שיקגו בולס
שיקגו בולס (באנגלית: Chicago Bulls) היא קבוצת כדורסל מהעיר שיקגו שבאילינוי, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית המרכזי שבאזור המזרחי, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם יונייטד סנטר. הקבוצה נוסדה בשנת 1966, והיא השלישית משיקגו ששיחקה בליגה במהלך השנים, אחרי שיקגו סטאגס ושיקגו פקרס (כיום וושינגטון ויזארדס).
 | |||||
| מידע כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| תאריך ייסוד | 1966 | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| אולם ביתי | יונייטד סנטר (20,917 מושבים) | ||||
| מיקום | שיקגו, אילינוי, ארצות הברית | ||||
| ליגה | ליגת ה-NBA | ||||
| אזור | האזור המזרחי | ||||
| בית | הבית המרכזי | ||||
| בעלים | ג'רי ריינסדורף | ||||
| נשיא | מייקל ריינסדורף | ||||
| מנכ"ל | ארתוראס קרנישובאס | ||||
| מאמן | בילי דונובן | ||||
| צבעי תלבושת | אדום, שחור, לבן | ||||
| תארים | |||||
| |||||
| תלבושת | |||||
| מדי בית וחוץ של שיקגו בולס | |||||
| |||||
| אתר הקבוצה | |||||
הקבוצה זכתה בשש אליפויות, שלוש הראשונות בין העונות 1991–1993 ושלוש האחרונות בין העונות 1996–1998. השחקן שנחשב לטוב ביותר בהיסטוריה של הכדורסל, מייקל ג'ורדן, שיחק את רוב הקריירה שלו בשורותיה, והוביל אותה לכל שש אליפויותיה.
היסטוריה עריכה
1966–1984: הקמת המועדון עריכה
ב-16 בינואר 1966 העניקה ה-NBA זיכיון לקבוצה להיקרא ה"בולס". "שיקגו בולס" הייתה הזיכיון השלישי בעיר שיקגו אחרי "שיקגו סטאגס" (1946–1950) ו"שיקגו פאקרס/זפירס" (1961–1963, ומאז שינו את שמם ל"וושינגטון ויזארדס"). מייסד הקבוצה, דיק קליין, היה גם שחקן כדורסל פעיל בעברו, והיה הבעלים היחיד בהיסטוריה של הקבוצה שגם שיחק כדורסל (ב"שיקגו אמריקן גירס"). קליין היה הג'נרל מנג'ר ונשיא המועדון הראשון של הקבוצה.
לאחר דראפט ההרחבה של 1966, יכלה הקבוצה להשיג שחקנים מקבוצות אחרות בליגה שכבר הוקמו עונה קודם לכן. בעונת 1966/1967 העפילו הבולס לפלייאוף ה-NBA למרות מאזן שלילי במהלך העונה של 33–48. הקבוצה הראשונה אומנה על ידי ג'וני "רד" קר, והובלה על ידי הרכז גאי רוג'רס, הקלע ג'רי סלואן והפאוור פורוורד בוב בוזר. בפלייאוף הפסידו כבר בסיבוב הראשון בסוויפ לסנט לואיס הוקס. בעונה זו שיחקו במשחקי הבית באולם "האמפיתיאטרון הבינלאומי". למרות המאזן השלילי הייתה הבולס הקבוצה שסיימה במקום הגבוה ביותר, והיחידה שהצליחה להעפיל לפלייאוף והתחילה מדראפט ההרחבה בעונת הבכורה שלה (דראפט מסוג זה נעשה בכל פעם שקבוצה חדשה מצטרפת לליגה). לאחר עונה זו עברה הקבוצה לאצטדיון שיקגו. בעונת 1967/1968 השיגה הקבוצה מאזן של 29–53, והפסידה בסיבוב הראשון ללוס אנג'לס לייקרס 1-4.
בשנים הבאות נחשבה הבולס לקבוצה טובה, קשוחה ועקבית, אך לא הצליחה להגיע לשלבים המתקדמים. ובעקבות זאת ירד מספר הצופים במשחקיה בעקביות. בשנת 1969 עזב קליין את עמדת הג'נרל מנג'ר ושכר את פאט ויליאמס, שהגיע מפילדלפיה 76' ועזר להם להשתפר בשנים קודמות. בשנות ה-70 הייתה הגנת הקבוצה חזקה, והיא הונהגה על ידי ג'רי סלואן, בוב לאב, צ'ט ווקר, נורם ואן ליר, קליפורד ריי וטום בורווינקל. למרות זאת הצליחו לזכות באליפות הבית פעם אחת בלבד, וההישג הגדול ביותר שלהם בפלייאוף היה הגעה לגמר המזרח ב-1975, אך בסדרת הגמר הפסידו לגולדן סטייט ווריורס 4-3.
בשנים לאחר מכן מכר קליין את ה"בולס" למשפחת וירץ, שהיו גם הבעלים של קבוצת ההוקי קרח "שיקגו בלאקהוקס". המשפחה, שלא הכירה את עולם הכדורסל, השקיעה תקציב מינימלי ומעט מאוד זמן ב"בולס". השחקן הבולט ביותר שהקבוצה הצליחה להשיג בימים אלו היה ארטיס גילמור בדראפט 1976, והוא הוביל את הקבוצה ביחד עם רג'י ת'יאוס ואורלנדו וולרידג'. בשנת 1979 הפסיד מנג'ר הבולס, רוד ת'ורן, בהטלת מטבע את הבחירה הראשונה בדראפט ללייקרס, שבחרו את מג'יק ג'ונסון, מגדולי שחקני הכדורסל בכל הזמנים. הבולס הסתפקו בבחירה השנייה, דייוויד גרינווד, שלא הצליח בקריירה שלו. לאחר מכן לא העפילו הבולס לפלייאוף שלוש עונות ברציפות. במהלך השנים הבאות המשיכו הבולס באותה היכולת, אך לא הצליחו להגיע לגמר ולו פעם אחת. הבעלים, משפחת וירץ, חיפשו למכור את הקבוצה, שהידרדרה ביכולתה המקצועית, ולבסוף מכרו אותה לבעלים מקומיים.
תקופת הזהב - עידן מייקל ג'ורדן: 6 אליפויות ב-14 עונות עריכה
1984–1993: התקופה הראשונה של ג'ורדן עריכה
דראפט 1984 הביא לבולס את הבחירה השלישית, אחרי הבחירות של יוסטון רוקטס ופורטלנד טרייל בלייזרס. הרוקטס בחרו את האקים אולאג'ואן, והבלייזרס את סם בואי. הבולס בחרו את מייקל ג'ורדן, יוצא אוניברסיטת קרוליינה הצפונית. ג'ורדן, שכבר בעונת הרוקי שלו דורג שלישי בליגה במספר הנקודות הממוצע (28.2) ורביעי במספר חטיפות הכדור הממוצע (2.4), הוביל את הבולס בחזרה לפלייאוף, זכה בתואר רוקי השנה ב-NBA ונבחר לחמישייה השנייה של העונה ב-NBA.
