ויקיפדיה

ת'ורוברד

ת'ורוברד (באנגלית: Thoroughbred) הוא גזע סוס הידוע כסוס מרוצים. סוסי ת'ורוברד נחשבים כסוסים "חמי מזג", הידועים בזכות נחישותם, זריזותם, מהירותם ומזגם הסוער.

ת'ורוברד
סוסי ת'ורוברד
ארץ מוצא אנגליה
שימושים מרוץ סוסים
מיון
משפחה סוסיים
מין סוס רמכי
סוסי ת'ורוברד במרוץ על דשא בגרמניה

סוס הת'ורוברד המוכר היום פותח במאות ה-17 וה-18 באנגליה, כאשר סוסות מקומיות הורבעו עם סוסים גזעיים שהובאו מן המזרח: סוס ערבי, סוס ברברי וסוס טורקמני. כל סוסי הת'ורוברד הידועים היום הם צאצאיהם של שלושה סוסי הרבעה שיובאו לאנגליה במאות ה-17 וה-18, אשר הרביעו מספר גדול יותר של סוסות, רובן אנגליות. במהלך המאות ה-18 וה-19 נפוצו סוסי הת'ורוברד בעולם: הם יובאו לצפון אמריקה החל משנת 1730 ובמהלך המאה ה-19, לאוסטרליה, אירופה, יפן ודרום אמריקה. היום יש בעולם מיליוני סוסים מגזע ת'ורוברד ויותר מ-118,000 סייחים חדשים נרשמים מדי שנה בספרי מרשם גזע זה במדינות שונות.

סוסי הת׳ורוברד ידועים במהירותם העזה, מבנה חזק, ומיובאים רוב הפעמים .

עיקר שימושם של סוסי ת'ורוברד הוא במרוצים, אולם יש המגדלים אותם אף עבור מקצועות רכיבה אחרים כגון קפיצות ראווה, תחרויות משולבות, רכיבה אומנותית, פולו, וציד שועלים. קיימות גם הרבעות רבות בין סוסי ת'ורוברד לגזעי סוסים אחרים, כדי ליצור גזעים חדשים או לשפר תכונות של גזעים קיימים. כך נטל גזע ת'ורוברד חלק ביצירת סוס קווטר (American Quarter Horse), סוס כרכרות (Standardbred), סוס אנגלי-ערבי (Anglo-Arabian), וגזעים אחרים.

סוסי מרוץ מגזע ת'ורוברד רצים במרוץ במאמץ מלא, עובדה הגורמת לשיעור תאונות גבוה ולבעיות בריאות המאפיינות סוסים אלה, כגון: דימומים בריאות, שיעור פוריות נמוך, לב קטן מן הרגיל ופרסה קטנה ביחס למסת הגוף. מחקרים מדעיים רבים מנסים לברר את שיעור התאונות ובעיות הבריאות הרבות בגזע זה.

מאפייני הגזע עריכה

 
Ballabriggs, בצבע Bay, אחד הבולטים בסוסי מרוצי המכשולים באנגליה

גובהו של ת'ורוברד טיפוסי נע בין 157 ל-173 ס"מ, עם ממוצע של 163 ס"מ. צבעים אופייניים לגזע הם: Bay (גוף בצבע חום-אדמוני, בעוד הרעמה, הזנב, שולי האוזניים וחציין התחתון של הרגליים שחור), Seal brown (גוף בצבע חום-כהה, בעוד הרעמה, הזנב, שולי האוזניים וחציין התחתון של הרגליים שחור), ערמוני (עם רעמה וזנב באותו הצבע, או בהיר יותר), שחור, או אפור[1]. צבעים נדירים יותר, אך מוכרים כחלק מן הגזע בארצות הברית הם: Roan (שער לבן וצבעוני בתערובת שווה על הגוף, בעוד הראש, הרעמה וחלקן התחתון של הרגלים (מכונה "גרביים") בצבע אחיד), Palomino (גוף בצבע זהוב, בעוד הרעמה והזנב בצבע לבן). סוסי ת'ורוברד לבנים נדירים מאוד, אך מוכרים כצבע נפרד מאפור[2][3]. סוסים עם חלוקת צבעים ברורה על הגוף, דוגמת הפינטו, אינם מוכרים כחלק מגזע הת'ורוברד.

לסוסי ת'ורוברד משובחים ראש מעוצב בקווים ברורים וצוואר ארוך, גבנון גבוה, חזה עמוק, גב קצר, אחוריים מוצקים, גוף דק ורגליים ארוכות. ת'ורוברד הוא בין גזעי הסוסים "חמי המזג", אשר תכונותיהם הבולטות זריזות, מהירות, ותעוזה.

