שתי הבבליות

שתי הבבליות
The Two Babylons
מידע כללי
מאת	אלכסנדר היסלופ
שפת המקור	אנגלית
סוגה	פמפלט
הוצאה
תאריך הוצאה	1853
קישורים חיצוניים
מסת"ב	978-0-7661-0447-1

שתי הבבליות (The two Babylons), בכותרת המשנית פולחן האפיפיור מוכח כפולחן נמרוד ואשתו (The Papal Worship Proved to Be the Worship of Nimrod and His Wife) הוא ספר הגות דתי שפורסם ב-1853 על ידי הכנסייה הפרסביטריאנית הסקוטית החופשית על ידי התאולוג הכומר אלכסנדר היסלופ (1865-1807).

נושאו המרכזי של הספר הוא הטענה כי הכנסייה הקתולית היא המשכה במוסווה של דת בבל האלילית ושקיסרות רומא היא בעצם בבל השנייה, המשכה של בבל ההיסטורית, תוצר של קשירת קשר בין אלפי שנים. הטענות העיקריות של הספר עוררו התנגדות אצל חוקרים מודרניים, אף כי עיקרן ממשיכות להיות פופולריות בקרב קבוצות של נוצרים אוונגליסטים פונדמנטליסטיים הדבקים באמת המקראית.^[1]^[2]

היסטורית הפרסום עריכה

הפרסום הורחב בשנת 1858, דרך מהדורות רבות. מהדורה שלישית פורסמה ב-1862,^[3] מהדורה שביעית פורסמה בשנת 1871,^[4] מהדורה פופולרית ב-1903.^[5]

לאורך השנים, פורסם הספר על ידי פונדמנטליסטים פרוטסטנטיים בבתי הוצאה לאור שונים, והבולטת שבהם Chick Publications, אשר עדיין מפרסמת את הספר גם כיום.

הטיעונים עריכה

היסלופ בונה על האסכולה הפאן-בבילונית (אסכולה הקובעת שמקורן של כל התרבויות והדתות במזרח התיכון הוא באופן כללי מבבל הקדומה) של ההיפרדיפוזיוניזם (היפותזה הקובעת כי תרבות יחידה אחת היא האב היוצר של כל התרבויות, דתות, מנהגים ושל כל הדברים הלוגיים והגדולים, אשר מתפזרים אז לאומות מתורבתות פחות. לכן, כל התרבויות הגדולות, החולקות מנהגים תרבותיים דומים, כגון בניית פירמידות, נגזרות מאותה אומה עתיקה). טענתו הקלאסית של הספר, שהיה נפוץ במאה ה-19, היא שכל דתות ותרבויות המזרח הקדום ינקו וקבלו השראתם מבבל הקדומה. מכאן הוא גוזר את הטיעון כי דתות המסתורין של העת העתיקה היו למעשה שלוחות של הדת העתיקה שנוסדה בתקופת מגדל בבל. הפאן-בבילוניזם מתואר על ידי חלק מהחוקרים כפסוידו-היסטוריה^[6].

תורת השילוש עריכה

אחד הטיעונים המרכזיים של היסלופ היא כנגד תורת השילוש, שהיא אבן יסוד בקתוליות, ושאין לה בסיס בתנ"ך או בברית החדשה. לטענתו כל תורת השילוש "הושאלה" על ידי הכנסייה הקתולית ממיתולוגיות קדומות לרבות הודיות, בבליות, אשוריות, מצריות, יווניות רומיות, כאשר לטענתו כל אחת מהן יונקת את השראתה מקודמתה. היסלופ שולל לחלוטין את תורת השילוש הקתולית, לפיה קיים שילוש אלוהי שמאוחד באב, בבן וברוח הקודש, בשלוש אישיויות נפרדות המתאחדות לאלוהות אחת. לדבריו, בניגוד גמור לאמונה המונותאיסטית, היהודית-נוצרית המקורית מאז אמונת אברהם וישראל שלפיה יש אל אחד ויחיד^[7]. לדבריו הכנסייה הקתולית "שאלה" את קונספט השילוש מתורות מסתורין אליליות שבהן הייתה קיימת אלוהות בדמותן של שלוש דמויות אליליות, בדרך כלל של אב, אם ובן.

