שמריהו לוין

שמריהו לוין (על חלק ממכתביו הוא חתם בשם: שמריה הלוי; בכתיב יידי: לעווין; בכתיב רוסי: Шмарьяху Левин). נולד: 1867, תרכ"ז בעיר סוויסלץ', פלך מינסק, האימפריה הרוסית. נפטר ח' בסיוון תרצ"ה יוני 1935, בחיפה.

שמריהו לוין
שמריה הלוי לוין

ד"ר שמריהו לוין
לידה	1867 סביסלאץ', בלארוס
פטירה	9 ביוני 1935 (בגיל 68 בערך) חיפה, פלשתינה (א"י)
מקום קבורה	בית הקברות טרומפלדור
מדינה
השכלה	אוניברסיטת קניגסברג בית המדרש הגבוה למדעי היהדות בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
קישורים חיצוניים
חתימה

היה מנהיג ציוני, מחברם של דברי הגות, ספרות ופובליציסטיקה, נואם מוכשר והיה מראשי הדוברים בקונגרסים הציוניים ומהמתנגדים החריפים לתוכנית אוגנדה. השתתף במושב הראשון של "דומה" (בית הנבחרים הרוסי) בשנת 1906.

היה מיוזמי הקמת הטכניון חיפה ומעסקני האוניברסיטה העברית בירושלים.

שמריהו לוין

פסל של שמריהו לוין במדעטק בחיפה

קבר שמריהו (שמריה) לוין בבית הקברות טרומפלדור

בזמן מלחמת העולם הראשונה עשה נפשות בארצות הברית לרעיון הציוני.

ב-1924 לוין עלה לארץ ישראל ובה כתב ועסק בעיתונאות.

תולדות חייו

שמריהו לוין נולד לאלקה ושמואל-חיים בשנת 1867 בסוויסלץ' (ברוסית: Свислочь; בבלארוסית: Свіслач) שבפלך מינסק של האימפריה הרוסית, בתחום המושב (כיום בלארוס). למד ב"חדר" ומשגילה הצטיינות בלימודיו, שלח אותו אביו ללימודים בישיבה והוא הוסמך לרבנות. על אף דרכו הדתית, חלומו היה ללמוד גם לימודי חוֹל והוא למד בבית הספר הריאלי שבמינסק וסיים בהצלחה ב-1886. בהמשך למד באוניברסיטאות קניגסברג וברלין וכן בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות, וקיבל תואר דוקטור לפילוסופיה ב-1894.

בשנת 1896 הוזמן להיות "רב מטעם" של הקהילה בגרודנה. משנת 1898 כיהן בתפקיד זה ביקטרינוסלב עד 1904 לאחר מכן משם עבר להיות "רב מטעם" בבית הכנסת הכוראלי "טהרת הקודש" בוילנה וכיהן שם עד 1906. הרב ד"ר לוין ניצל את כל הבמות שניתנו לו כדי להטיף תעמולה ציונית.

בשנת 1906 נשא לאשה את הלנה בת ברוך קונהיים.

פעילותו הציונית

כבר בנעוריו היה לוין פעיל בתנועת "חובבי ציון". בשנת 1893, בתקופת לימודיו בגרמניה, היה לאחד ממייסדי "אגודת הסטודנטים הציונים בברלין", יחד עם ליאו מוצקין, ויקטור-אביגדור יעקובסון, נחמן סירקין ויוסף לוריא. בהמשך, לוין היה מפעילי התנועה הציונית ברוסיה ונמנה עם פעילי "ציוני ציון", שהתנגדו לתוכנית אוגנדה שהעלה הרצל בשנת 1903 - בקונגרס הציוני השישי. באותן השנים היה ממנהלי "הלשכה המרכזית" של ההסתדרות הציונית ברוסיה.

בשנת 1906 בבחירות לדומה (הפרלמנט הרוסי הראשון שחוקק בעקבות מהפכת 1905), נבחרו 12 צירים יהודים וביניהם שמריהו לוין שהיה נשיא “האגודה להשגת זכויות” שהוקמה על ידי היהודים בווילנה הרוסית. לוין נלחם בעד זכויות היהודים ברוסיה, אך ה"דומה" לא האריכה ימים ופוזרה. כל הצירים היהודים ולוין - ביניהם נאספו בעיר הגבול ויבורג וקראו למרוד במשטר היחיד של הצאר ועל כך נענשו במאסר ונלקחה מהם זכות לבחור ולהיבחר.

