שייטת אוניות המערכה השלישית (האימפריה הגרמנית)
שייטת אוניות המערכה השלישית הייתה יחידה של צי הים הפתוח הגרמני לפני ובמהלך מלחמת העולם הראשונה. הטייסת ראתה פעולה לאורך כל המלחמה, כולל קרב יוטלנד ב-31 במאי – 1 ביוני 1916, שם היא היוותה את חזית הטור הגרמני. הספינות נכלאו בסקפה פלו לאחר תום המלחמה, שם הוטבעו על ידי הצוותים שלהן. רוב אוניות השייטת נמשו לגריטה, אם כי שלוש נותרו בקרקעית הנמל.
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 הקיסרות הגרמנית |
| בסיס האם |
קיל וילהלמסהאפן |
| אירועים ותאריכים | |
| מלחמות | מלחמת העולם הראשונה |
| פיקוד | |
| יחידת אם |
 הצי הקיסרי הגרמני |
| מפקדים | מפקדים |
  | |
ארגון עריכה
שייטת אוניות המערכה השלישית חולקה לפלגה V ולפלגה VI. במשך המחצית הראשונה של השירות בזמן המלחמה של פלגות אלו, הם הכילו את האוניות מסדרות קניג וקייזר, בהתאמה. במהלך תקופה זו, אוניית המערכה SMS קניג שימשה כאוניית הדגל הן של השייטת והן של פלגה V, בעוד אוניית המערכה SMS קייזר שימשה כאוניית הדגל של פלגה VI. ב-1 בדצמבר 1916, חמש אוניות המערכה מסדרת קייזר הועברו לשייטת אוניות המערכה הרביעית שהוקמה מחדש בזמן שאוניות המערכה החדשות SMS באיירן ו-SMS באדן תפסו את מקומן בשייטת ה-III.
שייטת הקרב השלישית פעלה מאחד משני הבסיסים העיקריים של הצי הגרמני. הראשון, בים הצפוני, היה וילהלמסהאפן בצד המערבי של מפרץ היאדה. האי הלגולנד סיפק עמדה קדמית מבוצרת במפרץ הגרמני. המתקן הימי הגדול השני היה בקיל, וזה היה הבסיס החשוב ביותר באזור הבלטי. פילאו ודנציג שיכנו בסיסים קדמיים מזרחה יותר באזור הבלטי. תעלת הקייזר וילהלם דרך שלזוויג-הולשטיין חיברה את הים הבלטי והים הצפוני ואפשרה לצי הגרמני להעביר במהירות כוחות ימיים בין שני הימים.
מפקדים עריכה
קונטר-אדמירל פליקס פונקה שירת כמפקד השייטת מ-1913 עד דצמבר 1914. ב-26 בדצמבר הועבר פונקה שייטת אוניות המערכה השנייה, שמפקדה ויצה-אדמירל ריינהרד שר, החליף את פונקה בשייטת השלישית. שר שירת כאן עד ינואר 1916, אז הפך למפקד כל צי הים הפתוח. קונטר-אדמירל פאול בהנקה החליף אותו כמפקד השייטת והוביל את היחידה במהלך קרב יוטלנד, בעוד קונטר-אדמירל הרמן נורדמן שימש כסגנו ומפקד הפלגה השישית במהלך הקרב. ויצה-אדמירל הוגו קראפט בתורו החליף את בהנקה באפריל 1918.
היסטוריה עריכה
שייטת אוניות המערכה השלישית אורגנה בשנת 1913 כאשר אוניות המערכה החדשות מסדרת קייזר החלו להיכנס לשירות, והיא הוקמה במלואה עד נובמבר 1914, כאשר האונייה האחרונה מסדרת קניג הצטרפה ליחידה. השייטת השלישית הובילה את מערך הקרב הגרמני במהלך כל המבצעים הגדולים במהלך מלחמת העולם הראשונה. אלה כללו את משימות התמיכה לסיירות המערכה של קבוצת הסיור I כשהם הפגיזו את החוף הבריטי בניסיונות לפתות חלק מהצי הגדול הבריטי, כמו הפשיטות על סקרבורו, הרטליפול וויטבי בדצמבר 1914 ועל ירמות' ולואוסטופט באפריל 1916. בקרב יוטלנד במאי 1916, אוניות המערכה של השייטת השלישית נשאו את נטל הירי הבריטי; אוניית הדגל קניג נפגעה מספר פעמים מפגזים בקליבר כבד וניזוקה קשות, אך היא בכל זאת נשארה בפעולה וחזרה לנמל לצורך תיקונים.
השייטת, עם קניג שוב בחלוץ, נכחה בפעולות של 18–19 באוגוסט וב-18–19 באוקטובר. באוקטובר ובנובמבר 1917 השתתפה השייטת במבצע אלביון, כיבוש מפרץ ריגה. במהלך קרב מון סאונד, שתיים מאוניות המערכה של השייטת, קניג וקרונפרינץ, הטביעו את אוניית המערכה הרוסית סלאווה ופגעו באוניית המערכה צסארביץ'. בסוף אפריל 1918, צי הים הפתוח ניסה לתקוף את אחת מהשיירות הבריטיות המלוות בכבדות לנורווגיה, אך המבצע בוטל לאחר שסיירת המערכה מולטקה התקלקלה.
השייטת השלישית הייתה אמורה להשתתף בקרב אחרון עם הצי הגדול באוקטובר 1918, בשבועות האחרונים של המלחמה. מרד פרץ, תחילה באוניות של שייטת אוניות המערכה הראשונה, כאשר לצוותים העייפים המלחמה נודע על תוכנית ההתאבדות; התסיסה אילצה את שר לבטל את המבצע. לאחר שגרמניה חתמה על שביתת הנשק בקומפיין, רוב הספינות של צי הים הפתוח, כולל השייטת השלישית, נכלאו בבסיס הצי הבריטי הראשי בסקפה פלו, שם הוטבעו בסופו של דבר על ידי צוותיהם ב-21 ביוני 1919. רוב הספינות נמשו בסופו של דבר על ידי חברות חילוץ בריטיות, אם כי שלוש אוניות מערכה, כולן מהשייטת השלישית – קניג, קרונפרינץ ומארקגראף – נותרו על קרקעית הים, עמוקות מכדי להעלות אותן.