שמ"ר

נחום-מאיר שַייקֶביץ' (ביידיש: נחום-מאיר שײַקעוויטש; 18 בדצמבר 1849 ניאסוויז' – 25 בנובמבר 1905, ניו יורק), הידוע גם בשם העט שמ"ר (מבוטא "שוֹמר"), היה סופר מחזאי יידי שחי ברוסיה ובשנותיו האחרונות בארצות הברית. בצעירותו כתב גם בעברית.

שמ"ר

לידה	18 בדצמבר 1850 ניאסוויז', פלך מינסק, רוסיה הלבנה (כיום בלארוס), האימפריה הרוסית
פטירה	24 בנובמבר 1905 (בגיל 54) ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	נחום -מאיר שייקייביץ
מדינה	האימפריה הרוסית, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות יוניון פילד
שם עט	שמ"ר
שפות היצירה	יידיש, בלארוסית
צאצאים	מרים שמ"ר צונזר, Abraham S. Schomer, רוזה שמ"ר-בצ'ליס, Anna Shomer Rothenberg

נ. מ. שַייקֶביץ'. איור של יעקב אפשטיין משנת 1902

חייו

שמ"ר נולד בעיר ניאסוויז' שברוסיה הלבנה, באזור מינסק (בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית) ב-18 בדצמבר 1849.

מנעוריו בלט בכישרונו לספר סיפורים. את תחילת דרכו הספרותית עשה על ידי פרסום סיפורים קצרים בעברית בכתב העת "המליץ". זמן מה ניהל עסקים בווילנה, ובמסגרת עבודתו נסע רבות. חלק מהשנים חי בעיר פינסק, שם נמנה עם קבוצת משכילים יהודים אוטודידקטיים המוכרת כקבוצת פינסק, אשר הפיצה את רוח התרבות היהודית החילונית בקרב יהודי מזרח אירופה. באותן השנים כתב בעברית וביידיש.

בהגיעו פעם לבוקרשט התוודע שם ללהקות תיאטרון יהודיות, והחליט להיות מחזאי בשפת היידיש. הוא הגשים את משאלתו כשהתיישב בהמשך בעיר אודסה, שם עסק לא רק בכתיבת מחזות אלא גם בניהול תיאטרון יהודי. להצלחה גדולה במיוחד זכה עיבודו ביידיש לקומדיה של גוגול "רביזור" (1883).

לאחר סגירת התיאטראות היהודיים ברוסיה ב-14 בספטמבר 1883 היגר לניו יורק, ארצות הברית, בשנת 1888; יש אומרים שבעיקר בעקבות ביקורתו הקשה של שלום עליכם על ספריו. בניו יורק הוציא לאור שני שבועונים: "דער מענשענפרוינד" ו"דער יידישער פוק".

נפטר בניו יורק בנובמבר 1905, והובא לקבורה בבית העלמין יוניון הילס בברוקלין. בהלווייתו ב-26 בנובמבר 1905, שהפכה לאירוע חסר תקדים של הזדהות קיבוצית של קהילת יהודי צפון אמריקה, השתתפו כמאה אלף יהודים שהציפו את רחובות שכונת הלואר איסט סייד במנהטן ואת גשר ויליאמסבורג בדרך לבית הקברות.

יצירתו

שמ"ר נחשב לאחד מהמחזאים החלוציים של התיאטרון היידי, יחד עם אברהם גולדפדן, יוסף לטיינר, יעקב גורדין ואחרים. שמ"ר היה יוצר פורה במיוחד של רומנים פופולריים "סנסציוניים" מן הסוג הנקרא גם "רומני משרתות ושוליות" או "שוּנד רומנים". מודל לחיקוי היווה עבורו הסופר אייזק מאיר דיק, ויש מעריכים כי עלה על רבו ומורו.^{[דרוש מקור]} סיפורי שמ"ר, בעלי הכותרות הגרנדיוזיות, אכן הצליחו להגיע לקהל יהודי רחב ביותר – לבעלי מלאכה, תלמידי ישיבה ועקרות בית. חלקם היו עיבודים של ספרים לועזיים. כמה מספריו תורגמו אף לשפת הלדינו ("אסתר היפה, רחל היפה": La ermoza Esther, la ermoza Rachel). לאחר הגירתו בשנת 1888 לארצות הברית, המשיך שם את עבודתו כסופר ומחזאי לאורך 17 שנה, עד מותו ב-1905. בנותיו רוזה ומרים כתבו זיכרונות על אודות חייו.

