שרה סידונס
שרה סידונס (באנגלית: Sarah Siddons; 5 ביולי 1755 – 8 ביוני 1831) הייתה שחקנית תיאטרון בריטית, שחקנית הטרגדיות הידועה ביותר במאה ה-18. היא הייתה אחותם של השחקנים ג'ון פיליפ קמבל (John Philip Kemble), סטיבן קמבל (Stephen Kemble), צ'ארלס קמבל (Charles Kemble) ואליזבת ויטלוק (Elizabeth Whitlock) ושל הסופרת אן האטון (Ann Hatton). היא התפרסמה בגילום הדמות השייקספירית ליידי מקבת', המזוהה עימה.
 | |
| ציורו של תומאס גיינסבורו "הגברת שרה סידונס" | |
| לידה |
5 ביולי 1755 ברקון, ויילס |
|---|---|
| פטירה |
8 ביוני 1831 (בגיל 75) לונדון, אנגליה |
| מקום קבורה |
לונדון  |
| שם לידה |
Sarah Kemble |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| תקופת הפעילות |
מ-1775 |
| בן או בת זוג |
ויליאם סידונס (1773–?) |
| צאצאים |
הנרי סידונס, ג'ורג' ג'ון סידונס, ססיליה סידונס, אליזה אן סידונס, פרנסס אמיליה סידונס, שרה מרתה סידונס, אמה סידונס, מריה סידונס |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נעורים עריכה
היא נולדה כ"שרה קמבל" בברקון (Brecon), ברקנוקשייר (Brecknockshire), ויילס, בתם הבכורה של רוג'ר קמבל (Roger Kemble), שחקן-ומנהל תיאטרון שלהקתו הנודדת, "Warwickshire Company of Comedians"' כללה את רוב משפחתו ואת שרה "סאלי" וורד (Sarah "Sally" Ward).
רק בתקופה זו החל המשחק בתיאטרון להתקבל כמקצוע מכובד לנשים, ובתחילה הביעו הוריה מורת רוח מהמקצוע בו בחרה.
קריירה עריכה
ב-1774 זכתה סידונס בהצלחתה הבימתית הראשונה כ"בלווידרה" (Belvidera) בטרגדיה "ונציה נשמרה" (Venice Preserved) של המחזאי האנגלי בן המאה ה-17 תומאס אוטווי (Thomas Otway). שמה הובא לידיעתו של מנהל התיאטרון דייוויד גריק ששלח את סגנו לחזות בה כ"קליסטה" (Calista) במחזהו של תומאס רו (Thomas Rowe) "מביעת החרטה הנאה" (Fair Penitent), וכתוצאה מכך הוא הוזמנה להופיע בתיאטרון דרורי ליין. הופעותיה הראשונות כ"פורציה" ובתפקידים אחרים לא התקבלו יפה על ידי הקהל והיא קיבלה מכתב ממנהל תיאטרון הדרורי ליין המצהיר שאין יותר צורך בשירותיה. ובמילותיה, "היא":
גורשה מדרורי ליין כמועמדת שאינה ראויה לתהילה ועושר
ב-1777 היא החלה במסע הופעות במחוזות. במהלך שש השנים הבאות היא עבדה עבור להקות מחוזיות (בייחוד יורק ובאת'), כשהיא יוצרת מוניטין בהדרגה, והופעתה הבאה בדרורי ליין ב-10 באוקטובר 1782 הייתה שונה לחלוטין. הוא הפכה בין לילה לסנסציה כשהיא משחקת את התפקיד הראשי בעיבוד של גריק למחזהו של תומאס סאותרן (Thomas Southerne), מחזאי אירי בן סוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18, "איזבלה, או הנישואים הקטלניים" (Isabella, or, The Fatal Marriage)
תפקידה המפורסם ביותר היה ליידי מקבת', הייתה זו הגדוּלה של רגשותיה כאשר ביטאה את התשוקות הרצחניות של "ליידי מקבת'" שאחזו את הקהל בחבלי קסם. בליידי מקבת' היא מצאה את התפקיד שהצליח להפיק ממנה את כישורי המשחק הטובים ביותר שלה. היא הייתה גבוהה ובעלת גזרה מרשימה, יופי זוהר, עיניים עשירות מבע, והתנהגות שקטה ואצילה שאפשרה לה לטעון כי הדמות נתפרה למידותיה.
אחרי ליידי מקבת' היא שיחקה כדזדמונה, כרוזלינד כאופליה וכוולומניה, כולם בהצלחה כבירה, אך ב"מלכה קתרין" היא גילתה תפקיד שתאם ליכולות המשחק שלה, כמעט כמו "ליידי מקבת'".
