שלום סקונדה

מלחין אמריקאי

שלום סקוּנְדַה (בכתיב לועזי: Sholom Secunda;‏ 23 באוגוסט (על פי הלוח הגריגוריאני: 4 בספטמבר)1894, אולכסנדריה, פלך חרסון, האימפריה הרוסית13 ביוני 1974, ניו יורק, ארצות הברית) היה מלחין יהודי-אמריקאי, שעסק בכתיבת מוזיקה לתיאטרון היידי, אופרות, אופרטות ומחזות זמר יהודיים, שירים עממיים ביידיש ויצירות חזנות. להיטו המפורסם ביותר היה "ביי מיר ביסטו שיין", שזכה לפרסום נרחב בביצוע האחיות אנדרוז בשנת 1937. להיט נוסף שהלחין היה "דונה דונה".

שלום סקונדה
שלום סעקונדאַ
לידה 23 באוגוסט 1894 (יוליאני)
אולקסנדריה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בינואר 1974 (בגיל 79)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מונטיפיורי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות האימפריה הרוסית, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר ג'וליארד עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת יידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ילדות באוקראינה עריכה

שלום סקונדה נולד בעיר אולכסנדריה שבפלך חרסון, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). אביו היה בדחן חובב, שלימד את משפחתו שירים ביידיש. כילד צעיר, היה סקונדה מבוקש כאלט במקהלות בתי כנסת שונות באזור. הוא אף נודע בעצמו כ"חזן ילד פלא" (יידיש: "ווּנדר קינד חזן"), ואף זכה לחשיפה ראשונה בתחום התיאטרון כשהופיע במספר תפקידים באופרטות של אברהם גולדפדן במסגרת חוג לדרמה לילדים. בשנת 1907, בעקבות פוגרום שנערך במיקולאייב (שם התגוררה משפחתו באותו זמן), ביקשה משפחתו להגר לארצות הברית. אחיו הגדול של סקונדה כבר התגורר באמריקה, והוא סיכם עם אמרגן בשם וולף שיממן את עלות ההגירה של המשפחה כולה, תמורת הבטחה כי התשלום יוחזר באמצעות רווחיו של סקונדה כחזן.

ארצות הברית עריכה

לאחר הגירתם לארצות הברית התיישבה המשפחה בלואר איסט סייד של מנהטן שבניו יורק. סקונדה נלקח תחת חסותו של האמרגן וולף, שארגן עבור הנער בן ה-13 תפילות בבתי כנסת ובאולמות. בשנתו הראשונה בארצות הברית הרוויח סקונדה עבור תפילות השבת 100 דולר. בשל גילו הצעיר לא יכול היה לקבל משרה לימים הנוראים בבית כנסת, לכן ארגן וולף שיעבור לפני התיבה באולם תיאטרון. קולו של סקונדה החל להתחלף, והוא נאלץ להפסיק לשיר. הוא המשיך את לימודיו בתיכון, ולקח שיעורים פרטיים בפסנתר. לאחר שסיים את התיכון, התקבל לקולג' במסלול ללימוד הנדסה. לאחר שנה מאכזבת בתחום ההנדסה, עבר לפקולטה ללימודי מוזיקה באוניברסיטת קולומביה, אך גם כאן לא היה מרוצה, מאחר שחש כי החובה ללמוד קורסים בהשכלה כללית הקשתה עליו להתרכז במוזיקה עצמה.

בשנת 1913 התקבל סקונדה כחבר במקהלה שהשתתפה בהפקות ביידיש בתיאטרון של מקס גייבל בניו יורק. ב-1914 נכנס כתלמיד במוסד לאמנות המוזיקה, שנקרא לימים בית הספר ג'וליארד. את ההלחנה הראשונה שלו לתיאטרון כתב סקונדה בעונת 1915–1916, לאחר שהציע למנהל התיאטרון לעבד בחינם חלקים מההצגה "Our Children". בשנת 1916 כתב יחד עם סלומון שמואלביץ, שהיה כבר מוכר כמלחין ולבריתן לתיאטרון ווודוויל, את הפרטיטורה המלאה הראשונה שלו – "יושר", שהוצגה בתיאטרון אודאון. כדי להבטיח את הצלחת היצירה, הזמין מנהל התיאטרון את הזמרת המפורסמת רגינה פראגר לשיר את שירו "היַים זיסער היַים" (Home, Sweet Home) שזכה לפופולריות רבה. בעקבות ההצלחה קיבל סקונדה משרת מנצח-מלחין בתיאטרון הלירי בניו יורק. ב-1917 התגייס סקונדה לצי האמריקני, והוצב באליס איילנד. סקונדה התיידד עם מפקד התזמורת של הצי, ועד מהרה מונה לתזמר את היצירות לתוכנית הבידור השבועית של התזמורת. סקונדה מונה למנצח מלחין בתיאטרון מטרופוליטן בניוארק, ניו ג'רזי, שם העלה בעונת 1917–1918 שתי הצגות בהלחנתו. על אף שמבקרי התיאטרון והמוזיקה לא כיסו מופעים מניו ג'רזי, התפרסם סקונדה גם בשדרה השנייה, שכונתה "ברודוויי היידית".

