וכבשה חלק מצפון יוון, וכננו את החזית המקדונית בסלוניקי כדי לעורר השתתפות יוונית פעילה, כדי לספק מקום לפריסה מחדש ואספקת התארגנה מחדש והצטיידה מחדש בצבא הסרבי, ולהילחם במעצמות המרכז בבלקן. [1]
התקפות מדינות ההסכמה בחזית המקדונית לא היו יעילות עד לספטמבר 1918, כאשר מתקפת ורדאר גברה בפתאומיות על הגנת הכוחות הבולגרים ומעצמות המרכז החל מקרב דוברו פולה ב-15 בספטמבר. בסוף ספטמבר הכה מרד את הצבא הבולגרי, שרצונו להילחם מוצה. כוחות מדינות ההסכמה התקדמו במהירות לתוך ורדאר מקדוניה. ב-29 בספטמבר, כוחות סרביים וצרפתים שחררו את סקופיה, שנודעה אז בשם Uskub, כאשר בולגריה נכנעה. [2]
שביתת הנשק הבולגרית אפשרה למדינות ההסכמה גישה ללא התנגדות למסילות הברזל הבולגריות וחייבה את בולגריה לגרש כוחות אחרים של מעצמות המרכז. זה גרם לקריסה מכרעת של מעצמות המרכז בכל החזיתות ולסיום מהיר באופן בלתי צפוי למלחמה הרחבה יותר. כוחות גרמנים ואוסטרו-הונגריים במדינות הבלקן, ובהם הארמייה ה-11 בסרביה, הקורפוס ה-19 באלבניה ויחידות קטנות תומכות בבולגריה, ברחו צפונה לכיוון הונגריה בתבוסה או נסיגה כפויה בהרבה וחשופים. ללא כוחות של מעצמות המרכז שנותרו בין הכוחות היווניים והבריטיים לבין קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית סיכמה שביתת נשק ב-30 באוקטובר. שחרור בלגרד ב-1 בנובמבר, תוך איום בפלישה של סרבים וצרפתים כמעט ללא התנגדות להונגריה, בשילוב עם מרידות אתניות מקומיות ומרד צבאי גובר, סייעו לאלץ את אוסטריה-הונגריה לשביתת נשק ב-3 בנובמבר. ב-10 בנובמבר דחתה רומניה את חוזה בוקרשט ונכנסה מחדש למלחמה. לבדה ומתמודדת עם תבוסה ודאית קרובה, גרמניה הסכימה לשביתת נשק ב-11 בנובמבר.
שחרור סרביה, אלבניה ומונטנגרו עריכה
כוחות מדינות ההסכמה התקדמו לארבעה כיוונים.
במרכז התקדמו צפונה הארמייה הסרבית הראשונה בפיקודו של פטר בויוביץ' וחלק מהארמייה הצרפתית בפיקודו של פול פרוספר אנרי. הכוחות הגרמניים לא הצליחו להתארגן מחדש ולבלום את ההתקדמות הזו בניש. וראניה שוחררה ב-5 באוקטובר, ניש ב-11 באוקטובר וובלגרד ב-1 בנובמבר. כאן, הצבא הסרבי נעצר, כאשר מדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים הוכרזה ב-29 באוקטובר 1918 על רקע הקריסה הקרובה של אוסטריה-הונגריה.
