שמעון דז'יגאן
שמעון דז'יגאן (בפולנית: Szymon Dżigan; ביידיש: שמעון דזשיגאן; 1 באפריל 1905 – 14 באפריל 1980) היה שחקן תיאטרון, זמר וקומיקאי יידישאי.
 | |
| שמעון דז'יגאן עם אשתו אווה בשנת 1958 | |
| לידה |
1 באפריל 1905 לודז', האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
14 באפריל 1980 (בגיל 75) תל אביב-יפו, ישראל |
| שם במה |
Noṭi |
| מדינה |
פולין, ישראל |
| תקופת הפעילות | 1918–1980 (כ־62 שנים) |
| פרסים והוקרה |
פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולד למשפחה מסורתית בעיר לודז', שבפולין, אז חלק מהאימפריה הרוסית. הוא היה חובב ספורט בצעירותו ושיחק כדורגל בקבוצה פולנית. דז'יגאן היה מן השחקנים הצעירים בקליין קונסט טעאטער שהוקם על ידי משה ברודרזון בפולין שאחרי מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1927 הכיר דז'יגאן לראשונה את ישראל שומאכר, שהצטרף לתיאטרון עם סיום לימודיו בתיכון. באותה שנה הגיעה "הבימה" לסיבוב הופעות בפולין והציגה את "הדיבוק". בעקבות מסע ההופעות הזה החליטו דז'יגאן ושומאכר להקים יחד את "תיאטרון אררט".
ערך מורחב – דז'יגאן ושומאכר
בשנת 1931 עבר התיאטרון לוורשה. השניים הופיעו על בימות אירופה ואף צילמו מספר סרטים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (למשל, הסרט על חטא).
עם כיבוש פולין על ידי הנאצים ב-1939 ברחו השניים עם להקת התיאטרון לברית המועצות והמשיכו בהופעותיהם. כאשר ניסו להצטרף לצבא הפולני הגולה, צבא אנדרס, העלילו עליהם שהם עריקים של הצבא האדום ועל כן נעצרו והושמו במחנה עבודה. ב-1946 זכו לחנינה ושבו להופיע במוסקבה וב-1948 הורשו השניים לצאת את ברית המועצות ושבו לפולין.
בשנת 1950 עלו השניים לישראל. כאן המשיכו להופיע ביחד וקצרו הצלחה רבה אולם עקב הגבלות שהטילה המדינה על הופעות בשפה היידית נאלצו לעזוב לארגנטינה. לבסוף הושגה בין הצמד למדינה פשרה לפיה הותר להם להמשיך ולהופיע, ובלבד שישלבו קטעים בעברית שאורכם יהיה שליש ממשך כל הופעה.
בתחילת 1960, בעקבות סכסוך ביניהם, הפסיקו דז'יגאן ושומאכר את הופעותיהם המשותפות, הצמד התפרק והם אף ניתקו כל קשר ביניהם. השניים לא הספיקו להשלים ביניהם ושומאכר נפטר בשנת 1961 ולאחר מכן הקים דז'יגאן תיאטרון קאמרי ברחוב מנדלי בתל אביב, והעלה בו את המופע "אל תמשכני בלשון",[1] ולאחריו מופעים נוספים.[2]
בשנת 1975 הפיקה הטלוויזיה הישראלית את התוכנית 'דז'יגאן' בבימויו של אירווינג קפלן ובהשתתפות מוסקו אלקלעי, שמעון ישראלי, חוה אלברשטיין ועוד. ב-1977 הפיקה הטלוויזיה הישראלית תוכנית נוספת "הערב עם דז'יגן" בבימויו של אנדריי קלראשו, בה השתתף דז'יגאן ושחקני יידיש אחרים. בסתיו 1978 ובשנה לאחר מכן העלה בניו יורק מערכונים עם בדרני יידיש מקומיים. בשנת 1976 הוענק לו פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש.[3]
שמעון דז'יגאן לקה בלבו ב-5 באפריל 1980, במהלך הופעת הבכורה של מופע חדש שלו. הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן, בכ"ט בניסן תש"מ בבית החולים איכילוב שבתל אביב ונטמן בבית העלמין קריית שאול.
עיריית תל אביב קבעה לזכרו לוחית זיכרון בכניסה לביתו ברחוב גליצנשטיין 6.
לקריאה נוספת עריכה
- דיאגו רוטמן, הבמה כבית ארעי - התיאטרון של דז'יגאן ושומאכר (1980-1927), הוצאת מאגנס, 2017.
קישורים חיצוניים עריכה
שמעון דז'יגאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
שמעון דז'יגאן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
שמעון דז'יגאן, באתר Discogs (באנגלית)- שמעון דז'יגאן, דף שער בספרייה הלאומית
שמעון דז'יגאן משחק בדמויות שונות ומארח חברים, סרטון באתר יוטיוב, בערוץ ה-YouTube הרשמי של רשות השידור- רפאל בשן, מונולוג של שמעון דז'יגאן, מעריב, 31 בינואר 1964, המשך
- נחמן בן עמי, תיאטרון: דז'יגאן – לא נס ליחו, מעריב, 21 במרץ 1965
- ע.ל., בעיותיו של דז'יגן, דבר, 24 במאי 1968
- פ. שלאנג ("נוביני קורייר"), ההומור של שמעון דז'יגאן, מעריב, 6 במאי 1971
- טל נתיב, מלך הבמה האידית, דבר, 8 באפריל 1977
- כתבה על פטירתו, באתר "הארכיון לעיתונות יהודית" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ ש. דז'יגאן מעלה הצגה חדשה, דבר, 29 במרץ 1961
- ^ ע. זוסמן, דז'יגאן "המרביץ", דבר, 6 במאי 1966
ש. דזיגן מציג תוכנית מיצירות שלום עליכם, דבר, 21 באוקטובר 1966
לדז'יגאן בא השלום, דבר, 24 בפברואר 1969 - ^ 4 יוצרים ואמנים ביידיש קיבלו פרס איציק מאנגר, מעריב, 28 ביוני 1976