לפני העונה הבאה החתימו הבולס את ג'ון פקסון, וצירפו את צ'ארלס אוקלי עם הבחירה התשיעית בדראפט 1985. במשך רוב העונה היה ג'ורדן פצוע, אך הוא חזר לקראת סיומה למגרשים כדי להבטיח לבולס את המקום השמיני במזרח. בפלייאוף הם התמודדו מול המדורגת ראשונה – בוסטון סלטיקס עם לארי בירד. אף שהבולס הודחו בסוויפ, אמר בירד לאחר המשחק השני בסדרה, שבו קלע ג'ורדן 63 נקודות, ש"אלוהים התחפש למייקל ג'ורדן". על אף הצטיינותו של ג'ורדן, הפסידו הבולס בתוצאה 0–3 מול הסלטיקס, שהמשיכו לזכייה באליפות ה-NBA.
בעונת 1986/1987 המשיך ג'ורדן לשבור שיאים כשקלע 37.1 נקודות בממוצע למשחק, והפך לשחקן הבולס הראשון שנבחר לחמישיית העונה הראשונה של ה-NBA. למרות העונה הטובה של ג'ורדן, סיימו הבולס עם מאזן שלילי 40–42, שהספיק רק למקום החמישי במזרח. הם הודחו בסיבוב הראשון בסוויפ בפעם השנייה ברציפות על ידי הסלטיקס.
בדראפט 1987 צירפו הבולס שניים מהשחקנים הבולטים שלהם בשנים הבאות: בבחירה החמישית, אותה רכשו בערב הדראפט מסיאטל סופרסוניקס, בחרו את סקוטי פיפן, ובבחירה העשירית לקחו את הוראס גרנט. עם קבוצה מתחדשת זו השיגו הבולס 50 ניצחונות בעונת 1987/1988, והעפילו לחצי גמר המזרח, שבו הודחו על ידי דטרויט פיסטונס בתוצאה 1–4. על אף הכישלון הקבוצתי, זכה ג'ורדן בפרס ה-MVP של העונה הסדירה ב-NBA.
לפני עונת 1988/1989 ערכו הבולס כמה מהלכים ששינו את הקבוצה. הם העבירו את צ'ארלס אוקלי, ביחד עם זכויות הדראפט על רוד סטריקלנד, בתמורה לביל קרטרייט ולזכויות הדראפט על ויל פרדו. בנוסף הם רכשו את קרייג הודג'ס, מומחה השלשות, מפיניקס סאנס. לחמישייה החדשה (פקסון, ג'ורדן, פיפן, גרנט וקרטרייט) לקח זמן להתגבש, והבולס השיגו 47 ניצחונות, שלושה פחות מאשר בעונה שעברה. בשתי סדרות הפלייאוף הראשונות גברה שיקגו על קליבלנד קאבלירס (3–2) ועל ניו יורק ניקס (4–2), בטרם הפסידו בגמר המזרח מול האלופה שבדרך, דטרויט פיסטונס (2–4).
בעונת 1989/1990 הוביל ג'ורדן את הליגה בממוצע של 33.6 נקודות בפעם הרביעית ברציפות, ואליו הצטרף בפעם הראשונה למשחק האולסטאר סקוטי פיפן. שינוי משמעותי נוסף היה החלפתו של המאמן דאג קולינס בפיל ג'קסון. שיקגו השוותה באותה עונה את המאזן הטוב בתולדותיה, 55–27, והגיעה לגמר המזרח. בסדרת גמר המזרח הפסידו הבולס בפעם השנייה ברציפות לפיסטונס, שזכו פעם נוספת באליפות הליגה.
בעונת 1990/1991 השיגו הבולס שיא מועדון של 61 ניצחונות, ועלו לפלייאוף מהמקום הראשון במזרח. בסיבוב הראשון הם הדיחו את ניו יורק ניקס בסוויפ, ובחצי גמר המזרח גברו על פילדלפיה 76' בתוצאה 4–1. בגמר המזרח הם הדיחו בסוויפ את דטרויט פיסטונס, ובגמר ה-NBA, אליו הגיעו בפעם הראשונה, הם התמודדו מול לוס אנג'לס לייקרס. הם ניצחו את הלייקרס בתוצאה 4–1 בסדרה, וזכו באליפות ה-NBA הראשונה בהיסטוריה של המועדון. ג'ורדן זכה הן בפרס ה-MVP של העונה הסדירה, והן בפרס ה-MVP של סדרת הגמר. בנוסף הוא הוביל את הליגה בפעם החמישית ברציפות בממוצע נקודות, עם ממוצע של 31.5 נקודות למשחק.
בעונת 1991/1992 המשיכו הבולס לשבור שיאים, כשסיימו את העונה עם מאזן 67–15, ששבר את שיא המועדון מהעונה הקודמת. אחרי שהדיחו את מיאמי היט, את הניקס ואת הקאבלירס, הם עלו לגמר שני ברציפות, הפעם מול פורטלנד טרייל בלייזרס של קלייד דרקסלר. הבולס ניצחו את הטרייל בלייזרס בתוצאה 4–2 וזכו באליפות שנייה ברציפות, כשג'ורדן זוכה עונה שנייה ברציפות בתוארי ה-MVP של העונה הסדירה ושל סדרת הגמר, ומוביל את הליגה בממוצע נקודות עונה שישית ברציפות.
בעונת 1992/1993 הידרדר המאזן של הבולס בעונה הסדירה ב-10 משחקים (57–25), ולמרות זאת הם סיימו במקום הראשון במזרח. אחרי שהדיחו את אטלנטה הוקס ואת הקאבלירס בסוויפ, הם נפגשו עם הניקס בגמר המזרח, וניצחו אותם 4–2. בגמר ה-NBA הם פגשו את פיניקס סאנס של צ'ארלס בארקלי, גברו עליה בתוצאה 4–2, וזכו עונה שלישית ברציפות באליפות. מייקל ג'ורדן נבחר ל-MVP של סדרת הגמר, עם ממוצעים אישיים של 41.0 נקודות, 8.5 ריבאונדים ו-6.3 אסיסטים למשחק. בנוסף הוא סיים את העונה הסדירה כ"מלך הסלים של ה-NBA" עונה השביעית ברציפות, עם 32.6 נקודות למשחק, ובכך השווה את שיאו של וילט צ'מברלין.
