תגובה מאוחרת

תגובה מאוחרת הוא סרט קולנוע שכתב, ביים והפיק שמואל קלדרון משנת 2004.

תגובה מאוחרת

בימוי	שמואל קלדרון
הופק בידי	לוגוס גרופ
תסריט	שמואל קלדרון
עריכה	מיכל נבו, עמוס צוקרמן
שחקנים ראשיים	ליאור מילר שי גולדשטיין נינה קוטלר מאור כהן
מוזיקה	רביב גזית
צילום	עופר דורי
מדינה	ישראל
הקרנת בכורה	: 26 באוגוסט 2004
משך הקרנה	94 דקות
שפת הסרט	עברית,
דף הסרט ב־IMDb

תקציר העלילה

מני ליאור מילר, הוא הבעלים והמנהל של מועדון לילה ביחד עם שישו שי גולדשטיין, חברו הטוב מגיל 12, ביחד הם עורכים הופעות במועדון. בתום העבודה מני הולך להמר על קלפים ומפסיד כסף רב. מני היה נשוי בעבר לקארין (נינה קוטלר), שאחרי שנקלע לחובות ונקלע למשבר נפשי, עזבה אותו ללונדון. בתחילת הסרט קארין חוזרת אליו מאנגליה ומלחמת המפרץ פורצת.

יום אחד מני לווה כסף, ובלילה הוא מסתובב ברחובות העיר הריקים ומפזר שטרות של כסף לכל עבר. אחר-כך הוא מדמיין שהוא פוסע ברחובות לבנון עם המחלקה שלו והם נלחמים במחבלים. באותו הלילה מני מאושפז בבית חולים לחולי נפש, בתחילה נדמה לו שהערבים שבו אותו ומענים אותו.

ד"ר רוני עופר (שמואל קלדרון), מנהל המחלקה הפסיכיאטרית, מטפל במני, אולם הוא אינו יכול לסייע לו, מכיוון שבמפגשים הראשונים ביניהם מני מסרב לדבר. באחת הפגישות עם ד"ר עופר מני מספר מה שהוא לא סיפר לאיש - על החוויה הטראומתית שעברה עליו במלחמת לבנון הראשונה, לפני חופשת השחרור שלו. הוא יצא בראש שמונה חיילים להניח מטענים בוואדי מוזלם, שבדרכו עוברות חוליות מחבלים. הם הניחו את המטענים וברגע שפנו אחורה היה פיצוץ אדיר, נפתחה עליהם אש תופת. מני ניסה להזעיק עזרה בקשר, אבל העזרה בוששה להגיע והוא הרגיש חסר אונים, תוך שהוא מריח את הבשר החרוך, שומע את זעקות הפצועים ורואה חלקי גופות מפוזרות בשטח. כשהחילוץ הגיע כל החיילים כבר נהרגו, פרט לקובי שהתעוור ומני היחידי שיצא בריא מהמקום ומאז הוא כועס על עצמו על כך שנשאר בחיים בעוד שחבריו נהרגו.

בסיום הסרט מני משתחרר מבית החולים. הוא הולך לפגוש את קובי (מאור כהן), חברו מהמלחמה, שהתעוור, איתו לא שוחח במשך עשר שנים.

אודות ההפקה

צילומי המועדון התקיימו במועדון ברחוב יהודה הלוי, שהיה בעבר מועדון הפינגווין. הצילומים בביתו של מני נערכו בביתו האמיתי של ליאור מילר שמגלם את דמותו.

השחקנים ערכו הכנות לסרט במרכז הרפואי לבריאות הנפש אברבנאל. הסצינות בבית החולים הפסיכיאטרי צולמו במשך חודש וחצי במחלקה סגורה בבית החולים כפר שאול. זהו אותו בית החולים בו היה מאושפז קלדרון עצמו והסרט מתאר חוויות שהוא עבר שם. קלדרון עבד עם השחקנים והדגים להם את השפעת הכדורים על הפיזיות של החולים – הם תשושים, הולכים בכבדות, בקושי מתנועעים קלדרון מספר ב"מאחורי הקלעים" בדיוידי של הסרט: "זה קלדרון מא' ועד ת', זה פריים ראשון עד סוף הסרט קלדרון, זה שיקוף שלי, זה כמו רנטגן, זה אני."

בעוד שקלדרון עצמו השתתף במלחמת יום הכיפורים, הרי שמני גיבור הסרט נלחם במלחמת לבנון הראשונה.

ליאור מילר היה סמל בגולני ושירת בלבנון ובדומה למני עבד גם הוא כתקליטן.

מיכה שטרית שר את שיר הנושא "יום טוב", אותו גם כתב והלחין.

שחקנים

שחקן	דמות
ליאור מילר	מני
שי גולדשטיין	שישו
מאור כהן	קובי
שמואל קלדרון	ד"ר רוני עופר
מעין קרת	בת שבע
ליאת אקטע	ריקי
יוני זיכהולץ	דידי
ערן שדר
שמואל וולף
עידו מוסרי
שיש קולר	שרגא
קובי שטמברג	סימון
מתי אטלס	בעל מאפייה
יונתן קלדרון
חיים זנאתי
דני מוזס
סיגל לייבוביץ'
ורוניקה גוטליב-כספי
רן זמיר
חגי אייד
אשרף פרח
קמילה טברלוב
סאלים מרעי
מיטל זכריה

קישורים חיצוניים

• "תגובה מאוחרת", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "תגובה מאוחרת", באתר ספר הקולנוע הישראלי
• "תגובה מאוחרת", באתר אידיבי
• "תגובה מאוחרת", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• "תגובה מאוחרת", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית

ביקורות

• אורי קליין, כל הפרצופים הנכונים, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2004
• פבלו אוטין, ‏לא תמיד הכוס נשברת, באתר גלובס, 6 באפריל 2005