בסביבות 1919, פנה אל סקונדה המפיק בוריס טומאשבסקי, שבדיוק הפסיק את ההתקשרות עם המלחין הקבוע שלו, יוסף רומשינסקי, והציע לסקונדה לחבור למלחין הצעיר והאנונימי באותה העת, ג'ורג' גרשווין, ולהלחין יחד עבור התיאטרון שלו בברודוויי. סקונדה דחה את ההצעה, בטענה שאינו מתחבר לסגנון הג'אז ממנו הושפע גרשווין, וכי הוא מעדיף להלחין בסגנון קלאסי או יהודי. לאחר שהתפרסם, נהג גרשווין לסנוט בחביבות בסקונדה על חוסר רצונו לעבוד יחד, וסקונדה הביע את חרטתו על כך שמעולם לא נענה לה.[1] סקונדה התוודע למוזיקה של ארנסט בלוך, והתרשם עמוקות מהרמה שאליה יכולה המוזיקה היהודית להגיע. סקונדה פנה אל בלוך, ולמד אצלו באופן פרטי כשנה.

בשנת 1922 ביקש סקונדה להתקבל לאיגוד השחקנים העבריים (Hebrew Actors' Union). לשם כך נשלח, כחלק ממדיניות האיגוד, לעבוד שלוש שנים מחוץ לניו יורק. את שלוש השנים הללו עשה סקונדה בפילדלפיה, שם מונה למנהל תיאטרון "ארצ'" וכן חתם חוזה הקלטות עם חברת "RCA ויקטור" להקלטת חלק משיריו. סקונדה מימן את נסיעתו לאירופה מהכנסותיו מההקלטות, שם יצר קשרים עם גדולי התיאטרון היידי כמו אסתר רחל קמינסקה.

בשנת 1926 עלתה האופרטה הראשונה של סקונדה, "מושקה", בתיאטרון הופקינס בברוקלין. את עונת 1927–1928 עשה סקונדה ב"תיאטרון ליברטי" בברוקלין עם אנשל שור. באותה שנה פתח ויליאם רולנד תיאטרון גדול חדש, באיסטרן פארקווי בקראון הייטס, וסקונדה נשכר לשמש כמנהל מוזיקלי. אך סקונדה החל למאוס מהמתרחש בתחום התיאטרון, וחיפש הצלחה בענפי בידור אחרים. בשנת 1929 נסע סקונדה להוליווד בניסיון להשתלב בתעשיית המוזיקה לסרטים, אך נסיעתו הייתה בתזמון גרוע, עם כניסת הסרט המדבר ומיעוט הביקוש למוזיקה שתלווה את הסרטים. מאוכזב, שב סקונדה לניו יורק ולתיאטרון של רולנד. באותה שנה אירעה המפולת בבורסה והחל השפל הגדול. מאחר ששכר המועסקים בתיאטרון של רולנד נקבעו לפי רווחי התיאטרון, שהיו נמוכים מאוד באותה שנה, נאלץ סקונדה לתור אחר מקור פרנסה נוסף, ולקח עבודה כעורך מוזיקלי בתחנת הרדיו ביידיש WLTH. בשנת 1932 עבר לתחנת הרדיו WEVD, שהייתה בעלת קהל המאזינים הגדול ביותר בציבור היהודי. כמו כן החל סקונדה לעבוד כמנהל מוזיקלי של מחנה הקיץ של הציונות הסוציאליסטית.

ביי מיר ביסטו שיין עריכה

בשנת 1932 הלחין סקונדה אופרטה ביידיש לתיאטרון תחת הכותרת "I Would If I Could". כותב המחזה היה אברהם בלום, ויעקב ג'ייקובס עיבד את הלברית. אחד מהשירים בהצגה היה השיר "ביי מיר ביסטו שיין" (יידיש: בשבילי אתה יפה). האופרטה לא הצליחה, ולא הועלתה לאחר תום העונה הראשונה. בשנת 1937 ניסו סקונדה וג'ייקובסון למכור את השיר למפיקי סרטים בהוליווד ולגורמים נוספים, בניסיון להפוך אותו ללהיט, אך הניסיון כשל. סקונדה קיבל הצעה ממוציא לאור, שהסכים לרכוש את זכויות השיר תמורת 30 דולר. סקונדה, שמכר עשרות שירים להדפסה, ניאות לקבל את הסכום הפעוט, שאותו נאלץ לחלוק עם כותב המילים.