1993–1995: פרישתו של ג'ורדן עריכה
בקיץ שלאחר זכיית הבולס בפעם השלישית ברציפות באליפות, הודיע מייקל ג'ורדן על פרישתו, כחודש לאחר שאביו נרצח. בעונת 1993/1994 הוביל את הבולס סקוטי פיפן, שזכה בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר. פיפן נעזר בהוראס גרנט ובי. ג'יי. ארמסטרונג, שהשתתפו לראשונה במשחק האולסטאר, וכן במצטרפים החדשים טוני קוקוץ', סטיב קר, לוק לונגלי ופיט מאיירס. אף על פי שהבולס הצליחו להתאושש מפרישתו של ג'ורדן ולנצח 55 משחקים, הם סיימו רק במקום השני במזרח בעונה זו. בסיבוב הראשון הם הדיחו את קליבלנד קאבלירס בסוויפ, אך בחצי גמר המזרח הם הודחו על ידי הניו יורק ניקס בתוצאה 3–4.
בפתיחת עונת 1994/1995 עזבו הבולס את אצטדיון שיקגו לאחר 27 שנים, ועברו ליונייטד סנטר. באותו קיץ עזבו את הקבוצה הוראס גרנט, ביל קרטרייט וג'ון פקסון, ובמקומם הגיעו רון הרפר וג'אד בושלר סם סטילר. ב-17 במרץ 1995, כאשר מאזן הקבוצה עמד על 41 ניצחונות ו-22 הפסדים, הודיע מייקל ג'ורדן באופן רשמי על חזרתו מפרישה ועל הצטרפותו המחודשת לשיקגו בולס.
1995–1998: התקופה השנייה עם מייקל ג'ורדן עריכה
כבר במשחקיו הראשונים נראה היה שג'ורדן שב להיות אחד מהשחקנים הטובים בליגה, כשבמשחקו החמישי נגד ניו יורק ניקס קלע 55 נקודות. הבולס סיימו את העונה הזו במקום החמישי במזרח במאזן של 45–37. בסיבוב הפלייאוף הראשון הם גברו על שארלוט הורנטס בתוצאה 3–1, אך בסדרת חצי גמר המזרח הודחו בתוצאה 2–4 על ידי קבוצת אורלנדו מג'יק שכללה את שאקיל אוניל, פני הארדוויי והוראס גרנט.
לקראת עונת 1995/1996 איבדו הבולס את בי. ג'יי. ארמסטרונג בדראפט ההרחבה, אך השיגו בטרייד את דניס רודמן, שחקן משמעותי ביותר - הם שלחו את ויל פרדו לסן אנטוניו ספרס בתמורה לדניס רודמן, מומחה לריבאונדים, ששיחק בדטרויט פיסטונס בשנות ה-80 והדיח את הבולס מהפלייאוף שלוש שנים ברציפות. עם החמישייה הפותחת של הרפר, ג'ורדן, פיפן, רודמן ולונגלי, וספסל איכותי שכלל את קר, קוקוץ', בושלר, ביל ונינגטון ורנדי בראון, השתפרו הבולס באופן ניכר, והשיגו את המאזן הטוב ביותר בהיסטוריה של ה-NBA בעונה סדירה, 72–10 (שיא שנשבר רק בעונת 2015/2016 על ידי גולדן סטייט ווריורס). ג'ורדן זכה בפעם השמינית בקריירה שלו בתואר "מלך הסלים", ורודמן זכה בתואר "מלך הריבאונדים" בפעם החמישית ברציפות. כמו כן, פיל ג'קסון זכה בתואר מאמן השנה ב-NBA, וקוקוץ' זכה בתואר השחקן השישי של העונה ב-NBA. ג'ורדן ופיפן נבחרו לחמישיית העונה הראשונה, וג'ורדן, פיפן ורודמן נבחרו לחמישיית ההגנה של העונה. לאחר שהדיחו את מיאמי היט בסוויפ, הם גברו על ניו יורק ניקס בתוצאה 4–1, ועל אורלנדו מג'יק בסוויפ, והגיעו להתמודדות בגמר ה-NBA מול סיאטל סופרסוניקס. בסדרת הגמר הם גברו על הסופרסוניקס של גארי פייטון ושון קמפ בתוצאה 4–2, וזכו באליפות הרביעית בהיסטוריה של המועדון.
בעונת 1996/1997 הבולס כמעט השוו את הישגם מהעונה שעברה, כשסיימו אותה במאזן 69–13. בעונה זו הם הדיחו את וושינגטון בולטס, אטלנטה הוקס ומיאמי היט בקרבות המזרח, והעפילו לגמר הליגה נגד יוטה ג'אז של קארל מלון וג'ון סטוקטון. הם גברו על הג'אז בתוצאה 4–2 וזכו באליפות שנייה ברציפות, ופעם חמישית בהיסטוריה של המועדון. ג'ורדן זכה בתואר "מלך הסלים" בפעם השנייה ברציפות ובפעם התשיעית בקריירה שלו, ורודמן הוביל את הליגה בריבאונדים בפעם השישית ברציפות. בנוסף, נבחרו ג'ורדן ופיפן באותו קיץ לרשימת 50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA.
לקראת עונת 1997/1998 עלו סברות שתהיה זו עונתו האחרונה של ג'ורדן בבולס. גם עתידם של פיל ג'קסון וסקוטי פיפן לא היה ברור, בעקבות מתחים שנוצרו בינם לבין הג'נרל מנג'ר ג'רי קראוס. על אף כל הספקולציות, הייתה זו עוד עונה מקצועית מצוינת לבולס, עם מאזן 62–20. בסיום העונה זכה ג'ורדן בתואר ה-MVP של העונה הסדירה בפעם החמישית והאחרונה בקריירה שלו.