פולחן מלכת השמים עריכה

היסלופ טוען שניתן לעקוב אחר שורשי פולחן "מרים הקדושה" המקובל בכנסייה הקתולית, ולמצוא אותם בפולחני בבל הקדומה, במה שמכונה מלכת השמים, כאם ה"ילד". האלוהות שזכתה לה מרים, נובעת מהיותה אמו של הילד ה"אלוהי", פולחן שהיה קיים בדתות המזרח הקרוב וגם הרחוק לפני אלפי שנים, כזכר לפולחן בבל העתיקה. כל זאת, לפי הטיעון שאם ה"בן", ישוע, הוא אלוהים (או לפחות אחד משלוש האישיויות של אלוהים) הרי גם אמו - מרים, צריכה להיות "אלוהית".

אלילות עריכה

חלק גדול מעבודתו של היסלופ מתרכזת בזיהוי דמותו של נינוס האגדי ואשתו ההיסטורית למחצה סמירמיס עם הדמות התנ"כית של נמרוד. ההיסטוריה ההלניסטית של המזרח הקדום, נטתה להטמיע זיכרונות מעורפלים על פועלם של מלכים וגיבורים קדומים לתוך דמויות האגדיות שפעלו מתוך עוצמה (הרבה יותר גדולה מזו שבה פעלו במציאות) כל מלכי המזרח הקדום. באשור, הם המציאו את אפונימוס מייסדה של נינוה שכונה בשם נינוס, שלכאורה שלט במשך 52 שנים על אימפריה השווה בגודלה לאימפריה הפרסית בשיא התפשטותה. סמירמיס אשת נינוס, הייתה בתורה עיוות דמותה ההיסטורית של שמורמת, מלכתה של האימפריה הנאו-אשורית ב-811 לפנה"ס. היסלופ מתייחס אל נינוס כאל דמות היסטורית, ומיחס לו את הדמות התנ"כית של נמרוד, על אף שהוא לא היה הראשון לעשות זאת. הספרות הקלמנטיינית הגדירה את החיבור הזה כבר במאה ה-4 לספירה. אמונה שהייתה בעלת השפעה רבה, לאורך כל ימי הביניים היא זו שנינוס היה הממציאה של העבודה הזרה, רעיון שאומץ באופן ברור על ידי היסלופ. עם זאת, היסלופ כתב את ספרו לפני הגילוי, הפענוח והמחקר היסודי של תעודות היסטוריות של המזרח הקדום, ולא נמצאה לפחות עדות ברורה שנינוס אכן היה דמות היסטורית, ולכן הוטל ספק בדבר אמינות תיאוריהם השל הסופרים היווניים המצוטטים בעניין זה (על בסיס דומה יש הטוענים שרבות מדמויות התנ"ך לא היו קיימות - כיוון שלא נמצאה עדות בכתב לקיומם ([מלבד התנ"ך]).

האלה הבבלית עשתר, שהיסלופ טען ששמה היא השורש שמאחורי המילה האנגלית (ושפות אחרות) לחג הפסחא (Easter)

חג הפסחא עריכה

הספר "שתי הבבליות" מסתמך על הפרסומים של סר אוסטן הנרי לייארד על החפירות שלו בעיר נינוה, שאך זה התגלו בשנת 1851. מה שנתן צידוק מדעי מסוים לעבודתו. לדוגמה, היסלופ קושר את שמו של חג הפסחא (Easter) עם עשתרת (Astarte), אלת הפריון הפיניקית, בכך שהביא ציטוט תגליתו זה מקרוב של לייארד של השם האשורי^{[דרושה הבהרה]} עשתרת וזיהויו עם השם, עשתר (Ishtar), אשר היסלופ הניח כ"זהה" לשם חג הפסחא. שמות דומים, "אשרה" ו"עשתרת" ו"אסתר" ו"עשתר" מופיעים גם בתנ"ך.^[8]^[^{דרוש מקור: איפה "עשתר" מופיעה בתנ"ך?]}