הארמייה הסרבית השנייה בפיקודו של סטפה סטפנוביץ', עם כוחות צרפתים, התקדמה צפון מערבה לעבר קוסובו. פרישטינה שוחררה על ידי הדיוויזיה הקולוניאלית הצרפתית ה-11 ב-10 באוקטובר, ופץ' ב-17 באוקטובר. עד 3 בנובמבר, הכוחות הגיעו לגבול עם בוסניה והרצגובינה. [3]
קולונל דרגוטין מילוטינוביץ' הוביל כוח סרבי, "החיילות הסקוטאריים" (לימים "החיילים האדריאטים"), צפון מערבה דרך אלבניה במטרה לשחרר את מונטנגרו. כוח זה הגיע לפודגוריצה ב-31 באוקטובר כדי למצוא את מונטנגרו שכבר שוחררה על ידי כוחות חצי-צבאיים מקומיים. לאחר התכתשות אחרונה, כוח הכיבוש האוסטרו-הונגרי פינה את מונטנגרו ב-4 בנובמבר. [4]
.png)
באלבניה נסוג הקורפוס ה-19 האוסטרו-הונגרי בפיקודו של קרל פון פלאנצר-באלטין ביבשה כדי להימנע מכיתור. למדינות ההסכמה הייתה שליטה איתנה בים האדריאטי, כפי שהוכח בהפצצת בעלות הברית על דוראס ב-2 באוקטובר. הקורפוס ה-16 האיטלקי (CSIO) והדיוויזיה הצרפתית ה-57 התקדמו צפונה, ושחררו את בראט ב-1 באוקטובר, את דורס ב-16 באוקטובר ואת שקודרה ב-30 באוקטובר. ממזרח נכנסו הדיוויזיה הקולוניאלית הצרפתית ה-11, הדיוויזיה הצרפתית ה-30, הדיוויזיה האיטלקית ה-35 והדיוויזיות היווניות השלישית והרביעית, ושחררו את אלבסן ב-8 באוקטובר. לאחר שהגיעו לקוטור, נכנעו הכוחות האוסטרו-הונגרים ב-3 בנובמבר. [5]
פעולות בבולגריה, רומניה וטורקיה עריכה
לאחר הכניעה של בולגריה, שלוש דיוויזיות צרפתיות, אחת יוונית ואחת בריטית, ה-26, שנקראו יחד "ארמיית הדנובה" בפיקודו של אנרי מתייה ברטלו, התקדמה ללא התנגדות תחת תנאי שביתת הנשק דרך בולגריה ברכבות לכיוון רומניה. עד סוף אוקטובר הם הגיעו לרוסה, פלבן ולוליקו טרנובו. התקדמותם הניעה את רומניה להיכנס שוב למלחמה ב-10 בנובמבר, כאשר צבא זה חצה את הדנובה בסבישטוב, ג'יורג'יו וניקופול. [6]
כאשר הבולגרים יצאו מהמלחמה, לא נותרו כוחות של מעצמות המרכז לחסום התקדמות של מדינות ההסכמה לאיסטנבול. כוחות מדינות ההסכמה הגיעו למקרי, 30 ק"מ מהגבול הטורקי, ב-28 באוקטובר. האימפריה העות'מאנית נכנעה יומיים לאחר מכן. [7]
לאחר מכן עריכה
עם התמוטטותן של בולגריה, טורקיה ואוסטריה-הונגריה, נוצרו יריבויות בין בעלות ברית ממדינות ההסכמה. איטליה וסרביה התעמתו על רקע ההשפעה באלבניה ועל הבעיה האדריאטית. במונטנגרו פרצה מלחמת אזרחים בין תומכי הקונפדרציה עם סרביה בתמיכת איטליה (הירוקים) לבין תומכי איחוד מלא עם סרביה (לבנים). סרביה ורומניה חלקו על אזור באנאט, מה שהוביל את צרפת לפרוס שומרי שלום בבאנאט עד שהגבולות נקבעו ב-10 בספטמבר 1919 בחוזה סן-ז'רמן.
הערות שוליים עריכה
- ^ Hall, Richard (2010). Balkan Breakthrough: The Battle of Dobro Pole 1918. Indiana University Press. pp. 48–50. ISBN 978-0-253-35452-5.
- ^ A. Palmer, The Gardeners of Salonika, The Macedonian Campaign 1915–1918 (1965)
- ^ "the long long trail".
- ^ Pavlovic, Srdja (2008). Balkan Anschluss, The Annexation of Montenegro and the Creation of the Common South Slavic State by Srdja Pavlovic, pag 151. ISBN 9781557534651.
- ^ Gosa, Pierre (1999). Franchet d'Esperey: un maréchal méconnu : le vainqueur des Balkans, 1918 by Pierre Gosa. ISBN 9782723320115.
- ^ Général Bernachot, Les Armées françaises en Orient après l'armistice de 1918, Imprimerie nationale, 1970, volume 2.L'Armée du Danube, l'Armée française d'Orient (28 octobre 1918 – 25 janvier 1920).
- ^ "the long long trail The history of 22nd Division".