בסיבוב הראשון של פלייאוף 1998 נפגשו הבולס עם ניו ג'רזי נטס, אותם הדיחו הבולס בסוויפ, 3–0. הסדרה הבאה הייתה מאתגרת יותר לבולס, ששיחקו נגד שארלוט הורנטס. ההורנטס ניצחו במשחק השני בסדרה שנערך בשיקגו, והשוו ל-1–1, אך הבולס ניצחו בשלושת המשחקים הבאים, וניצחו בסדרה כולה 1–4. בגמר המזרח הם נפגשו עם אינדיאנה פייסרס של רג'י מילר. פרשנים רבים חזו כי לפייסרס סיכוי גבוה לנצח את הבולס. בששת המשחקים הראשונים ניצחו שתי הקבוצות רק במשחקי הבית שלהן, מה שהוביל למשחק שביעי ומכריע בשיקגו, שבו ניצחו הבולס בתוצאה 88–83, ובכך השיגו את אליפות המזרח השישית בהיסטוריה של המועדון. בסדרת הגמר התמודדו הבולס בפעם השנייה ברציפות מול יוטה ג'אז. הג'אז ניצחו את המשחק הראשון בביתם, אך שיקגו ניצחה במשחק השני ביוטה. לאחר מכן ניצחו הבולס בשני המשחקים הבאים ביונייטד סנטר שבשיקגו, והובילו 3–1 על הג'אז. הג'אז ניצחו במשחק הבא בתוצאה 83–81. במשחק השישי הובילו הג'אז בתוצאה 86–83 כשנותרו 41 שניות לסיום, אך אז קלע ג'ורדן לייאפ וצמצם את ההפרש לנקודה אחת, 85-86 ליוטה. לאחר מכן חטף ג'ורדן את הכדור מקארל מלון וקלע סל כשנותרו 5.2 שניות לסיום. במצב זה ניסה סטוקטון מיוטה לקלוע שלשה אך החטיא, והבולס ניצחו 86–87. בכך זכו הבולס באליפות שלישית ברציפות, ובאליפות שישית בהיסטוריה של המועדון. ב-13 בינואר 1999 הודיע ג'ורדן על פרישתו ממשחק, בפעם השנייה בקריירה שלו.
1998–2004: לאחר פרישתו של ג'ורדן עריכה
קיץ 1998 שם קץ לשרשרת האליפויות של הבולס (6 אליפויות ב-8 שנים). קראוס החליט שהקבוצה מבוגרת מדי וצריכה להיבנות מחדש. הוא שלח את סקוטי פיפן ליוסטון רוקטס בעסקת "החתמה והעברה" (Sign and Trade) בתמורה לרוי רוג'רס ובחירת דראפט עתידית. בנוסף הוא לא החתים את דניס רודמן על הארכת חוזה, והעביר את סטיב קר ולוק לונגלי בתמורה לבחירות דראפט. הוא החתים מאמן חדש, טים פלויד, שהצליח בקריירת אימון המכללות שלו. החמישייה החדשה של הבולס כללה את רנדי בראון, רון הרפר, ברנט בארי, טוני קוקוץ', וביל ונינגטון. בעונה המקוצרת הוביל קוקוץ' את הקבוצה בממוצע נקודות (18.8), אסיסטים (5.3) וריבאונדים (7.0), אך הבולס ניצחו 13 משחקים מתוך 50 ולא העפילו לפלייאוף.
בקיץ 1999 זכו הבולס בבחירה הראשונה של דראפט 1999, שבה הם בחרו באלטון ברנד. אחרי שהרפר, ונינגטון ובארי עזבו כשחקנים חופשיים, הוביל את הבולס ברנד יחד עם רוקי נוסף, רון ארטסט. רנד הוליך את כל שחקני השנה הראשונה בממוצע נקודות (20.1), ריבאונדים (10.0) וחסימות (1.6), וארטסט הוביל את הרוקיז בממוצע חטיפות (1.7) וסיים במקום הרביעי בממוצע נקודות למשחק (12.0). ברנד זכה בתואר רוקי השנה ב-NBA ביחד עם סטיב פרנסיס, וארטסט נבחר לחמישיית הרוקיז השנייה של העונה. למרות ההישגים האישיים הבולס השיגו מאזן שלילי 17–65, השני מהסוף בליגה.
לקראת עונת 2000/2001 החתימה שיקגו את הסנטר בראד מילר ואת הקלע רון מרסר. בנוסף הם בחרו בדראפט 2000 את מרכוס פייזר (בחירה רביעית), ואת ג'מאל קרופורד (בחירה שמינית). ברנד הוביל את הקבוצה בנקודות ובריבאונדים בממוצע למשחק, אך הרכישות החדשות לא הצליחו להותיר את חותמם, והבולס סיימו את העונה עם המאזן הגרוע ביותר בליגה, 15–67.
בערב דראפט 2001 הפתיע קראוס את אוהדי הבולס כשהעביר את ברנד, כוכב הקבוצה, ללוס אנג'לס קליפרס בתמורה לבחירה השנייה בדראפט, טייסון צ'נדלר. בנוסף הוא בחר בדראפט את השחקן אדי קרי בבחירה הרביעית. הן צ'נדלר והן קרי דילגו על שלב המכללות ועברו ל-NBA ישירות מליגת התיכונים. הבולס סבלו מחוסר שחקנים ותיקים ומנוסים, ובעקבות זאת הם שלחו את ארטסט, מרסר, מילר וקווין אולי לאינדיאנה פייסרס בתמורה לג'יילן רוז, טרוויס בסט ונורמן ריצ'רדסון. הבולס שיפרו את מאזנם במעט, כשהגיעו למאזן 21–61, אך עדיין החזיקו במאזן הניצחונות הנמוך ביותר בליגה בפעם השנייה ברציפות.
את עונת 2002/2003 התחילו הבולס עם אופטימיות גדולה יותר מאשר את העונות הקודמות. הם בחרו בבחירת הדראפט השנייה את הרכז ג'יי ויליאמס. ויליאמס ורוז הצטרפו לקרופורד, פייזר, קרי, צ'נדלר, דונייל מרשל וטרנטון האסל שיצרו קבוצה צעירה ומבטיחה, ושיפרו את מאזן הבולס ל-30–52 בעונת האימון המלאה הראשונה של ביל קרטרייט. קרי הוביל את הליגה באחוזי קליעה מהשדה (58.5%), ובכך הפך לשחקן הבולס הראשון מאז מייקל ג'ורדן שהוביל את הליגה בקטגוריה כלשהי. למרות ההצלחה היחסית לא העפילו הבולס לפלייאוף גם בעונה זו.