הערכת יצירתו והשפעתה

שמ"ר משך את אש הביקורת הקטלנית של שלום עליכם, שביטא אותה במסה "משפט שמ"ר" (יידיש: "שמר'ס משפּט"), שפורסמה בברדיצ'ב בשנת 1888. במסה זו ביקש שלום עליכם כי הספרות ביידיש לא תסתפק בכתיבה כזו שייצג שמ"ר, אלא תעמוד בסטנדרטים אמנותיים גבוהים יותר. שמ"ר למד סנגוריה על עצמו בפמפלט "יהי אור", שבו הגן על שאיפתו לספק צורכיהם הרוחניים של כל שכבות העם, גם של אלו שאינם מבינים את הספרות ה"גבוהה". ביקורת קטלנית זו של הסופר הנודע פגעה במוניטין הספרותי של שמ"ר.

תרומה להערכה מחדש של השפעתו חלה כאשר בשנת 1940 פרסם המשורר והסופר אברהם רייזן מאמר בעיתון הניו-יורקי היידי "פֿאָרװערטס" לרגל 35 שנה למותו של שמ"ר, שבו האיר גם את צדדיה החיוביים של תרומתו של שמ"ר לתרבות היידית.

כותבי זיכרונות כרחל פייגנברג ומנשה הלפרן כתבו על השפעת הקריאה ביצירותיו של שמ"ר על הקוראים. הם מתארים כיצד הרומנים המושכים של שמ"ר תרמו להיווצרות קהל קוראים לספרות היידיש וכיצד הם תרמו להחדרת אידיאל האהבה הרומנטית לחברה היהודית. וכך כתב עליו הלפרן:

"מן המועדון היהודי ומבית המדרש אמרו שלא 'נחום מאיר' היה צריך להיות שמו של שמ"ר, אלא 'ברוך'- 'ברוך משנה עתים'...

לשמ"ר ייחס הנוער את המעלה של גילוי מהי 'אהבה', איך אוהבים, ואיך 'משחקים אהבה עם נערה', אפילו איך מתוודים על אהבה...

אנחנו שהתחנכנו בז'רגון הפכנו באמצעות שמ"ר לשואפים לשפת יידיש נקיה...

האדם הפשוט נמשך לרומנים של שמ"ר כמו למגנט. הוא נמשך בכוח לספר, ממש רץ לשמוע 'מקריא' ב'שולחן' לקריאת ספרים או בבית של מישהו. עם הזמן היה שומע כזה מכריח את עצמו ללמוד לקרוא רומן בעצמו. יהודים כאלה יגעי כפיים בגיל הביניים אני זוכר לעשרות... בינתיים גדל קהל הקוראים מחודש לחודש, בגלל הצורך לדעת משהו חדש שעד עכשיו הם לא ידעו. רוב הקלאסיקונים המאוחרים בספרות היידיש החלו יחד עם שמ"ר או בתחילת עלייתו. הם הפכו ליופייה של הספרות, אבל אף אחד מהם לא הצליח ליצור השפעה כזאת על הקורא או על שפתו...

יצירותיו של שמ"ר יצרו אצל היהודים, או הפכו לפופולרית את הסיסמה 'צריך להיות מענטש' מענשט הוא אדם אמיץ במראהו, איש העולם וקצת 'מתיר מה שאוסרים'...

העם אהב והעריץ את שמ"ר. הוא, שמ"ר, הרים את בעל המלאכה היהודי והוציא אותו מהביצה שאליה דחפו אותו לומדים ויהודים 'עדינים'...