תנאי גיל הסוס לצורך השתתפות במרוצים משתנים בהתאם למקום הולדתו. סוסי ת'ורוברד הנולדים בחצי הכדור הצפוני מגיעים לגיל שנה בחודש ינואר הקרוב למועד הולדתם[4], בעוד אלה הנולדים בחצי הכדור הדרומי מגיעים לגיל שנה בחודש אוגוסט הסמוך למועד הולדתם[5].

היסטוריה עריכה

תחילת מרוצי הסוסים עריכה

 
"ברלי טרק"
 
"דארלי הערבי"
 
"גודולפין הערבי"

מרוצי סוסים במסלול שטוח (להבדיל ממרוצי משוכות) ולמרחק קבוע, תועדו באנגליה כבר משנת 1174 לכל המאוחר, כאשר נערך מרוץ סוסים למרחק 4 מיל בסמית'פילד שבלונדון. מרוצי סוסים התקיימו בירידים ובימי שוק לאורך ימי הביניים ועד לתקופת ג'יימס הראשון, מלך אנגליה. באותה עת החלה שיטה להשוואת תנאים בין מתחרים, בדרך של הוספת משקל שנושא הסוס, במטרה להשיג שוויון בסיכויי כל סוס לנצח וכן במטרה לשפר את תנאי האימון. בתקופת המלכים צ'ארלס השני, ויליאם השלישי, המלכה אן, והמלך ג'ורג' הראשון, הונחו היסודות לגזע הת'ורוברד. צ'ארלס השני, שהיה חובב מרוצי סוסים ובעל סוסי מרוץ, החלה להינתן תמיכה מלכותית למרוצי סוסים ולהרבעת סוסי מרוץ. בזכות התמיכה המלכותית הפך ענף זה לפופולרי בקרב הציבור האנגלי, ובשנת 1727 נוסד עיתון שהוקדש כולו לתחום מרוצי הסוסים, Racing Calendar. בעיתון תועדו תוצאות המרוצים ופורסמו בו אירועים עתידיים.

סוסי הרבעה בבסיס הגזע עריכה

שורשיהם של כל סוסי הת'ורוברד המודרניים בשלושה סוסי הרבעה שיובאו לאנגליה מן המזרח התיכון בשלהי המאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18. סוס ה"ברלי טרק" (Byerly Turk) (בשנות ה-80 של המאה ה-17), סוס ה"דארלי הערבי" (Darley Arabian) ‏(1704), והה"גודולפין הערבי" (Godolphin Arabian)‏ (1729). סוסי הרבעה אחרים מן המזרח אף הם תרמו ליצירת הגזע, אף שהשפעתם פחותה: Alcock Arabian, D'Arcy's White Turk, Leedes Arabian, Curwen's Bay Barb. סוס הרבעה נוסף, Brownlow Turk, אחראי ככל הנראה לצבע האפור בין סוסי ת'ורוברד. סך הכל תועדו כ-160 סוסי הרבעה מן המזרח אשר תרמו ליצירת גזע הת'ורוברד. צאצאי הסוסים מן המזרח, בין אם היו סוסים ערבים, ברברים, או טורקמנים, וסוסות אנגליות, הובילו בשנת 1791 ליצירת ספר הגזע הכללי (באנגלית: General Stud Book) ולהנהגת מרשם רשמי של סוסים. על פי חוקר אחד נראה שכ-50% מסוסי ההרבעה המקוריים היו סוסים ערבים, ויתרתם סוסים ברברים וטורקמנים.

לכל אחד משלושת סוסי ההרבעה הראשונים היה נכד, או נין, זכר בודד שהמשיך את קו הדם: מטצ'ם (Matchem) היה הנכד היחיד של גודולפין הערבי אשר שושלתו ממשיכה עד היום. בן-נינו של ברלי טרק, הרוד (Herod הורודוס), עומד בראש שושלת זו. וצאצאי בן-נינו של דארלי הערבי, אקליפס (Eclipse), קיימים עד היום. מחקר גנטי אחד מצא כי 95% מכל סוסי הת'ורוברד הזכרים הם צאצאיו של דארלי הערבי[6]. אולם ברישומי הגזע מן העת האחרונה, לרוב הסוסים יש קשר חזק יותר לגודולפין הערבי (13.8%), מאשר לדארלי הערבי (6.5%). רוב סוסי הת'ורוברד החיים היום הם צאצאיהם של רק 27, או 28, סוסי הרבעה מן המאות ה-18 וה-19[7].

סוסות בבסיס הגזע עריכה

הסוסות שהיוו את הבסיס לגזע הת'ורוברד היו ממגוון גזעים, חלקן היו מגזעים שפותחו בצפון אירופה קודם למאה ה-13, כמו למשל גזע Irish Hobby אשר נכחד. נקבות אחרות היו צאצאיות להרבעות עם סוסים מן המזרח, כולל סוסים ברברים וטורקמנים. חוקר מן המאה ה-19, ברוס לואו, זיהה 50 משפחות של סוסות בגזע הת'ורוברד, חוקרים מאוחרים יותר זיהו סוסות נוספות ומספר הסוסות גדל ל-74[8].