במהלך קיץ 2003 התפטר הג'נרל מנג'ר ג'רי קראוס, ובמקומו מונה שחקן העבר של הקבוצה ג'ון פקסון. ג'יי ויליאמס שבא אחרי עונת רוקי מרשימה נפצע קשות בתאונת אופנוע והיה בספק לעונה הבאה. הוא שוחרר בפברואר 2004 מהבולס והוא לא חזר לעולם לשחק כדורסל באופן מקצועי. פקסון בחר בבחירה השביעית של דראפט 2003 עתיר הכוכבים לעתיד את קירק היינריך, והחזיר לקבוצה את סקוטי פיפן שבעבר שיחק לצדו בבולס. על אף הציפיות הגבוהות, עונת 2003/2004 הייתה אכזבה גדולה לבולס; אדי קרי נסוג ביכולתו, טייסון צ'נדלר נפצע בגבו ושיחק ב-35 משחקים, והיכולת של פיפן הוגבלה בגלל בעיות בברכו והוא שותף ב-23 משחקים בלבד. המאמן ביל קרטרייט פוטר בנובמבר 2003 והוחלף על ידי סקוט סקיילס, וכחודש לאחר מכן צירפה שיקגו את אנטוניו דייוויס וג'רום ויליאמס בטרייד עם טורונטו ראפטורס, בתמורה לרוז ומרשל. הבולס סיימה את העונה עם מאזן 23–59, השני מהסוף בליגה. חוזהו של פייזר לא הוארך, וחוזהו של קרופורד הוארך אך הוא מיד נשלח לניו יורק ניקס. היינריך הפך לאהוב אוהדי הבולס, ואחד משחקניה היציבים של הקבוצה, ובסיום העונה הוא נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה ב-NBA.
2004–2010: החזרה לפלייאוף וההתחזקות עריכה
בדראפט 2004 קיבלו הבולס בחירות גבוהות, בהן הם השתמשו כדי לבחור את בן גורדון (בחירה שלישית) ולואול דנג (בחירה שביעית). בנוסף הם בחרו בבחירה ה-38 את כריס דוהון. בנוסף הם החתימו את אנדרס נוצ'יוני שזכה לא מזמן במדליה אולימפית ביחד עם נבחרת ארגנטינה. אחרי שהפסידו בכל 9 המשחקים הראשונים בעונה זו הבולס החלו להראות סימנים של שיפור, בהגנה ובמשחקם ברבע הרביעי. את העונה הם סיימו עם מאזן 35–47, במקום השלישי במזרח והעפילו לפלייאוף לראשונה מאז עונת 1997/1998 בה זכו באליפות. הבולס הפסידו בסיבוב הראשון לוושינגטון ויזארדס 4-2. באותה עונה גורדון הפך לרוקי הראשון בהיסטוריה של הליגה שזוכה בתואר השחקן השישי של העונה ב-NBA, והראשון בבולס מאז טוני קוקוץ'.
במהלך קיץ 2005 הבולס החתימו את טייסון צ'נדלר והחזירו אותו לקבוצתם. בכל אופן, זוהו מחלות לב אצל אדי קרי שהיה צריך ללכת לבדיקות DNA. קרי סירב ללכת לבדיקות והועבר לניו יורק ניקס ביחד עם אנטוניו דייוויס בתמורה למייקל סוויטני וטים תומאס. במשך העונה הבולס התקשו לייצר ניצחונות, אך סיום של 2–12 נתן להם מאזן 41-41 והעפלה שנייה ברציפות לפלייאוף. הבולס הפסידו בסיבוב הראשון למיאמי היט 4-2, שבסוף העונה תזכה באליפות.
בדראפט 2006 הבולס בחרו את למרכוס אולדרידג' בבחירה השנייה והעבירו אותו מיד לפורטלנד טרייל בלייזרס בתמורה לטיירוס תומאס וויקטור חריאפה. בנוסף הם בחרו את רודני קארני והעבירו אותו לפילדלפיה 76' בתמורה לתאבו ספולושה. לאחר מכן חתם שחקן ההגנה בן וולאס בקבוצה. אחר כך הם העבירו את טייסון צ'נדלר לניו אורלינס הורנטס בתמורה לפי. ג'יי. בראון וג'יי. אר. סמית'. את עונת 2006/2007 סיימו הבולס עם מאזן 33–49, השלישי בטיבו באזור המזרח. בסיבוב הראשון הם נפגשו עם ההיט שהדיחו אותם בשנה שעברה ומנסה להגן על תואר האליפות. הבולס הדהימו את ההיט כשניצחו בסוויפ 0–4, ועברו סיבוב פלייאוף לראשונה מאז עונת 1997/1998 בה שיקגו זכתה באליפות ביחד עם ג'ורדן. בחצי גמר המזרח הם נפגשו עם דטרויט פיסטונס, וזו הפעם הראשונה מאז 1991 שהקבוצות נפגשות בפלייאוף. הפיסטונס ניצחו בשלושת המשחקים הראשונים בסדרה, אך הבולס ניצחו בשני המשחקים הבאים כדי לצמצם את ההובלה ל-2–3. בסוף הפיסטונס ניצחו את הבולס 2–4.
במשך קיץ 2007 החתימו הבולס את ג'ו סמית' ואדריאן גריפין, ובחרו בבחירה התשיעית בדראפט את הסנטר ג'ואקים נואה. הבעיות החלו כשבן גורדון ולואול דנג סירבו להצעות הארכת חוזה ללא סיבות נראות לעין. אחר כך היו שמועות שהבולס הולכים להביא אליהם שחקני אולסטאר כקווין גארנט, פאו גאסול וקובי בראיינט. אף אחת מהעסקאות האלו לא התבצעה. אף על פי שעתידה של הקבוצה נראה טוב, עונת 2007/2008 הייתה רחוקה מהציפיות. הבולס החלו את עונת 2007/2008 עם 10 הפסדים מתוך 12 משחקים, ואחרי מאזן 9–16 פוטר המאמן סקיילס וב-27 בדצמבר 2007 מונה במקומו ג'ים בוילן לעמדת המאמן. ב-21 בפברואר 2008 הועברו בן וולאס, ג'ו סמית', אדריאן גריפין ובחירת דראפט לקליבלנד קאבלירס בתמורה לדרו גודן, שאנון בראון, לארי יוז וסדריק סימונס. הבולס סיימו את העונה הזו עם מאזן 33–49, ההפך מהעונה שעברה, ולא העפילו לפלייאוף אחרי שלוש עונות רצופות של העפלות.
