תבנית:ערך מומלץ 5 ביוני 2008
 |
טעמי המקרא או טעמים הם סימנים מיוחדים שמושמים מעל או מתחת למילים העבריות, והם למעשה סימני הפיסוק הקדומים של העברית. בימינו נעשה שימוש בטעמי המקרא רק בספרי התנ"ך.
לטעמים כמה שימושים עיקרים:
- תחבירי: סימני פיסוק. כך למשל הטעם סוף פסוק משמש כנקודה, והטעם אתנחתא משמש כפסיק. לכל מילה יהיה בדרך כלל טעם אחד בלבד.
- פונטי: הטעמת המילה. האם היא במלעיל או במלרע, כלומר היכן שמים את ההטעמה. ברוב המקרים "טעם המקרא" יבוא בהברה בה נמצא הטעם במילה. כך למשל הטעם יכול לעזור לנו לדעת האם אומרים ברך (BErech, חלק מהרגל) או ברך (beRECH, נתן ברכה).
- מוזיקלי: מנגינה לקריאה. לכל טעם יש ניגון מסוים, המורכב מצירוף כמה תווים, שמעשיר את הקריאה, ועושה אותה מלודרמטית. נותן פירושים לתוכן הנקרא ואף ממחיש אותו היטב. למשל אם יש טעם עוצר במילה ויתמהמה, אפשר לחוש את ההתמהמהות.