שכבה ארכאולוגית
שכבה ארכאולוגית היא יחידה ארכאולוגית מקומית שיש לה התחלה וסוף מוגדרים ויש לה מאפיינים תרבותיים. באתר ארכאולוגי שכבה היא כל מערך השרידים שהתקיים בעבר בפרק זמן מסוים ומקורם במבנה, יישוב.
שכבה ארכאולוגית אינה זהה לתקופה. תקופה היסטורית יכולה להימשך גם מאות שנים והיא יחידה תרבותית פוליטית וארכאולוגית המתפרסת על פני מרחב גאוגרפי גדול, ובאותה תקופה יכולות להיווצר מספר שכבות באתר מסוים. לעומת זאת שכבה מכילה רק תקופה אחת. תקופה אורכת מאות שנים, והשינויים בה הם איטיים. שכבה היא קצרת טווח לרוב נעה בין 100–200 שנים. לשכבה יש מאפיינים ארכאולוגים כגון: כלי חרס אופייניים, אדריכלות של מבנים.
התחלה וסוף של שכבה מוגדרים על ידי אירועים דרמטיים, כגון שרפה, אפר, חורבן. ככל שהאירוע יותר דרמטי, כך קל יותר לזהות את הסוף של השכבה. לדוגמה: בתל לכיש שכבה III נחרבה בשנת 703 על ידי סנחריב, זיהוי השכבה נעשה בקלות בעקבות מציאת בתים חרבים ושרופים. אלמנט נוסף המקל על זיהוי שכבה הוא אלמנט סטרטיגרפי מקשר. למשל רשת ניקוז של מי גשמים המקשרת בין כל הבתים בעיר.
שכבה היא ספציפית לאתר מסוים, וכל האפיונים שלה, שייכים לאתר הספציפי בה נחפרה ונמצאה.
כל אתר ארכאולוגי בנוי משכבות. כאשר האתר התקיים רק פרק זמן אחד, תימצא באתר רק שכבה אחת. כאשר עיר נחרבה, המתיישבים החדשים יישרו את הבתים ובנו עיר חדשה, אשר יצרה שכבה חדשה. בתהליך זה נוצר התל.
ההגדרה של שכבה נעשתה על ידי הארכאולוג האמריקאי ויליאם פוקסוול אולברייט .