אחרי שחוזו של בוילן נגמר הבולס חיפשו מאמן חדש. ב-10 ביוני 2008 פקסון מינה לעמדת המאמן את ויני דל נגרו חסר הניסיון. לבולס היו 1.7% אחוזים בלבד לזכייה בבחירה הראשונה של דראפט 2008, ונגד כל הסיכויים הם זכו בה. בבחירה הזו הם בחרו את דריק רוז. אחר כך הם רכשו את הבחירה ה-36 של פורטלנד טרייל בלייזרס, עומר אשיק. ב-30 ביולי 2008 חתמו הבולס על הארכת חוזה עם לואול דנג למשך שש השנים הבאות בתמורה ל-71 מיליון דולר. דנג היה פצוע ברוב עונת 2008/2009. מאוחר יותר חתם בן גורדון על הארכת חוזה בת שנה אחת. ב-18 בפברואר 2009 ביצעו הבולס טרייד, כששלחו את אנדרס נוצ'יוני, דרו גודן, סדריק סימונס ומייקל ראפין לסקרמנטו קינגס בתמורה לבראד מילר וג'ון סלמונס. יום לאחר מכן, יום מועד ההעברות, הם העבירו את לארי יוז לניקס בתמורה לטים תומאס, ג'רום ג'יימס ואנתוני רוברסון. מאוחר יותר באותו יום הם ביצעו טרייד שלישי בתוך 24 שעות, כשהעבירו את תאבו ספולושה לאוקלהומה סיטי ת'אנדר בתמורה לבחירת דראפט ב-2009. הטריידים עזרו לבולס לסיים את עונת 2008/2009 כמו שצריך, עם מאזן 41-41 ועלייה לפלייאוף. המאזן שלהם הספיק למקום ה-7 במזרח, מה שמסדר להם מפגש קשה בסיבוב הראשון נגד בוסטון סלטיקס המנסה להגן על תואר האליפות משנה שעברה. במשחק הראשון קלע רוז 36 נקודות והוסיף 11 אסיסטים, כשהוא משווה את שיאו של כרים עבדול-ג'באר למספר הנקודות הגבוה ביותר לשחקן שנה ראשונה בהופעת בכורה בפלייאוף. במהלך הסדרה היו 7 הארכות, וזו הסדרה עם מספר ההארכות הרב ביותר בהיסטוריה של הליגה. בסופה של ניצחו הסלטיקס 3–4 והדיחו את הבולס. מומחים רבים טוענים שזו אחת מהסדרות הטובות בהיסטוריה של הליגה.
בדראפט 2009 היו לבולס שתי בחירות דראפט בסיבוב הראשון, בהן החליטו לבחור את ג'יימס ג'ונסון וטאג' גיבסון. בקיץ 2009 איבדו הבולס את אחד מהשחקנים המובילים שלה, בן גורדון, שחתם במתחרה שלהם במזרח ובבית המרכזי, דטרויט פיסטונס. ב-18 בפברואר 2010 נשלח ג'ון סלמונס למילווקי באקס בתמורה לג'ו אלכסנדר והאקים ווריק. בנוסף, טיירוס תומאס נשלח לשארלוט בובקאטס בתמורה לאייסי לואו, רונלד מארי ובחירת דראפט עתידית. ב-14 באפריל באותה שנה העפילו הבולס לפלייאוף מהמקום השמיני, עם מאזן זהה למאזן של העונה שעברה. ריצת הפלייאוף של הבולס הייתה קצרה כשהם הפסידו לקליבלנד קאבלירס 1-4.
2010–2016: דריק רוז וג'ימי באטלר עריכה
ב-4 במאי 2010 פוטר המאמן ויני דל נגרו. ב-23 ביוני באותה שנה הסכים עוזר מאמן הבוסטון סלטיקס לשעבר, טום ת'יבודו, הידוע בסגנון המשחק ההגנתי במיוחד, לאמן את הבולס. ארבעה ימים לאחר מכן חתם קרלוס בוזר, שחקן יוטה ג'אז לשעבר במועדון. אחר כך העבירו הבולס את קירק היינריך ששיחק במועדון שבע שנים לוושינגטון ויזארדס, והחתימו את קייל קורבר, עוד שחקן הג'אז לשעבר. עונת 2010/2011 הייתה הצלחה עבור הבולס, שנחשבו על ידי מומחים רבים כקבוצה צעירה ואטרקטיבית. בעונה זו הפתיעו הבולס את כולם כשעלו לפלייאוף מהמקום הראשון בליגה עם מאזן 20–62, תוך כדי שהם מקדימים את מיאמי היט השנייה ובוסטון סלטיקס השלישית. הבולס סיימו במקום הראשון בליגה, מה שמבטיח להם את הביתיות לכל אורך הפלייאוף, מה שקרה לראשונה מאז ימי מייקל ג'ורדן. בסיבוב הראשון הדיחו הבולס את אינדיאנה פייסרס כשניצחו 1–4 בסדרה. הבולס המשיכו וניצחו בחצי גמר המזרח את אטלנטה הוקס 4-2 ונעצרו רק בגמר המזרח נגד מיאמי היט, בו הפסידו 1–4.
לקראת עונת 2011/2012 התחזקו הבולס, צירפו את ריצ'רד המילטון, שיחד עם כוכב הקבוצה דריק רוז, לואול דנג שנבחר לראשונה למשחק האולסטאר, קרלוס בוזר וג'ואקים נואה, הרכיבו את אחת הקבוצות החזקות ב-NBA ונחשבו למועמדים בולטים לזכייה באליפות המזרח וה-NBA. אך חוסר מזל פגע בקבוצה ובמשחק הפתיחה של משחקי הפלייאוף, מול פילדלפיה 76', נפצע רוז כשקרע את הרצועה הצולבת ובהמשך הסדרה נפגע גם ג'ואקים נואה בקרסולו, ושיקגו הפסידה בסדרה בשישה משחקים.
בעונה שלאחריה, 2012/2013, שיחקה שיקגו ללא דריק רוז במשך כל העונה, וגילתה יכולת משובחת בעיקר בשל שיטות ההגנה המתקדמות של מאמנם המוערך טום ת'יבודו. אף על פי כן הודחו בסיבוב השני 1–4 על ידי יריבתם המושבעת מיאמי היט.
חוסר המזל המשיך לרדוף את הקבוצה. בעונת 2013/2014 דריק רוז חזר לשחק, אך נפצע שוב בתחילת העונה והושבת למשך כולה. מתוך מחשבה שהעונה הזאת אבודה, שחררו הבולס את אחד השחקנים המשמעותיים שלהם, לואול דנג, שעבר לקליבלנד קאבלירס, אך שוב הקבוצה התייצבה לקראת סוף העונה וסיימה במקום הרביעי במזרח. זאת, בעיקר בשל יכולת מצוינת של ג'ואקים נואה, שאף נבחר כשחקן ההגנה של העונה ב-NBA. בפלייאוף הודחה הקבוצה בסיבוב הראשון על ידי וושינגטון ויזארדס.
בעונת 2014/2015, צירפה שיקגו את פאו גאסול, דבר שהעלה את הציפיות מהקבוצה. היא סיימה במקום השלישי במזרח והודחה בסיבוב השני של הפלייאוף על ידי קליבלנד קאבלירס. עוד במהלך העונה הועלו פרסומים שמעמדו של המאמן ת'יבודו מעורער. היו שתלו זאת בנוהגו במהלך העונה הסדירה, לתת לשחקנים הבכירים לשחק מספר דקות רב מהרגיל וממעט לתת לשחקנים המחליפים לשחק. ובכך "שוחק" את השחקנים הבכירים והם מועדים יותר לפציעות. בסיום העונה הודיעה הנהלת הקבוצה כי היא מפטרת את ת'יבודו עקב חילוקי דעות מקצועיים.