קשה לתאר איך היה נראה אחרת דור אבותי ולאורך כמה זמן הייתה נמשכת האינרציה בעם בלעדי שמ"ר והרומנים המלהיבים שלו, שהיו עבור הקהל הפשוט חומר הקריאה המושך ביותר. ההתקפה הכללית על שמ"ר (כוונתו למאמרו של שלום עליכם שמר'ס משפט) לא הוציאה שום התפעלות אצל ההמונים...אנחנו המשכילים היידישסטים ראינו את זה ככעס ש'יצא מכליו'. לא הגבנו על זה, הגם שזה כאב לנו כמו חילול השם של רב שלנו, חילול השם של נכבד ממשפחת הסופרים.

— פארמעטן- זכרונות און שילדערונגען, סאן פאולא : אלוועלטלעכער אידישער קולטור-קאנגרעס, 1952. תרגום אלתר אופיר

לאחרונה נחקרה יצירתו על ידי מתן חרמוני, ופורסמו אחדים ממחזותיו בכתב העת "דווקא" לתרבות יידיש.

כתביו

רומנים ביידיש

שמ"ר כתב כמאתיים רומנים ביידיש; חלקם דנים בנושאים היסטוריים, אחרים מהווים תאורי ההווי היהודי של יום יום בעיירות. ניתן לציין כמה כותרים, שבדרך כלל בעת הוצאתם לאור היו מלוּוים במילות שבח קצרות כמו "הסיפור המקסים" ("זייער אַ שיינע געשיכטע") או "הרומן הנפלא" ("וואָנדערשיינע ראָמאַן"):

• אחרית צדיקים, 1881.
• דער קוגל, 1890.
• המלכה היהודיה, ורשה, 1884.
• הצדקניות או גוט שבת, יאכנה!.
• בחור הישיבה, 1896.
• דער חרם (יידיש: "החרם").
• האסיר (יידיש: "דער קאטורזשניק").
• הרוצח האדוק (יידיש: "דער פראָמר מערדער").
• דער בעל תשובה (יידיש: "בעל התשובה").
• די בלינדע יתומה (יידיש: "היתומה העיוורת").
• דער בלוטיקער אַדיע (יידיש: "פרידת הדמים").
• מהחופה לקבר (יידיש: "פון חופה צום טויט").
• די אײַזערנע פֿרוי (יידיש: "אשת הברזל").
• חאצקעל דער באבעס זון (יידיש: "חצקל, בן הסבתא").
• צווישן צוויי פֿלאַמען (יידיש: "בין שתי להבות").
• דער לעצטער ייִדישער קעניג (יידיש: "המלך היהודי האחרון") – סיפור מימי שמעון בר כוכבא.
• חתן-דמים, ספור מימי האינקוויזיציה בספרד ("פֿון דער צײַט פֿון דער שפּאַנישער אינקוויזיציע").
• הכלה האומללה (יידיש:"דיא אונגליקליכע כלה"), ילנה, 1893 – במרכזו סיפור המתרחש במרוקו.
• דער געבילדעטער עם-האָרץ (יידיש: "עם הארץ" המלומד") - מבוסס על אגדה על אודות אברהם אבן עזרא ויהודה הלוי.
• דער שרעקליכער מערדער ריכארד אָדער דער זיעגעל (יידיש: "ריכארד, הרוצח האיום, או המגל"), וילנה, 1895 – סיפור מפורטוגל מהשנים 1780–1800.
• דער יידישער פריץ (יידיש:"הפריץ היהודי") – ספר המוקיע את הקנאות והצדקנות של מנהיגיו המסורתיים של השטעטל היהודית.
• א נאר פון באד ארויס, וילנה, 1912.

באמריקה פרסם בין היתר איגרות לאמא ולחבר, וכן את יודקה שמרקס חוצה את האטלנטיק ואת גלות-מאָסקווע (יידיש: "גלות מוסקבה") – רומן בן 1,600 עמודים על חיי היהודים ברוסיה בימי הצאר אלכסנדר השלישי.