לאחר שהצאר פיזר את הדוּמה, לוין עבר לגרמניה בשנת 1908 והתמסר במיוחד לעניין הטכניון; נמנה עם יוזמיו ונאבק לצד אחד העם על שמירת אופיו העברי של הטכניון.

שמריהו לוין נמנה עם שני השוחרים הראשונים לאגודת הידידים של האוניברסיטה העברית, יחד עם משה גליקסון, שנרתמו לפעולה לצדו של חיים נחמן ביאליק. ב-1911 נבחר להנהלה הציונית העולמית בקונגרס הציוני העשירי. בימי מלחמת העולם הראשונה פעל בארצות הברית ובקנדה להפצת תעמולה ציונית ובין היתר ערך את השבועון התורן (יחד עם י"ד ברקוביץ'). ב-1919 שימש ראש מחלקה בהנהלה הציונית בלונדון. בשנת 1920 השתתף בוועידת לונדון, ונבחר שם לחבר הוועד הפועל הציוני והועמד בראש התעמולה לקרן היסוד. בתום המלחמה חזר לאירופה וישב בברלין, שם השתתף יחד עם חיים נחמן ביאליק בהקמת הוצאת הספרים "דביר". בשנת 1924 עלה לארץ ישראל, התגורר בחיפה והיה פעיל בחיים הפוליטיים והתרבותיים בארץ, ואף יצא למסעות הסברה ברחבי העולם כמנהל מחלקת ההסברה והתעמולה של קרן היסוד. הוא כתב בעיתונים "הארץ", "על המשמר", "פלסטיין פוסט", "מערכות".

נפטר בשנת תרצ"ה (1935), ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.

לוין כתב את סיפור חייו באוטוביוגרפיה אותה החל בשלהי חייו, וכשנפטר הגיע בפרשת חייו עד שנתו הארבעים, בנקודה שבה עזב את רוסיה בשנת 1906 בלא ששב אליה בשנית. שלושת הכרכים ראו אור זה אחר זה ברווחים של שנה-שנתיים.

פעילותו החברתית

לוין נתפס בעיני רבים כשליח המעמד הבינוני בארץ ישראל, המתמסר כל כולו לעסקנות למען היהודים. הוא נחשב טיפוסי מאוד לדורו העברי – לדור שנטל עליו לא רק לשמור על הקיים, אלא גם להנחיל מורשת לבאות, להעשירו ולהצעידו קדימה, ונחשב לאחד הדוברים הנלהבים והטובים ביותר של התנועה הציונית. ניחן בכישרון הטפה רב אשר השפיע על רבים. הוא היה סופר בעל יסודות עממיים ומסורתיים, עסקן בעל התמדה שלא יכול לפרוש מעסקנותו.

לוין היה לסנגורהּ של העיירה היהודית בפני כל מקטרגיה, וכל חייו עמד במלחמה מול הכוחות הרבים שרצו לטשטש את דמותהּ. מאבקיו היו רבים: מלחמה במתבוללים מדומים ובלתי מדומים, בשלטונות רוסיה על יציאה מתוך תחום המושב, התעסקותו באדישות היהודית לגורל האומה, על הלשון העברית וזכויותיה ומקומה בעולם, על התרחבות והתפשטות הציונות, ומלחמה על שמירת העצמאות היהודית שלא תסחף ולא תיגרר לתוך מערבולות עולמיות. גם בארצות הברית פעל באופן מאסיבי, שכן התנועה הציונית הייתה עדיין בחיתוליה כששהה שם. במהרה הפך לנואם מבוקש על ידי קהילות רבות, והוא מילא את המשימה וחינך את הדור לציונות.

יחסיו עם מנהיגי הקהילה

לוין נמשך אל התנועה הלאומית הציונית, אל הרצל, ויצמן, אחד העם ולקראת סוף ימיו גם לביאליק. נחשב לנושא כלים לראשי הדוברים של היהדות, ונלחם על מקומם וכבודם באמונה כי אותם אלו הם שליחיה של תנועת התחייה, ומצווה וחובה לעבוד עמם. הוא דבק בתורת ישראל ובקדושת ישראל.

חיים ויצמן חלק ללוין שבחים נרגשים באוטוביוגרפיה שלו "מסה ומעש", וסיפר על איש שהיה ראשון בין אנשי התעמולה, נואם בחסד עליון אשר דיבר בשכל רב ועשה שימוש ניכר במליצות מבריקות, בפסוקים מן המקרא ומן התלמוד ובניתוח נוקב. אחד ששימש כמורה יותר מאשר פוליטיקאי ונטל חלק מועט בדיוני הקונגרסים. תמים מאוד בכל רזי העולם ובזה עיקר קסמו.

