תא בועות

תא בועות הוא גלאי חלקיקים טעונים המשמש בניסויי פיזיקת חלקיקים. הגלאי הוא מכל שקוף המלא בנוזל שקוף במצב של חימום-על, בדרך כלל מימן אך בעבר נהוג היה גם בחומרים שונים כמו פרופן. הגלאי הומצא בשנת 1952 בידי דונלד גלייזר שזכה על ההמצאה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1960. תאי בועות שימשו בעיקר בתחילת שנות ה-70, וכיום משתמשים בגלאי חלקיקים מתקדמים יותר.

תא בועות במעבדת פרמילאב שבאילינוי

תא בועות גדול הותקן במאיץ החלקיקים "גרגמל" (על שם דמות בספר גרגנטואה ופנטגרואל), במרכז CERN בשווייץ, ובו נתגלה לראשונה זרם נייטרלי של הכח הגרעיני החלש, שמאוחר יותר הובן כבוזון Z.

אופן פעולה

תא בועות פועל באופן דומה לתא ערפל (שבו נמצא גז במצב של קירור-על). כאשר חלקיק טעון עובר בנוזל הוא גורם לאידוי של הנוזל באזור שבו הוא עובר ולהיווצרות של בועות, אשר נצפות במצלמות. מתוך גודל הבועות ומסלול החלקיק ניתן להסיק על האנרגיה והמטען של החלקיק ומתוכם על התגובה שקרתה במאיץ.

ראו גם

• תא ערפל
• גלאי חלקיקים
• מאיץ חלקיקים

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תא בועות בוויקישיתוף

• תא בועות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.