המשך פיתוח בבריטניה עריכה

בשלהי המאה ה-18 התבססו בבריטניה המרוצים הקלאסיים. ביניהם, מרוץ הפרסים של סנט לג'ר (St. Leger Stakes), אשר נוסד בשנת 1776, מרוץ אפסום אוקס (Epsom Oaks), אשר נוסד ב-1779, והדרבי של אפסום שנוסד ב-1780. מאוחר יותר נוספו מרוץ הפרסים של גינס 2,000, שנוסד ב-1809, ומרוץ הפרסים של גינס 1,000, שנוסד ב-1814. הגינס 1,000 והאפסום אוקס מוגבלים לסייחות בלבד, המרוצים האחרים פתוחים לסייחים וסייחות בני שלוש. מרחקי מרוצים אלה - הנעים בין מיל אחד (1.6 ק"מ), ל-1.75 מיל (2.82 ק"מ) - הביאו לשינוי בניסיונות ההרבעה, כאשר מגדלי סוסים התמקדו בניסיון ליצור סוסים היכולים להתחרות בגיל צעיר יותר והם בעלי מהירות גבוהה יותר. זאת בניגוד למצב שהיה נוהג בתחילת המאה ה-18, אז התקיימו מרוצי סוסים ארוכים יותר, עד למרחק 4 מיל (6.4 ק"מ). סגנון המרוצים הישן נתן עדיפות לסוסים מבוגרים יותר, אולם כאשר קוצרו מרחקי המרוץ, הושם דגש על סוסי מרוץ צעירים יותר.

הרבעה מתוכננת להדגשת תכונות המהירות והיכולת לרוץ באופן תחרותי הובילו, עד למחצית המאה ה-19, לשיפור בגודלם של הסוסים ובזמני המרוץ. הסוס Bay Middleton, אשר זכה בדרבי של אפסום, נישא לגובה מעל 1,63 מטר, 10 ס"מ גבוה יותר מדארלי הערבי. זמני המרוצים השתפרו במידה כה רבה עד שרבים חשו כי לא ניתן להשיג שיפור נוסף על ידי יצירת הרבעות נוספות עם סוסים ערבים. השיפורים הניכרים בגזע הת'ורוברד באו לידי ביטוי בשנת 1885, אז נערך מרוץ בין סוס ת'ורוברד בשם Lambic, אשר נחשב לבעל זמנים בינוניים, לבין הסוס הערבי הטוב ביותר שהיה אז, Asil. המרוץ נערך למרחק 4,800 מטר, ולצורך השוואת התנאים נשא עמו הת'ורוברד 29 ק"ג יותר מאשר הסוס הערבי, למרות זאת ניצח במרוץ בהפרש אדיר של 20 אורכי סוס. מאפיין ייחודי לשיטות ההרבעה האנגליות הוא שסוסי הת'ורוברד מיועדים לא רק למרוץ במישור, אלא אף למרוצי משוכות. עד לשלהי המאה ה-19 נעשה שימוש בסוסי ת'ורוברד אף כסוסי רכיבה.

בתחילת המאה ה-20, על רקע חששות באנגליה כי המרוצים באנגליה יוצפו בסוסי ת'ורוברד אמריקאים לאחר שבעשור השני למאה ה-20 נסגרו מסלולי המרוצים בארצות הברית, נקבע בבריטניה בשנת 1913 "חוק ג'רזי" (Jersey Act) אשר אסר על רישום סוסי ת'ורוברד בספר הגזע הבריטי, אלא אם כן כל אבותיהם היו רשומים. תקנות אלה עמדו בתוקפן בבריטניה עד לשנת 1949. רבים חשו כי "חוק ג'רזי" פגע בפיתוח הגזע בבריטניה ומנע שימוש בסוסי הרבעה מוצלחים שגודלו מחוץ לאי הבריטי.

הת'ורוברד ארצות הברית עריכה

סוס הת'ורוברד הראשון בשלוש עשרה המושבות היה בול רוק (Bulle Rock) אשר יובא ליבשת בשנת 1730 על ידי סמואל גיסט מווירג'יניה. בתקופת המושבות היו מרילנד ווירג'יניה מרכזים לגידול ולהרבעת סוסי ת'ורוברד, ולצידן קרוליינה הדרומית וניו יורק. בתקופת מלחמת העצמאות של ארצות הברית הופסק יבוא סוסי ת'ורוברד, אולם הוא חודש עם חתימת חוזה שלום בשנים 1782 ו-1783. שני סוסי הרבעה בולטים הובאו לארצות הברית זמן קצר לאחר המלחמה, מסנג'ר (Messenger) בשנת 1788, ודיומד (Diomed) זמן קצר לפניו. אף שמסנג'ר כמעט ולא הותיר חותם על גזע הת'ורוברד בארצות הברית, הוא נחשב כסוס מייסד לגזע הסטנדרטברד (Standardbred), סוסי מרוצי הכרכרות. דיומד, אשר ניצח במרוץ פרסי הדרבי (Derby Stakes) בשנת 1780, הותיר רישום ניכר על הת'ורוברד האמריקאי, במיוחד באמצעות בנו סר ארצי (Sir Archy). לדעת ההיסטוריון ג'ון פ. וול, סר ארצ'י היה סוס ההרבעה הבולט הראשון שניתן לטעון כי היה יליד ארצות הברית[9].