כעבור כחודשיים שמע המוזיקאי סמי קאהן Sammy Cahn את השיר בתיאטרון אפרו-אמריקני בהארלם וזיהה את הפוטנציאל שלו. הוא רכש את הזכויות על השיר מהמוציא לאור, ויחד עם סול צ'פלין (Saul Chaplin) כתבו מילים חדשות, הפעם בשפה האנגלית, כשהם מותירים רק את הכותרת שחוזרת על עצמה בפזמון, ביידיש: "ביַי מיר ביסטו שיין". כמו כן עבדו את המנגינה, והפכו אותה לסווינג. קאהן פנה אל ההרכב הלא-ידוע אז, האחיות אנדרוז, אשר הקליטו את השיר; השיר הפך ללהיט ענק, והאחיות אנדרוז זכו באלבום זהב. השיר התפרסם ברחבי העולם וזכה לגרסאות כיסוי על ידי עשרות זמרים והרכבים, בהם אלה פיצג'רלד ובני גודמן. גם בברית המועצות הוקלט השיר עם מילים ברוסית על ידי תזמורת הג'אז הלאומית של ברית המועצות, כשאת הקרדיט על ההלחנה העניקו לשני מלחינים סובייטים.

הסיפור על המלחין שהחמיץ הזדמנות כלכלית מזהירה זכה לכותרות גדולות בעיתונים. השיר המשיך להכניס הרבה כסף למבצעים השונים, לבעלי הזכויות, ולחברות ההקלטה, אך לא למלחין. רק בשנת 1961, משפקעו הזכויות מידי המחזיקים למיניהם ושבו למלחין המקורי, התחיל סקונדה להרוויח מהשיר. אך בראיון שנתן לעיתון הניו יורק טיימס אמר סקונדה כי העובדה שלא זכה לתמלוגים על השיר הפריעה לכולם הרבה יותר ממה שהפריעה לו. הוא היה הרבה יותר מעוניין במוזיקה סימפונית.

חזנות עריכה

כאמור, סקונדה החל את דרכו המוזיקלית בחזנות אך נטש אותה לטובת המוזיקה הפופולרית, התיאטרון וכדומה. בשנות ה-40 שב סקונדה לחזנות, הפעם כמלחין ומנצח, כאשר חזן צעיר ומבטיח בשם ראובן טיקר, החל לעבוד בשיתוף פעולה עם סקונדה. טיקר נכנס לאופרה וזכה להצלחה גדולה וקריירה מפוארת בשם ריצ'רד טאקר. עם זאת, כל השנים המשיך לעבוד גם בתחום החזנות והמוזיקה היהודית, בשיתוף פעולה עם סקונדה. סקונדה כתב עבור טאקר יצירות חזנות, וניצח על התזמורת כשהופיע ברצועת הבורשט לפני קהל יהודי, ובפרט כאשר התמנה טאקר לחזן של מלון הקונקורד. סקונדה הפיק לטאקר מספר תקליטי חזנות, ויצירותיו מבוצעות עד היום בידי חזנים. שיריו ביידיש כמו "דאָס יידישע ליד" ("השיר היהודי") למילים של בן אברהם או "חזנים אויף פראבע" ("חזן במבחן", אותו גם הלחין סקונדה בקולנוע עם החזן לייבל'ה ולדמן) הם חלק בלתי נפרק מהפולקלור החזני עד היום.

"מוזיקה רצינית" עריכה

סקונדה תמיד העריץ את המוזיקה הקלאסית, ושאף לכתוב מוזיקה בסגנון "רציני" ולהיזכר כ"מלחין רציני". בשנות ה-60, לאחר דעיכת התיאטרון היידי (כבר בשנות ה-50 המוקדמות), החל סקונדה להתרכז יותר בכתיבת "מוזיקה קלאסית יהודית". הוא כתב קוורטטים לכלי מיתר, קונצ'רטו לכינור, פואמה סימפונית, וכן 2 קנטטות "If not higher" ו-"יזכור" שבוצעה עם ריצ'רד טאקר ושודרה ברדיו ובטלוויזיה.

למרות רצונו להזכר כ"מלחין רציני", ידוע סקונדה בזכות להיטיו הפופולריים, שיריו ביידיש, פועלו הרב בתחום התיאטרון היידי ויצירות החזנות שכתב. סקונדה חיבר כשמונים אופרטות ומחזות זמר ביידיש ובאנגלית, שירים רבים מאוד ועשרות יצירות חזנות. "מילקן ארכיב", העוסקים בשימור מוזיקה יהודית אמריקנית, דאגו להקליט חלק מיצירותיו הקלאסיות של סקונדה, ולהגשים את משאלתו להיזכר כמלחין המוזיקה הזו.

לקריאה נוספת עריכה

  • Victoria Secunda, Bei mir bist du schön: The life of Sholom Secunda, New York' 1982.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ראיון עם סקונדה בעיתון Camden Courier-Post,‏ 26 בינואר 1938