מה פירוש המונח Easter עצמו? זה לא שם נוצרי. המושג נושא על מצחו את מוצאו הכשדי. חג הפסחא (באנגלית Easter) הוא לא אחר מאשר אסטארטה, אחד משמותיה הרבים של בלטיס, מלכת השמים, ששמה, כפי שהוכרזה על ידי בני העם של נינוה, היה זהה לחלוטין בשימוש השכיח. השם עצמו, כפי שנמצא על ידי לייארד על המונומנטים האשוריים, הוא עשתר.

- היסלופ, "שתי הבבליות", פרק 3, סעיף 2, חג הפסחא.

חג המולד עריכה

לטענת היסלופ, חג המולד הוא חג הממשיך מסורת בבלית עתיקה. שואל היסלופ כיצד ייתכן שחג המולד שנקבע בתאריך 25 בדצמבר, כיום הולדתו של ישוע? הלא אין אפילו רמז אחד בכתבי הקודש לגבי מועד הולדתו. מבחינת הסיפור בבשורות עצמן אין התכנות שהוא התקיים בתקופה זו של השנה בהיותה תקופה חורפית קרה, שלא נהוג אפילו בארץ ישראל לצאת עם עדריהם למרעה^[9] . לטענתו של היסלופ, מאות רבות של שנים לפני המאה הרביעית לספירה שבה כנראה נקבע חג המולד כחג הולדתו של ישוע, נחוג החג על ידי הרומאים וקודמיהם הבבלים, כחג הולדתו של בנה של מלכת השמים. כלומר לטענתו אומץ החג על ידי כוהני הדת הקתוליים הראשונים, ורק שמו הוסב לכבודו של ישוע.

סמל הצלב עריכה

היסלופ טוען בספרו שהצלב שהפך לסמל מקודש בנצרות במיוחד בקתוליות, אינו אלא סמל פגני עתיק שהיה מקובל במיתולוגיות שונות ואומץ אל חיק הכנסייה. לצלב יש צורת ʈ או טאו -Τ יוונית וכן "תו" (Χ) בעברית העתיקה, משמש סמל לאל "תמוז". לטענתו שורשי הטבעת הצלב על מצחם של המאמינים הנוצרים בארצות אפריקה, נובע ממנהג עתיק של הטבעת צלב פגני בפולחני מסתורין עתיקים כל מי שעברו "איניציאציה" באותם פולחנים^[10].

ביקורת עריכה

בהערותיו של עורך המהדורה השביעית, שפורסמה ב-1871, ושנכתבו בדף השער, נטען כי "עד כמה שידוע לנו, לא קם מי שיערער על דיוקן של ההוכחות ההיסטוריות". בכל אופן מאז היו רבים אשר ערערו על דיוק טענותיו של היסלופ. לדוגמה, ליסטר ל. גראבה הדגיש את העובדה כי כל הטיעון של היסלופ, ובמיוחד בזיהויו של נינוס עם נמרוד, מבוסס על אי הבנה של בבל ההיסטורית ועל דתה^[1] . גראבה ביקר את היסלופ גם על הצגתה של המלכה המיתולוגית סמירמיס כבת זוגו של נמרוד, אף על פי שהיא אינה מוזכרת אפילו פעם אחת בטקסט אחד הקשור אליו^[1], ועל הצגתה כ"אם הזונות" על אף שהיא אינה מתוארת כך באף אחד מהטקסטים שבהם היא מוזכרת^[1].

בשנת 2011 פורסמה מהדורה ביקורתית^[11]. אף על פי שעבודתו של היסלופ מצוטטת בהרחבה, פרשנים אחדים (ובמיוחד ראלף וודרו) טענו כי המסמך מכיל מספר רב של תפיסות מוטעות, המצאות, טעויות לוגיות, תאוריות קשר בלתי מבוססות וטעויות עובדתיות חמורות^[12].