לאחר תום מלחמת העצמאות עבר מרכז הגידול של סוסי הת'ורוברד מערבה למדינות קנטקי וטנסי. אנדרו ג'קסון, לימים נשיאה ה-7 של ארצות הברית, היה מגדל ת'ורוברד ומשתתף במרוצים בטנסי. מרוצי "ראש בראש" שנערכו בארצות הברית במאה ה-19 סייעו לאהדת הציבור לענף ספורט זה. אחד הבולטים בהם נערך בשנת 1823, בלונג איילנד, ניו יורק, בין סר הנרי ואמריקן אקליפס (American Eclipse). מרוץ אחר נערך בשנת 1838 בין "בוסטון" ל"פשון" (Fashion) בו נאספו הימורים בסך 20,000 דולר על כל אחד מן הסוסים. מרוץ גדול אחרון בסגנון זה נערך סמוך למלחמת האזרחים האמריקאית בין הסוס לקסינגטון ולקומנט. המרוץ כלל שתי התמודדות, הראשונה נערכה בשנת 1854 בניו אורלינס ובה ניצח לקומנט. ההתמודדות החוזרת נערכה בשנת 1855 בניו אורלינס ובה ניצח לקסינגטון. שני הסוסים היו צאצאי הסוס סר ארצ'י. לקסינגטון הפך לסוס הרבעה בולט ורבים מצאצאיו זכו במרוצים.

לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית השתנה אופי מרוצי הסוסים בארצות הברית. בסגנון המרוצים הישן היה אורך המרוץ 6 ק"מ וכל סוס השתתף לפחות בשני מקצים. בסגנון המרוצים החדש, אורך המרוץ קוצר ואורכו המקסימלי היה 2.4 ק"מ, וכל סוס השתתף במקצה אחד בלבד. שינוי זה חייב גם שינוי מקביל בשיקולי ההרבעה ובגיל הסוסים שהשתתפו במרוצים. למרוצים הקצרים יותר התאימו סוסים צעירים בעלי מהירות מתפרצת, לעומת סוסים בעלי סיבולת גבוהה למרחק ארוך. לאחר מלחמת האזרחים שבו סוסי ת'ורוברד להתחרות באנגליה. בשנת 1881 הפך הסוס Iroquois לסוס האמריקאי הראשון שניצח בדרבי של אפסום. הצלחת הסוסים האמריקאים באנגליה הובילה בשנת 1913 לאימוץ "חוק ג'רזי" על ידי מועדון הת'ורוברד האנגלי, במטרה להגביל את יבוא סוסי הת'ורוברד מארצות הברית לאנגליה, מגמה שנמשכה עד לאחר מלחמת העולם השנייה. לאחר מלחמת העולם השנייה המשיך מוקד גידול סוסי הת'ורוברד להיות בקנטקי, אולם אף במדינות קליפורניה, ניו יורק, ופלורידה קמו מרכז גידול משמעותיים לסוסי מרוץ.

באופן מסורתי סוסי הת'ורוברד בארצות הברית שימשו לא רק כסוסי מרוץ, אלא אף לשיפור גזעי סוסים אחרים. כך, בלט מקומו של הסוס מסנג'ר בביסוס גזע הסטנדרטברד. סוסי הת'ורוברד נטלו גם חלק משמעותי בעיצוב סוס הקוורטר האמריקאי ואף יסודות גזע המורגן האמריקאי בסוס הרבעה מגזע ת'ורוברד.

הת'ורוברד ביבשת אירופה עריכה

יבוא סוסי ת'ורוברד לצרפת החל בשנים 1817 ו-1818, אז הובאו מספר סוסי הרבעה מאנגליה, אולם בתחילת דרכו לא זכה ענף מרוצי הסוסים להצלחה בצרפת. מועדון הסייסים הראשון בצרפת נוסד רק בשנת 1833, ובשנת 1834 קם ארגון נוסף, "החברה לעידוד שיפור גזעי הסוס בצרפת" (Societe d'Encouragement pour l'Amelioration des Races de Chevaux en France) הידועה בשם "מועדון הסייסים בפריז" (Jockey-Club de Paris), כדי לפקח על תקנות מרוצי הסוסים והרבעתם. ספר גזע הת'ורוברד הצרפתי נוסד באותה עת על ידי ממשלת צרפת. בשנת 1876 כבר זכו סוסי ת'ורוברד צרפתים רבים במרוצים שנערכו באנגליה, ובאותה שנה היה זה בעל סוסי מרוץ צרפתים שזכה בסכום הכסף הגדול ביותר במרוצים באנגליה. מלחמת העולם הראשונה הרסה כמעט לחלוטין את ענף סוסי הת'ורוברד בצרפת, עקב נזקים ישירים והעדר מרוצים. לאחר המלחמה התחדש מרוץ הפרס הגדול (Grand Prix), הממשיך להתקיים אף במאה ה-21. לעומת תקופת מלחמה העולם הראשונה, בתקופת מלחמת העולם השנייה לא סבל הענף מנזקים בהיקף דומה ומיד לאחר המלחמה שב לפעילות מרוצים.