מנחם אוסישקין תפס מקום נכבד בחייו והיה חברו של לוין. בין השניים שררו ביטחון ואמון עיוור. מעבר אליו חוג ידידיו כלל גם את מיכל מיידנסקי, מראשי עסקני יהדות רוסיה וחיבת ציון, וסרגיי פוולוביץ שייצג בעיני לוין את השינוי של דור היהודים ברוסיה.

לוין דיבר רבות בכתביו על האהבה שהייתה להרצל לאנגליה, שקיבלה את כתבי הקודש של ישראל בצורה הטובה ביותר, ועל כן פעל הרצל לקיום הקונגרס הציוני הרביעי בלונדון. בקונגרס זה בו היה לוין שותף, נגלה מצבם של יהודי רוסיה, ומה נוקשים הם חוקי ההגבלה ששררו שם. הרצל והקונגרס הציוני עשו רושם רב על לוין, ודימה זאת למלכות נוסח הסנהדרין. לאחר שנים, כשהוצעה תוכנית אוגנדה, היה לוין מראשוני המתנגדים לתוכנית זו וראה בה עסק פוליטי ושבירת הרעיון הציוני.

כתביו

• עשרה שירים: מאלה אשר אתי בכתובים, ורשה: [חמו"ל], תרמ"ט-1889.
• שירת ישראל: מבחר השירה העברית מקדמותה ועד העת האחרונה, ורשה: האלטער ואייזענשטאט, תרנ"ו. 1896
• בימי המעבר: קבץ מאמרים, ניו יורק: אסף, תרע"ט.
• מזכרונות חיי, תל אביב: דביר, תרצ"ה-תש"ב.
• ילדותי (תרגם: צ' וויסלבסקי), תל אביב: דביר, תשכ"א-1961.
• אגרות שמריהו לוין: מבחר, תל אביב: דביר, תשכ"ו - 1966.
• גלות ומרד: מזכרונות חיי, תל אביב: דביר, תשכ"ז-1967.
• מרד הנעורים, תל אביב: דביר, 1937.
• במערכה, תל אביב: דביר, 1938.
• בעולם החדש, תל אביב: דביר, 1942.
• הזורעים והקוצרים, ירושלים: המחלקה לנוער של קרן היסוד, תש"ו.
• במאבק: מבחר מאמרים ונאומים, תל אביב: דביר, תש"ט.

הנצחה

על שמו קרוי היישוב כפר שמריהו שהוקם במאי 1937 בנוכחות וברכת הנציב העליון הבריטי.

על שמו נקראו רחובות בתל אביב, בחיפה, בירושלים ובערים רבות בארץ.

ארכיונו האישי של שמריהו לוין, הכולל מסמכים, צילומים ותעודות שמור בארכיון הציוני המרכזי בירושלים.

לקריאה נוספת

• שמעון א. שור, כברוש בסער: על חייו ועל פעלו של ד"ר שמריהו לוין, חיפה: מוסד הרצל לחקר הציונות וללימודה - אוניברסיטת חיפה, 2006.
• צבי וויסלבסקי, יחידים ברשות הרבים: סדרת מסות על אישים ודעות בדור, ירושלים: קריית ספר, תשט"ז.

קישורים חיצוניים

• כתבי שמריהו לוין בפרויקט בן-יהודה
• שמריהו לוין, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
• דוד תדהר (עורך), "ד"ר שמריהו לוין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1855
• ביוגרפיה (אורכב 14.08.2007 בארכיון Wayback Machine) באתר האגודה הישראלית של שוחרי האוניברסיטה העברית
• שמריהו לוין, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
• משה גליקסון, שמריהו לוין, "הארץ", ט"ז בסיוון תרצ"ה, 17 ביוני 1935
• דוד ורדי, לזכר שמריהו לוין, דבר, 17 ביוני 1935
• י. יציב, שמריהו לוין, מת בט' סיון, דבר, 21 ביוני 1935
• משה קליינמאן, שמריהו הלוי (ארבע שנים למותו), דבר, 23 במאי 1939, המשך
• ד"ר נ. מ. גלבר, ד"ר שמריהו לוין (במלאות עשרים שנה ליום פטירתו), דבר, 10 ביוני 1955, המשך
• חיים וייצמן(מתוך ספרו "מסה ומעש""), שמריהו לוין (25 שנה למותו), דבר, 10 ביוני 1960
• שמריהו לוין (1867-1935), דף שער בספרייה הלאומית

• Shmarya Levin, Youth in Revolt, Ayer Publishing, 1975 (באנגלית)