רומנים בעברית

• מומר להכעיס, ורשה, 1879.
• כוויה תחת כוויה, ורשה, 1880.
• טעות גוי, ורשה, 1880.
• הנדחת (3 כרכים), וילנה 1886 – ורשה, 1887 .
• קין, ורשה, 1887 – על חיי היהודים בפורטוגל.

מחזות תיאטרון ביידיש

• טיסה-אסלאר - על פרשת עלילת הדם בטיסה-אסלאר שבהונגריה.
• קוקעטע דאמן (יידיש: "גברות מגונדרות").
• דאס יידישע קינד (יידיש: "הילד היהודי") – מחזהו המפורסם ביותר.

לקריאה נוספת

• ראָזע שאמער-באטשעליס [רוזה שמ"ר-בצ'ליס], אונדזער פאטער שמ"ר, [ניו יורק]: איקוף, (c1950).
  • רוזה שמיר-באטשעליס, אבינו שמ"ר (תרגם אהרן וייסמן; החלק הראשון מאת מרים שמ"ר-צונזר [צונזער]), ירושלים: אחיאסף, 1953.
• שירי שמר וזכרונותיו / נאספו והוכנו לדפוס על ידי ראזע שאמער באטשעליס, ירושלים: אחיאסף, תשי"ב
• מנשה האלפערן, פארמעטן- זכרונות און שילדערונגען, סאן פאולא : אלוועלטלעכער אידישער קולטור-קאנגרעס, 1952. פרק א' 'הזמנים של לינצקי ושמ"ר'. מציג את השפעתו של שמ"ר על קוראיו.

• Ezra Mendelson (ed.), Literary strategies: Jewish texts and contexts, Studies in contemporary Jewry, New York: Oxford University Press, 1996.

קישורים חיצוניים

• כתבי שמ"ר בפרויקט בן-יהודה

מדיה וקבצים בנושא שמ"ר בוויקישיתוף

• מידע על שמ"ר בקטלוג הספרייה הלאומית
• מידע על נחום מאיר שייקביץ' בקטלוג הספרייה הלאומית
• בן-ציון אייזנשטט, שייקעוויטש, נחום מאיר, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ה, עמוד 106, באתר היברובוקס
• "שמ"ר", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• מספריו לצפייה ולהורדה בארכיון האינטרנט (באנגלית)
• סופי גרייס-פולק, ראשיתו של שמ"ר ביידיש, חוליות 2, קיץ 1994
• סופי גרייס-פולק, שמ"ר הפובליציסט, חוליות
• סופי גרייס-פולק, שמ"ר לאור שמר"ס משפּט לשלום-עליכם, חוליות
• Alyssa Quint ,"Yiddish Literature for the Masses?”,AJS Review Vol. 29, No. 1 (Apr., 2005), pp. 61-89
• אברהם רייזן, שמ״ר און זײַנע ראָמאַנען ליטעראַרישער "שונד" — אַ מאָל און איצט, בעיתון הפורוורד, 26 בינואר 2007 - פרסום מחודש של המאמר מתאריך 17 בנובמבר 1940 (ביידיש)
• גענאַדי עסטרײַך, שמ״רס "גלות-מאָסקווע", בעיתון הפורוורד, 26 בספטמבר 2008 (ביידיש)
• סיפורה של קהילה: מבוא (תרגום לאנגלית), מתוך פינסק, כרך א, תל אביב, 1977, תל אביב
• מתן חרמוני, גבולות הרפובליקה הספרותית, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2004: הצד האפל בצחוקו של שלום עליכם; על חשיבותה של רצינות ביחס ליידיש ולספרותה
• מתן חרמוני, ‏יודקה שמרקס חוצה את הים הגדול, דווקא 5, ‏דצמבר 2008, עמ' 20–24
• שמ"ר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• נחום מאיר שיקביץ' (1846-1905), דף שער בספרייה הלאומית