מרוצי סוסים באיטליה החלו בשנת 1837, כאשר נוסדו מועדוני מרוצים בפירנצה ובנאפולי ובשנת 1842 נוסד מרוץ סוסים במילאנו. בשנת 1868 החלו מרוצי סוסים ברומא. יבוא סוסי הרבעה בולטים במחצית השנייה של המאה ה-19 שיפרו את איכות סוסי המרוץ האיטלקים. מקור רוב סוסי ת'ורוברד מודרניים באיטליה הוא מתוכנית ההרבעה של פדריקו טסיו (Federico Tesio), במחוז פיימונטה בצפון איטליה, אשר החל בפעילות בשנת 1898.

מדינות אחרות באירופה בהן תוכניות הרבעה מסודרות לסוסי ת'ורוברד כוללות את גרמניה, רוסיה, פולין והונגריה. אולם מדינות אלה לא הותירו חותם משמעותי על גזע הת'ורוברד.

הת'ורוברד באוסטרליה וניו זילנד עריכה

סוס הרבעה ת'ורוברד גזעי ראשון הגיע לאוסטרליה מאנגליה בשנת 1802 כדי לשמש כסוס כרכרה. בשנת 1810 כבר התקיימו מרוצי סוסים בסידני, ובשנת 1825 הובאה לאוסטרליה סוסת ת'ורוברד גזעית, אשר הצטרפה לסוסי הרבעה מגזע זה אשר כבר היו ביבשת. בשנת 1825 נוסד מועדון מרוצי הסוסים הראשון באוסטרליה, Sydney Turf Club. בשנות ה-30 של המאה ה-19 החל יבוא מסודר של סוסי ת'ורוברד, כסוסי מרוץ ובמטרה לשפר את גזע סוסי הת'ורוברד המקומיים. בכל אחת מן המושבות באוסטרליה קמו מועדוני מרוצי סוסים נפרדים. באופן הדרגתי אוחדו מועדונים נפרדים אלה לארגון ארצי הידוע היום בשם לשכת המרוצים האוסטרלית (Australian Racing Board). בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-19 יוצאו סוסי ת'ורוברד מאוסטרליה לניו זילנד ובשנת 1862 יוצאו לראשונה סוסי ת'ורוברד מאנגליה לניו זילנד.

הת'ורוברד באזורי עולם אחרים עריכה

סוסי ת'ורוברד יוצאו לאזורי עולם רבים אחרים. בשלהי המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 יוצאו סוסי ת'ורוברד לדרום אפריקה. בשנת 1853 יוצאו לראשונה סוסים מגזע זה לארגנטינה וסוסות יוצאו למדינה זו בשנת 1865. לאחר מלחמת העולם השנייה החל להתפתח אף ענף הת'ורוברד ביפן.

רישום, הרבעה ואוכלוסייה עריכה

 
Northern Dancer ‏(1961–1990) אחד מסוסי ההרבעה הבולטים בגזע ת'ורוברד

כ-37,000 סייחי ת'ורוברד נרשמים מדי שנה בספר הגזע בצפון אמריקה, רובם במדינות קנטקי, פלורידה וקליפורניה. אוסטרליה היא במקום השני בעולם במספר לידות סייחי ת'ורוברד, עם כ-18,250 סייחים הנולדים מדי שנה. בבריטניה נולדים מדי שנה ה-5,000 סייחים וסך הכל בעולם נולדו בשנת 2006 לבדה כ-118,000 סייחי ת'ורוברד אשר נרשמו בספרי הגזע. תעשיית סוסי ת'ורוברד היא ענף חקלאי משמעותי אשר היקף הכנסותיו בארצות הברית לבדה הוא כ-34 מיליארד דולר בשנה ומועסקים בה כ-470,000 עובדים ברשת של חוות גידול, מרכזי אימונים ומסלולי מרוץ.