השפעה עריכה

מספר קבוצות נוצריות של אוונגליסטים פונדמנטליסטים עדיין מחזיקים בספרו של היסלופ כהוכחה לכך שהכנסייה הקתולית היא, למעשה, המשך הדת הבבלית העתיקה^[1]. בכתבי העת של "עדי יהוה" מתפרסמים לעיתים קרובות קטעים שצוטטו ממנו^[13].

ספרות עריכה

(The two Babylons, or the papal worship proved to be the worship of Nimrods and his wife Hislop Alexandr (1903

הערות שוליים עריכה

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Grabbe Lester L., Can a history of Israel be written?, London, England: Continuum International Publishing Group, 1997, עמ' 27–28, ISBN 978-0567043207
^ Mcllhenny, Albert M., This Is the Sun?: booksZeitgeist and Religion (Volume I: Comparative Religion), 2017, עמ' 60, ISBN 978-1-105-33967-7
^ Hislop Alexander, Third edition,The Two Babylons
^ Alexander Hislop, Seventh edition ,The two Babylons
^ Alexander Hislop, Popular edition,The two Babylons
^ rown, Peter Lancaster. Megaliths, Myths and Men: An Introduction to Astro-Archaeology p. 268. Dover Publications, New York, 1976.
^ ספר דברים, פרק ו', פסוקים ד'–ח'
^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק ה'; ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק י"ג; ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק ג'; ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ד'.
^ ברית חדשה: בשורת לוקס, פרק ב', 1-20, החברה לכתבי הקודש
^ היסלופ, "שתי הבבליות", פרק 5, סעיף 6, סמל הצלב.
^ which also contains the English book by Ralph Woodrow Von Babylon nach Rom? – The Two Babylons?, 2011; ISBN 978-3-9811529-5-1, as well as the papers by Ralph Woodrow and Dr. Eddy Lanz
^ Woodrow, Ralph BOOK REVIEW - The Two Babylons: A Case Study in Poor Methodology Christian Research Institute, Vol. 22, No. 2, 2000
^ Lent and Ash Wednesday are NOT pagan relics Read more at http://www.patheos.com/blogs/geneveith/2013/02/lent-and-ash-wednesday-are-not-pagan-relics/#OipXvqOI9Wq6mrSk.99

[הערה_מספר_20180721230139:0-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Grabbe Lester L., Can a history of Israel be written?, London, England: Continuum International Publishing Group, 1997, עמ' 27–28, ISBN 978-0567043207

[2] Mcllhenny, Albert M., This Is the Sun?: booksZeitgeist and Religion (Volume I: Comparative Religion), 2017, עמ' 60, ISBN 978-1-105-33967-7

[3] Hislop Alexander, Third edition,The Two Babylons

[4] Alexander Hislop, Seventh edition ,The two Babylons

[5] Alexander Hislop, Popular edition,The two Babylons

[6] rown, Peter Lancaster. Megaliths, Myths and Men: An Introduction to Astro-Archaeology p. 268. Dover Publications, New York, 1976.

[7] ספר דברים, פרק ו', פסוקים ד'–ח'

[8] ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק ה'; ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק י"ג; ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק ג'; ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ד'.

[9] ברית חדשה: בשורת לוקס, פרק ב', 1-20, החברה לכתבי הקודש

[10] היסלופ, "שתי הבבליות", פרק 5, סעיף 6, סמל הצלב.

[11] which also contains the English book by Ralph Woodrow Von Babylon nach Rom? – The Two Babylons?, 2011; ISBN 978-3-9811529-5-1, as well as the papers by Ralph Woodrow and Dr. Eddy Lanz

[12] Woodrow, Ralph BOOK REVIEW - The Two Babylons: A Case Study in Poor Methodology Christian Research Institute, Vol. 22, No. 2, 2000

[13] Lent and Ash Wednesday are NOT pagan relics Read more at http://www.patheos.com/blogs/geneveith/2013/02/lent-and-ash-wednesday-are-not-pagan-relics/#OipXvqOI9Wq6mrSk.99

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]