ב-2 ביולי 2016 נשלח רוז, לצד ג'סטין הולידיי ובחירות דראפט עתידיות, בטרייד לניו יורק ניקס בתמורה לסנטר רובין לופז והרכזים ג'ריאן גרנט וחוסה קלדרון. מספר ימים לאחר מכן, ב-7 ביולי, שיקגו החתימה את מחליפו של דריק רוז בדמותו של ראז'ון רונדו, ששיחק בעונה שעברה בסקרמנטו קינגס. ב-15 ביולי, הודיעה הקבוצה שהיא החתימה את דוויין וייד, יליד העיר שיקגו, על חוזה לשנתיים, ובכך בעצם השלימו הבולס טריו אחורי מהמוכשרים בליגה הכולל את ווייד, רונדו, וג'ימי באטלר. במסיבת עיתונאים לאחר החתמתם ציינו ווייד ורונדו שהקבוצה היא קודם כל קבוצתו של באטלר, ובכך הפכו אותו למעשה לשחקן המוביל בטריו. הקבוצה סיימה את העונה הסדירה במאזן 41–41 והעפילה לפלייאוף מהמקום השמיני. בפלייאוף הודחו הבולס על ידי בוסטון סלטיקס בתוצאה 2–4.
החל מ-2017: בנייה מחדש עריכה
ב-22 ביוני 2017 נשלח ג׳ימי באטלר בטרייד למינסוטה טימברוולבס בתמורה לכריס דאן, זאק לאבין והבחירה השביעית בדראפט 2017 – לאורי מארקנן. ב-15 ביולי שחררו הבולס את ראז'ון רונדו וב-25 בספטמבר את דוויין וייד, ובכך נכנסה הקבוצה לבנייה מחדש עם סגל צעיר וחסר ניסיון. בדראפטים 2018 ו-2019 צירפו הבולס את הסנטר ונדל קרטר ואת הרכז קובי וייט, בהתאמה. באפריל 2020 פוטר ג'נרל מנג'ר הקבוצה גאר פורמן לאחר 11 שנים רצופות, ובמקומו מונה ארתוראס קרנישובאס.[1]
יריבויות היסטוריות עריכה
היריבות עם דטרויט פיסטונס עריכה
היריבות הגדולה ביותר של הבולס היא נגד דטרויט פיסטונס. היריבות נוצרה בשנות ה-70, ורוב המתח בה נוצר בשנות ה-80. היריבות קמה לתחייה בתקופה שלפיסטונס הייתה את קבוצת ה-"Bad Boys", שהתחרתה נגד מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן. בנוסף, השחקן דניס רודמן היה חלק מהבולס בזמן שלוש האליפויות האחרונות, אך קודם לכן היה בפיסטונס בתקופה הזו והתחרה מול הבולס.
בין השנים 1988–1991 נפגשו הבולס והפיסטונס בפלייאוף. בשלוש הפעמים הראשונות ניצחו הפיסטונס, אבל בפעם הרביעית ניצחו הבולס. הפעם הבאה שהקבוצות נפגשו הייתה ב-2007, בסדרת חצי גמר המזרח. בסדרה שיחק בן וולאס נגד הפיסטונס, קבוצתו הקודמת. הבולס הפסידו בסדרה זו 2–4.
היריבות עם ניו יורק ניקס עריכה
עוד יריבות שהייתה לבולס הייתה נגד ניו יורק ניקס. שתי הקבוצות נפגשו ארבע פעמים ברצף בין השנים 1991–1994, ונפגשו פעם נוספת ב-1996. פעמיים מתוך ה-5 הסדרה הגיע ל-7 משחקים. הפגישה הראשונה בין השתיים קרתה ב-1989, כששתי הקבוצות תויגו כ"קבוצות בעליה", הבולס של ג'ורדן והניקס של פטריק יואינג. הבולס ניצחו במפגש הזה 2–4.
היריבות עם מיאמי היט עריכה
היריבות עם ההיט התעצמה במיוחד בשנות ה-2000 כשתיים מהקבוצות המובילות במזרח, אבל שורשיה נעוצים בשנות ה-90, שבהם שלטו הבולס ומייקל ג'ורדן בליגה ללא עוררין והדיחו את מיאמי היט מהפלייאוף שלוש פעמים על מנת לזכות בסופו של דבר באליפות.
לאחר עזיבתו של ג'ורדן וכישלונם של ההיט בתחילת שנות ה-2000, היריבות התקררה אך נראתה כמתלהטת מחדש לאחר שנפגשו בפלייאוף של עונת 2005/2006, סדרה שהסתיימה בניצחון ההיט 2–4 שהמשיכו לגמר ה-NBA. אך הבולס נקמו עונה לאחר מכן כשהביסו את האלופים המכהנים ממיאמי, 4-0 בסיבוב הראשון של הפלייאוף.
היריבות התעצמה בעונת 2010/2011 עם עלייתם של הבולס למקום הראשון בדירוג לפלייאוף המזרח, כאשר בשורותיהם משחקים דריק רוז, קרלוס בוזר וג'ואקים נואה בעידן שלאחר מייקל ג'ורדן. בנוסף לזה, ההיט השיגו את המקום השני, כאשר בשורותיהם מככב דוויין וייד (שדחה הצעה להצטרף לעיר הולדתו שיקגו) ועם הצטרפותם של הכוכבים כריס בוש ולברון ג'יימס (שדחו הצעה להצטרף לרוז ובוזר בשיקגו). הקבוצות נפגשו בגמר המזרח של שנת 2011, כאשר ההיט מנצחים 1–4 בסיכומה של הסדרה. בעונת של 2011/2012 נחשבות שתי הקבוצות ליריבות מרות, ולשתי המועמדות העיקריות לאליפות המזרח, כאשר את מיאמי מובילים הטריו המפורסם - וייד, ג'יימס ובוש, ואת שיקגו מובילים ה-MVP הצעיר בהיסטוריה דריק רוז, לואול דנג שנבחר למשחק האולסטאר, וקרלוס בוזר. ההיט שיחקו את הכמות השנייה בגודלה של משחקים נגד הבולס (111) והמאזן עומד על 38–47 לשיקגו (9–17 בפלייאוף). היריבות התאפיינה בעיקר במשחקים נוקשים עם עבירות גסות.