שלא בדומה למספר רב של גזעי סוסים המוכרים בתחילת המאה ה-21, סוס יכול להירשם כת'ורוברד (בספר רישום הגזע האמריקאי, The Jockey Club) אך ורק אם נוצר בהפריה טבעית, שלה היו עדים, בין סוס הרבעה לבין סוסה. סייחים שהם תוצאה של הזרעה מלאכותית, או הפריה חוץ-גופית, אינם יכולים להירשם בספר גזע הת'ורוברד, אף ששיטות אלה נהוגות ומקובלות בגזעי סוסים רבים אחרים. הגבלה דומה קיימת בספרי גזע הת'ורוברד אף במדינות אחרות. אחת הסיבות לכך היא הסיכוי הגובר לשגיאות בזיהוי הוריו של הסייח, אף שבדיקות DNA יכולות לפתור חשש זה, כל שיטה להוציא הפריה טבעית, מחייבת ניהול רישומים קפדני. הסיבה העיקרית לקיומו של כלל זה היא כלכלית, לסוס הרבעה יכולת מוגבלת להפרות סוסות בהפריה טבעית ודרישה זו מונעת הצפת השוק בסייחי ת'ורוברד, אף ששיטות ניהול מודרניות מאפשרות לסוסי הרבעה להפרות באופן טבעי יותר סוסות משהדבר היה אפשרי בעבר. כך לדוגמה, סוס ההרבעה האוסטרלי Encosta De Lago הרביע בעונת 2008 לבדה 227 סוסות[10]. בהגבלת יכולת סוס ההרבעה להפרות רק כ-200 סוסות בכל שנה בהפריה טבעית, במקום אלפי סוסות בעזרת הזרעה מלאכותית, נשמרים המחירים הגבוהים שאותם יש לשלם עבור שרותי הרבעה של הסוסים הטובים ביותר[11].

יש המביעים דאגה כי קיומו של ספר גזע סגור, אשר הרשמה בו מחייבת צאצא שהוא ולד להורים הרשומים בספר, עלולה להיות כרוכה בסיכון של אובדן מגוון גנטי עקב רמה גבוהה של הפריות בין סוסים הקרובים גנטית. על פי מחקר אחד, 78% מן האללים באוכלוסייה הנוכחית של הת'ורוברד מקורם ב-30 סוסים מייסדים, 27 מהם זכרים.

שווי שוק עריכה

קיים מגוון גדול במחיריהם של סוסי הת'ורוברד והוא משתנה בהתאם לשושלת אליה משתייך הסוס, מבנה גופו, ומשתנים נוספים. בשנת 2007 מכרה חברת Keenland Sales, המתמחה במכירות סוסים, 9,124 סוסי ת'ורוברד במכירות פומביות, בערך כולל של 814,401,000 דולר, מחיר ממוצע של 89,259 דולר לסוס. על פי נתוני המרשם המרכז של סוסי הת'ורוברד בארצות הברית (The Jockey Club), בשנת 2011 מחירו הממוצע של סייח ת'ורוברד שנגמל (בן כחצי שנה) היה 52,458 דולר, סייח בן 1–2 שנים נמכר בממוצע ב-47,863 דולר, סייח בן 2–3 נמכר במחיר ממוצע של 48,294 דולר, סוסות פוריות נמכרו ב-57,303 דולר בממוצע[12].

המחיר הגבוה ביותר ששולם במכירה פומבית עבור סוס ת'ורוברד נקבע בשנת 2006, כאשר נמכר סייח בן שנתיים בשם "הקוף הירוק" (The Green Monkey) במחיר 16 מיליון דולר[13]. על אף מחירו הגבוה כסייח, "הקוף הירוק" סבל מפציעות חוזרות והשתתף בשלושה מרוצים בלבד, בהם לא ניצח, בטרם הפסיק להתחרות והפך לסוס הרבעה. מנגד, גם סוס מרוצים מצליח, עשוי להימכר בזול, אפילו לצריכת בשר. כך למשל, הסוס פרדיננד, אשר ניצח בדרבי של קנטקי בשנת 1986, יוצא ליפן כסוס הרבעה, אולם נשחט בשנת 2002 ושימש כנראה כמזון לחיות[14].

שוויו של סוס ת'ורוברד עשוי אף להיקבע על פי סך הזכיות שלו במרוצים. בשנת 2007 זכו סוסי ת'ורוברד בסך כולל של 1,217,854,602 דולר, עם ממוצע של 16,924 דולר לכל השתתפות סוס במרוץ. שוויו של סוס מרוץ אף עשוי להיות מושפע מערכו העתידי כסוס הרבעה.

מחיר הרבעה בודדת של סוסת ת'ורוברד בארצות הברית נע בין 2,500 דולר ל-500,000 דולר ובין 2,000 ל-75,000 ליש"ט בבריטניה. מחיר השיא להרבעה בודדת הושג בשנות ה-80 כאשר מחיר כל הרבעה של הסוס Northern Dancer היה מיליון דולר[15]. בשנת 2008 מחיר ההרבעה של שבעה סוסים באוסטרליה היה למעלה מ-110,000 דולר אוסטרלי לכל הרבעה ובעליו של היקר מביניהם גבה 302,500 דולר אוסטרלי לכל הרבעה.