בכך החלו עשרים שנה בהן הייתה המלכה הבלתי מעורערת של דרורי ליין. מעמדה כידוענית כונה "מיתי" ו"מונומנטלי" וב"אמצע שנות ה-80 של המאה ה-18 נקבעה סידונס כאייקון תרבותי".[1] היא הייתה מעורבת בחוגי העילית הספרותית והחברתית של החברה הלונדונית, ובין מכריה נמנו סמואל ג'ונסון, אדמונד ברק, הסטר תראל (Hester Thrale Piozzi) וויליאם וינדהאם (William Windham).
בשנת 1802 היא עזבה את תיאטרון דרורי ליין והופיעה מדי פעם על במת המוסד המתחרה, הקובנט גארדן. היה זה ב-29 ביוני 1812 בקובנט גארדן כאשר שיחקה את אחת מהופעות הסיום יוצאות הדופן ביותר בתולדות התיאטרון האנגלי. היא שיחקה בתפקיד הידוע ביותר שלה, ליידי מקבת', והקהל סירב לאפשר למחזה להימשך לאחר סוף סצנת הליכה מתוך שינה. בסופו של דבר, לאחר תשואות סוערות מהאולם, נפתח המסך מחדש וסידונס נתגלתה כשהיא ישובה בבגדיה שלה והיא פצחה בנאום פרידה רגשני שנמשך שמונה דקות.
שרה סידונס פרשה רשמית מהבמה ב-1812, אך המשיכה להופיע מדי פעם באירועים מיוחדים. ההופעה האחרונה ב-9 ביוני 1819 כ"ליידי רנדולף" במחזה דאגלס (Douglas) מאת המחזאי הסקוטי ג'ון הום (John Home).
חייה האישים עריכה
היא החלה כמשרתת האישית של הליידי גרייטהד (Greathead) באחוזת גיי'ס קליף, בסמוך לסקסון מיל, דרך קובנטרי, וורקס.
ב-1773, בהיותה בת 18, היא נישאה לוויליאם סידונס, שחקן. חיי המשפחה שלה היו פחות בני מזל, היא ילדה שבעה ילדים, אבל חמישה מהם מתו עוד בחייה, ונישואיה לוויליאם סידונס התערערו והסתיימו בפירוד בלתי רשמי.
מוות עריכה
שרה סידונס מתה ב-1831 בלונדון ונקברה בבית הקברות סנט. מארי'ס (Saint Mary's Cemetery ) בפדינגטון שבלונדון.
דמותה במדיה האומנותית עריכה
הפורטרט של ריינולדס עריכה
סר ג'ושוע ריינולדס צייר את הפורטרט המפורסם שלו, " הגברת סידונס כמוזה טראגית" ב-1784 וחתם על אימרת שמלתה, "משום ש", הוא אמר לה, "החלטתי להיות מונצח לעד על אימרת בגדייך."
ב-1950 ראה ג'וזף ל. מנקייביץ' את הפורטרט והחליט כי ישמש כתפאורה לסצנת הפתיחה של הסרט הכל אודות חוה. הסצנה פותחת באולם הנשפים של "חברת שרה סידונס", אז מוסד בדיוני. האירוע היה חלוקת פסלון פרס שרה סידונס המפוסל בדמות שרה סידונס כ"מוזה טראגית". בשיא הסרט, בסצנת הנשף מובלט הציור בין בטי דייוויס ומרילין מונרו. הפורטרט גם מאפיל על סצנת הסיום כאשר אן בקסטר עוברת לפניו.
ב-1957 חיקתה בטי דייוויס את שרה סידונס ביצירת תמונה חיה של הפורטרט כחלק ממופע Pageant of the Masters.
הנצחה עריכה
בזמן היציאה לאקרנים של "הכל אודות חוה" היה "פרס שרה סידונס" בדיוני לחלוטין. ב-1952 כן מחולק פרס שרה סידונס, פרס אמריקני אמיתי ויוקרתי הקרוי על שם סידונס, להישג דרמטי בתיאטרון. הפרס מחולק מדי שנה בשיקגו על ידי "חברת שרה סידונס".
לקריאה נוספת עריכה
- Seewald, Jan: Theatrical Sculpture. Skulptierte Bildnisse berühmter englischer Schauspieler (1750–1850), insbesondere David Garrick und Sarah Siddons. Herbert Utz Verlag, München 2007, ISBN 978-3-8316-0671-9
קישורים חיצוניים עריכה
- שרה סידונס (1831-1755) "מילון אוקספורד לביוגרפיה לאומית", Ed. H. C. G. Matthew and Brian Harrison. Oxford: OUP, 2004. Online ed. Ed. Lawrence Goldman. Jan. 2006. 16 Dec. 2006.
- שרה סידונס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שרה סידונס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)