מאמני הקבוצה עריכה
הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2022/2023:
| מאמן | שנים | עונה סדירה | פלייאוף | הישגים | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | |||
| ג'וני קר | 1966–1968 | 163 | 62 | 101 | 0.380 | 8 | 1 | 7 | 0.125 | זכייה בפרס מאמן העונה (1967) |
| דיק מוטה | 1968–1976 | 656 | 356 | 300 | 0.543 | 47 | 18 | 29 | 0.383 | זכייה בפרס מאמן העונה (1971) |
| אד באדג'ר | 1976–1978 | 164 | 84 | 80 | 0.512 | 3 | 1 | 2 | 0.333 | – |
| לארי קוסטלו | 1978–1979 | 56 | 20 | 36 | 0.357 | – | – | – | – | – |
| סקוטי רוברטסון | 1979 | 26 | 11 | 15 | 0.423 | – | – | – | – | – |
| ג'רי סלואן | 1979–1982 | 215 | 94 | 121 | 0.437 | 6 | 2 | 4 | 0.333 | – |
| פיל ג'ונסון | 1982 | 1 | 0 | 1 | 0.000 | – | – | – | – | – |
| רוד ת'ורן | 1982 | 30 | 15 | 15 | 0.500 | – | – | – | – | – |
| פול וסטהד | 1982–1983 | 82 | 28 | 54 | 0.341 | – | – | – | – | – |
| קווין לוגרי | 1983–1985 | 164 | 65 | 99 | 0.396 | 4 | 1 | 3 | 0.250 | – |
| סטן אלבק | 1985–1986 | 82 | 30 | 52 | 0.366 | 3 | 0 | 3 | 0.000 | – |
| דאג קולינס | 1986–1989 | 246 | 137 | 109 | 0.557 | 30 | 13 | 17 | 0.433 | – |
| פיל ג'קסון | 1989–1998 | 738 | 545 | 193 | 0.738 | 152 | 111 | 41 | 0.730 | 6 זכיות באליפות ה-NBA (1991–1993, 1996–1998) זכייה בפרס מאמן העונה (1996) פעמיים מאמן במשחק האולסטאר (1992, 1996) |
| טים פלויד | 1998–2001 | 239 | 49 | 190 | 0.205 | – | – | – | – | – |
| ביל ברי | 2001 | 2 | 0 | 2 | 0.000 | – | – | – | – | – |
| ביל קרטרייט | 2001–2003 | 151 | 51 | 100 | 0.338 | – | – | – | – | – |
| פיט מאיירס | 2003 | 2 | 0 | 2 | 0.000 | – | – | – | – | – |
| סקוט סקיילס | 2003–2007 | 337 | 165 | 172 | 0.490 | 22 | 10 | 12 | 0.455 | – |
| פיט מאיירס | 2007 | 1 | 0 | 1 | 0.000 | – | – | – | – | – |
| ג'ים בוילן | 2007–2008 | 56 | 24 | 32 | 0.429 | – | – | – | – | – |
| ויני דל נגרו | 2008–2010 | 164 | 82 | 82 | 0.500 | 12 | 4 | 8 | 0.333 | – |
| טום ת'יבודו | 2010–2015 | 394 | 255 | 139 | 0.647 | 51 | 23 | 28 | 0.451 | זכייה בפרס מאמן העונה (2011) מאמן במשחק האולסטאר (2012) |
| פרד הויברג | 2015–2018 | 270 | 115 | 155 | 0.426 | 6 | 2 | 4 | 0.333 | – |
| ג'ים בוילן | 2018–2020 | 123 | 39 | 84 | 0.317 | – | – | – | – | – |
| בילי דונובן | 2020–הווה | 236 | 117 | 119 | 0.496 | 5 | 1 | 4 | 0.200 | – |
מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים) עריכה
| ג'נרל מנג'ר | תקופה | הישגים |
|---|---|---|
| דיק קליין | 1967–1969 | – |
| פאט ויליאמס | 1969–1973 | – |
| דיק מוטה | 1973–1976 | – |
| ג'רי קראוס | 1976 | – |
| ג'ון קובלר | 1976–1978 | – |
| רוד ת'ורן | 1978–1985 | – |
| ג'רי קראוס | 1985–2003 | 6 זכיות באליפות ה-NBA (1991–1993, 1996–1998) 2 זכיות בפרס מנהל העונה (1988, 1996) |
| ג'ון פקסון | 2003–2009 | – |
| גאר פורמן | 2009–2020 | זכייה בפרס מנהל העונה (2011) |
| ארתוראס קרנישובאס | 2020–הווה | – |
הישגים ופרסים עריכה
שיאים למשחק בודד עריכה
- חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.
נקודות: 69, מייקל ג'ורדן מול קליבלנד קאבלירס, 28 במרץ 1990.
ריבאונדים: 37, טום בורווינקל מול פיניקס סאנס, 8 בינואר 1970.
אסיסטים: 24, גאי רוג'רס מול ניו יורק ניקס, 21 בדצמבר 1966.
חטיפות: 10, מייקל ג'ורדן מול ניו ג'רזי נטס, 29 בינואר 1988.
חסימות: 12, נייט ת'ורמונד מול אטלנטה הוקס, 18 באוקטובר 1974.
שיאי קריירה בקבוצה עריכה
- הנתונים מתייחסים לעונה הסדירה בלבד, ומעודכנים לסוף עונת 2023/2024.[2] חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.
|
נקודות:
|
ריבאונדים:
|
אסיסטים:
|
חטיפות:
|
חסימות:
|
פרסים אישיים עריכה
שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות עריכה
| מספר | שחקן | עמדה | שנים בקבוצה | שנת הפרשה |
|---|---|---|---|---|
| 4 | ג'רי סלואן | קלע | 1976-1966 | 1978 |
| 10 | בוב לאב | סמול פורוורד | 1976-1968 | 1994 |
| 23 | מייקל ג'ורדן | קלע | 1993-1984, 1998-1995 | 2003 |
| 33 | סקוטי פיפן | סמול פורוורד | 1998-1987, 2004-2003 | 2005 |
סגל שחקנים בעונת 2023/2024 עריכה
סגל שיקגו בולס
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שחקנים | מידע נוסף | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מאמן:
מקרא | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של שיקגו בולס (באנגלית)
שיקגו בולס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
שיקגו בולס, סרטונים בערוץ היוטיוב- שיקגו בולס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
הערות שוליים עריכה
- ^ קרנישובאס ממונה לסגן הנשיא לפעולות כדורסל, באתר שיקגו בולס, 13 באפריל 2020
- ^ המובילים הסטטיסטיים של שיקגו בולס, באתר basketball-reference.com