שימושים עריכה

אף שסוסי ת'ורוברד משמשים בעיקר כסוסי מרוץ, גזע זה משמש גם בתחום קפיצות ראווה ובתחום אימון משולב. סוסי ת'ורוברד רבים שאינם כשירים עוד למרוצים הופכים לסוסי רכיבה משפחתיים, וסוסי רכיבה אומנותית. סוסים גדולים יותר מבוקשים כסוסים לתחרויות קפיצות ראווה ורכיבה אומנותית, בעוד סוסים קטנים יותר מבוקשים לספורט הפולו.

מרוץ סוסים עריכה

 
שלב הרחיפה (במרכז) בעת דהירת גאלופ של סוס ת'ורוברד

גזע הת'ורוברד מטופח בעיקר עבור מרוצי סוסים לרכיבה עם אוכף במקצב הדהירה המהיר ביותר, גאלופ. סוסי ת'ורוברד ידועים כסוסי מרוץ למרחקים ארוכים וגם למאוצים ומבנה גופם משקף את המטרה העיקרית שלשמה נוצר גזע זה. סוסי מאוצים בדרך כלל בעלי מבנה גוף שרירי מאוד, בעוד סוסי ת'ורוברד למרוצי סיבולת למרחקים ארוכים הם בדרך כלל קטנים ורזים יותר. גודלו של הסוס הוא אחד השיקולים של בעלי סוסים ומאמנים בעת שהם מחפשים אחר סוס אפשרי למרוצים. אף שלאורך היסטוריית מרוצי הת'ורוברד היו סוסי מרוץ בולטים בכל גובה, החל מן הסוסים Man o'War ו-Secretariat שהתנשאו לגובה של למעלה מ-164 ס"מ, ועד לסוס היפריון (Hyperion), שהיה בגובה 153.4 ס"מ בלבד. סוסי המרוץ הטובים ביותר הם בדרך כלל בגובה ממוצע. סוסים גדולים יותר עוברים תהליך התבגרות ארוך יותר ומופעל יותר לחץ על רגליהם ופרסותיהם, היוצר סיכון לצליעה. יש הרואים בסוסים קטנים מן הממוצע כבעלי חיסרון במרוצים כיוון שלהם צעד קצר יותר וסוסים אחרים יכולים להתנגש בהם, במיוחד בעת היציאה משער המרוץ. מנקודת מבט היסטורית קיים גידול במידות סוסי הת'ורוברד: במאה ה-18 היה גובהו של סוס ת'ורוברד כ-135 ס"מ. בשנת 1876 היה גובה הסוס האופייני כ-155 ס"מ. סוס המרוצים הבולט פורגו (Forego, יליד 1970) התנשא לגובה 172.7 ס"מ.

מבחינה סטטיסטית, פחות מ-50% מכלל סוסי המרוץ זוכים במרוץ כלשהו, פחות מ-1% זוכים במרוץ מרכזי על פרסים משמעותיים, כגון הדרבי של קנטקי או הדרבי של אפסום. בשנת 2007 השתתפו בארצות הברית 71,959 סוסי ת'ורוברד במרוצים, ובממוצע כל סוס השתתף ב-6.3 מרוצים באותה שנה בארצות הברית וקנדה. באוסטרליה היו באותה שנה 31,416 סוסים שאומנו למרוצים, ביפן היו 23,859 סוסי מרוץ ובבריטניה היו 8,556 סוסים למרוצים על משטח ישר.

סוסי מרוץ אשר אינם יכולים עוד להשתתף במרוצים תחרותיים הופכים לעיתים לסוסי רכיבה משפחתיים, או לסוסים להופעות ראווה. מספר סוכנויות פועלות כדי לאפשר את המעבר של הסוס ממסלול המרוצים לשימוש אחר, או למצוא לסוסים אלה חוות שאליהן הם יכולים לפרוש[16].

תחומים אחרים עריכה

נוסף למרוצי סוסים, סוסי ת'ורוברד משמשים בתחרויות קפיצות ראווה ורכיבה אומנותית ברמות הגבוהות ביותר של ענפים אלה, כולל במשחקים האולימפיים. סוסי ת'ורוברד משמשים אף במרוצי כרכרות ובענפים ברכיבה מערבית הדורשים מהירות כגון מרוצי עקלתון סביב חביות (barrel racing). סוסי ת'ורוברד אף משמשים כסוסי משטרה, וכסוסים לרכיבה משפחתית. גזע הת'ורוברד הוא אחד הנפוצים בתחום ספורט הפולו וציד שועלים.

הכלאות עריכה

סוסים מגזע ת'ורוברד משמשים לעיתים קרובות להכלאות עם גזעי סוסים אחרים כדי ליצור גזעים חדשים, או לשפר תכונותיהם של גזעים קיימים. לגזע הת'ורוברד השפעה על סוס הקוורטר האמריקאי, גזע הסטנדרטברד, וסוס מורגן. הכלאות בין סוסי ת'ורוברד לסוס הערבי יצרו את הסוס האנגלו-ערבי, סוס הספורט האירי (Irish Sport Horse) אשר נוצר בהכלאה עם סוס העבודה האירי (Irish Draught)[17]. נפוצות גם הכלאות בין סוסי ת'ורוברד לבין גזעי סוסים חמי מזג אחרים כדי לשפר את תכונות הסוס וביצועיו[18].

בריאות הת'ורוברד עריכה

עיקר שימושו של גזע הת'ורוברד כסוס מרוץ חושף אותו לסיכונים בריאותיים גבוהים מאוד עקב מעורבות בתאונות וגורמי תחלואה אחרים. כעשירית מכלל סוסי הת'ורוברד סובלים מבעיות אורתופדיות, כולל שברים. על פי נתונים שנאספו בארצות הברית, על כל 1000 סוסים הפותחים במרוץ, 1.5 סוסים נפצעים בדרך שאינה מאפשרת עוד את השתתפותם במרוצים, נתון המניב ממוצע של 2 סוסים ביום. במדינת קליפורניה דווח שיעור גבוה במיוחד של פציעות במהלך מרוצים, 3.5 פציעות לכל 1000 סוסים הפותחים במרוץ[19]. במדינות אחרות דווח על שיעור פציעות נמוך יותר: בבריטניה 0.9 פציעות לכל 1000 פתיחות במרוץ (נתוני 1990–1999), ובויקטוריה, אוסטרליה, 0.44 פציעות לכל 1000 פתיחות במרוץ (נתוני 1989–2004). לסוסי ת'ורוברד סיכונים בריאותיים נוספים, רבים מהם לוקים בדימום מן הריאות בעת מאמץ-יתר[20],‏ 10% מן הסוסים סובלים מבעיות פוריות, ל-5% מן הסוסים לב קטן מן הרגיל[6]. בת'ורוברד אף קיימת תופעה של פרסות קטנות יותר מגזעי סוסים אחרים, ביחס למבנה הגוף ומשקלו, פרסות שהן אף דקות יותר עם מסה סחוסית קטנה יותר, מצב התורם לכאבים ולרגישות ברגליים, דבר המהווה סיבה עיקרית לצליעה אצל סוסי מרוץ[21].

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ת'ורוברד בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ John W. Patten, The Light Horse Breeds: Their Origin, Characteristics, and Principal Uses, New York: Bonanza Books, 1960, p. 194.
  2. ^ Coat Colors Of Thoroughbreds. The Jockey Club Registry
  3. ^ Australian Stud Book: Approved Veterinarian Identification of the Thoroughbred in Australia. May, 2008 
  4. ^ About the Registry: Eligibility for Foal Registration. The Jockey Club
  5. ^ Rules of the Australian Stud Book. Updated February, 2011 
  6. ^ 1 2 John Pickrell, 95% of thoroughbreds linked to one superstud. New Scientist, September 6, 2005
  7. ^ Cunningham EP et al., Microsatellite diversity, pedigree relatedness and the contributions of founder lineages to thoroughbred horses. Animal Genetics 2001;32:360-364.
  8. ^ New Research Sheds Light on Old Pedigrees
  9. ^ Wall, John F. (1949). Famous Running Horses: Their Forebears and Descendants (Reprint edition from Kessinger Publishing (2007) ed. p. 114-115)
  10. ^ Encosta De Lago (AUS) 1993. Australian Stud Book
  11. ^ What are the advantages and disadvantages of artificial insemination versus live cover?. Horseinfo.com
  12. ^ AUCTION SALES IN NORTH AMERICA. The Jockey Club
  13. ^ Deidre B. Biles, The Green Monkey Retired. BloodHorse.com, February 1, 2008
  14. ^ Bill Finley, HORSE RACING; 1986 Derby Winner Was Slaughtered, Magazine Reports. The New York Times, July 23, 2003
  15. ^ Robert McG. Thomas, HORSE RACING; Northern Dancer, One of Racing's Great Sires, Is Dead. The New York Times, November 17, 1990
  16. ^ Ex-Racehorses Have Another Option in Kentucky
  17. ^ The Irish Draught Sport Horse. Irish Draught Horse Society
  18. ^ The Trakehner Breed & The Thoroughbred
  19. ^ Richard Rosenblatt, Barbaro's Legacy: Better Life for Horses. Washington Post, April 23, 2007
  20. ^ Exercise-induced Pulmonary Hemorrhage. The Merck Veterinary Manual
  21. ^ Bill Casner, The Detrimental Effects of Toe Grabs. April, 2007.  
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ת%27ורוברד&oldid=38240062"