תהילים

ספר תהילים הוא ספר מספרי המקרא, בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Ψαλμόι בתרגום השבעים היווני או Psalmorum בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בספרות החוכמה שבברית הישנה.

במסורת היהודית מיוחס הספר בעיקרו לדוד המלך ולאישים נוספים, אולם מספר מזמורים מתוארכים בחקר המקרא לתקופת חורבן בית ראשון ולימי בית שני. בקאנון היהודי מצויים 150 פרקים בספר תהילים, בתרגום השבעים מופיע גם הפרק ה-151. במאה האחרונה התגלו במגילות קומראן מספר פרקים נוספים.

שם הספר

שם הספר תהילים כפי שהוא שגור אצלנו הוא צורת רבים של המילה תהילה, שמשמעותה דבר שבח. בלשון חז"ל נשמטה האות ה ושם הספר נקרא תילים (ובארמית: תילין או תילי), והגייה זו נשמרה בקרב חלק מעדות ישראל עד ימינו. ממפרשי ימי הביניים, כגון הרמב"ן ובמיוחד האבן עזרא, היו שקראו לספר תהילות.

בתרגום השבעים נקרא הספר Ψαλμοι (הגייה: פסלמוי), והמילה גם משמשת אותו לתרגום המילה מזמור כאשר היא מופיעה בספר ואכן בימי בית שני כונו בארץ ישראל פרקי התהלים בשם מזמורות. משמעות המילה ביוונית היא שיר שהושר לצלילי נבל, ומאותו שורש יווני התגלגלו לעברית גם המילים פסנתר ופזמון. המילה עברה מיוונית לשפות ההודו-אירופיות, ובהן היא משמשת גם היום (אנגלית: Psalms (קרי: סומ'ס), גרמנית: Psalmen, צרפתית: Psaumes, רוסית: Псалом) אם כן, משמעות שם הספר בעברית היא דברי שבח, ובלועזית משמעותה שיר מולחן.

מיקום הספר

ברוב ספרי התנ"ך הנדפסים כיום ממוקם ספר תהילים בראש חטיבת הכתובים.

בברייתא המפורסמת במסכת בבא בתרא (י"ד, ב) שדנה בספרי התנ"ך, נמצא ספר תהילים לאחר מגילת רות, וזאת כנראה בשל הסדר הכרונולוגי בה מסודרת הברייתא, כפי שמעיר רש"י.

אף בחלוקת בעלי המסורה של ארץ ישראל תהילים הוא השני בספרי הכתובים, אך בחלוקה זו הספר הראשון הוא ספר דברי הימים. חלוקה זו נמצאת גם בכתר ארם צובא ובכתב יד לנינגרד, ובימינו השתמש בה הרב מרדכי ברויאר במהדורת התנ"ך שהוציא.

בתרגום השבעים, וכן בתרגומים הנפוצים בימינו שהלכו בעקבותיו, ספר תהילים הוא השני בחטיבת "ספרי השירה", לאחר ספר איוב ולפני ספר משלי. לכל השיטות, ספרי אמ"ת הם קבוצה מיוחדת של שלושה ספרים שמיוחדים בטעמי המקרא שלהם ובסדר כתיבת השורות.

חלוקת הספר

ערך מורחב – חלוקת הפרקים בתנ"ך#חלוקת הפרקים בספר תהילים

חלוקה לפרקים

ספר תהילים הוא קובץ של מזמורים שונים, וכל מזמור עומד בפני עצמו כיצירה סגורה. במהדורת התנ"ך המקובלת נמצאים מאה וחמישים פרקים, ובכל פרק מזמור אחד העומד בפני עצמו.

החלוקה המקובלת בימינו היא חלוקה חדשה יחסית, ובספרות חז"ל אנחנו מוצאים שמדובר על 147 פרקים, אותם מעמידים חז"ל כנגד שנות חייו של יעקב אבינו. (מסכת סופרים פרק ט"ז, הלכה י"א; הובא בתוספות על תלמוד בבלי, מסכת פסחים דף קי"ז, עמוד א) ההבדל בספירת הפרקים בין חז"ל לבין הספירה שלנו נובע מכך שחלק מהפרקים שהופיעו כמזמור אחד בספירה הקדומה חולקו לשני מזמורים בספירה המאוחרת. לא ברור אילו מהמזמורים היו מחוברים בימי קדם ואילו מחולקים. על מזמורים מסוימים יש לשער שהיו מחוברים:

• מזמורים א-ב נמנו כמזמור אחד בתלמוד (מסכת ברכות ט', עמוד ב - י', עמוד א), וזאת בשל האינקלוזיו שזיהו חז"ל - מהביטוי "אשרי תמימי דרך" בראש פרק א ועד הביטוי "אשרי כל חוסי בו" בסוף פרק ב.
• מזמורים ט-י נידונו כפרק אחד, כפי שמשתמע מפירוש התוספות והריטב"א למסכת מגילה דף י"ז, עמוד א. מכך שהמפרשים מציעים לחלק אותו לשניים, משתמע שעד ימיהם הוא נחשב למזמור אחד.
• מזמורים מב-מג, בהם ניכר הפזמון החוזר: "מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו", פזמון שמופיע בשינויים קטנים באמצע ובסוף פרק מב וכן בסוף פרק מג, ובכך קושר אותם ליחידה אחת.
• מזמורים ע-עא, שרוב המפרשים ביארום כיחידה תוכנית אחת. כך נראה גם מהעובדה שמזמור עא הוא היחיד ממזמורי הספר השני בתהילים שאין כותרת בראשו.
• במספר כתבי-יד עתיקים אנחנו מוצאים את מזמורים צו-צז כמזמור אחד. דבר זה מסתבר גם מבחינה תוכנית, וזאת משום שמזמור צז הוא מקביל ומשלים למזמור צו, בכך ששניהם מתארים את מלוכת האל ואת השמחה ששמחים בקבלת מלכותו. כן מצאנו לשונות דומים בין המזמורים: "אִמְרוּ בַגּוֹיִם ה' מָלָךְ... וְתָגֵל הָאָרֶץ" (צו, י-יא) לעומת מזמור צז שפותח ב"ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ" (צז, א).
• מזמורים קיד-קטו נחשבו למזמור אחד במספר רב של מקורות קדומים: כתר ארם צובא, כתב-יד לנינגרד, תרגום השבעים ותרגום רס"ג. הדבר מסתבר גם מכך שהביטוי "הללויה" לא מופיע לא בסוף פרק קיד ולא בתחילת פרק קטו, וכך לא נוצרת הפסקה בין שניהם, זאת בניגוד למזמורים הסמוכים. גם מבחינה תוכנית הדבר מסתבר, שכן פרק קיד מדבר על גאולת ישראל ביציאת מצרים, ובפרק קטו המשורר מבקש שכך יעשה הקב"ה גם בימיו.
• מזמור קיז, שבו רק שני פסוקים והוא הקצר שבפרקי התנ"ך, סופח על ידי מפרשים רבים למזמור שלפניו, או למזמור שלאחריו. הרב מנחם המאירי כתב שבספרים עתיקים המזמור הוא אחד עם מזמור קטז, אך בספרים המדויקים שנמצאים בידינו מזמור זה הוא נפרד.

בתרגום השבעים, החלוקה זהה לזו שבספרים שלנו, מלבד ארבעה מקומות:

• מזמורים ט-י הם מזמור אחד, וגם מזמורים קיד-קטו.
• מזמור קטז מחולק לשני מזמורים: האחד מורכב מפסוקים א-ט, והשני מפסוקים י-יט. מזמור קמז מחולק גם הוא לשני מזמורים: הראשון מפסוק א-יא, והשני מפסוק יב-כ.

מכיוון ששני פרקים פוצלו ושניים אוחדו, נמצא שמספר הפרקים בתרגום השבעים גם הוא 150.

בכתר ארם צובא ובכתב יד לנינגרד יש הבדל אחד מהספרים שלנו: מזמורים קיד וקטו מחוברים, ולכן בספרים אלו ישנם 149 מזמורים.

גם בפירוש המאירי לתהילים מזמורים קיד וקטו הם מחוברים, אך כפי שציינו לעיל מזמור קיז מסופח למזמור שלפני, ומזמור קיח מחולק לשלושה: פסוקים א-ד, פסוקים ה-כד, ופסוקים כה-כט. אם כן, לשיטת המאירי יש 151 פרקים.

בספרים נוספים אפשר למצוא עוד חלוקות: יש ספרים שבהם פרק עח מחולק לשניים, לפני הפסוק "והוא רחום יכפר עוון". יש כאלו שבהם פרק קיט, שהוא אקרוסטיכון מתומן, מחולק ל-22 פרקים שונים, אחד לכל אות.

חלוקה לספרים

ספר תהילים מחולק במסורת לחמישה ספרים, חלוקה שניכרת מלשון פסוקי החתימה של כל ספר:

1. פרקים א-מא. הספר מסתיים בפסוק: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן"
2. פרקים מב-עב. מסתיים בפסוק: "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי"
3. פרקים עג-פט. נחתם בפסוק: "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן"
4. פרקים צ-קו. מסתיים ב:"בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּ-יָהּ"
5. פרקים קז-קנ. חותם את כל ספר תהילים בפסוק: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ-יָהּ"

בכתבי היד יש רווח של מספר שורות בין כל אחד מחמשת הספרים.

למרות שספר תהילים מחולק פנימית לחמישה ספרים, במניין 24 ספרי המקרא הוא נחשב לאחד.

חלוקה לפסוקים

על פי חלוקת הפסוקים שלנו, בספר תהילים יש 2527 פסוקים. על פי חלוקה זו, שנמצאת גם בהערות המסורה שבידינו, הפסוק האמצעי בספר הוא: "וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ" (עח, לו).

בתלמוד הבבלי (מסכת קידושין דף ל, עמוד א) יש דיון בנוגע למספר הפסוקים בספר תהילים, ולגבי אמצעם. על פי התלמוד, פסוק האמצע הוא "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ" (עח, לח) שנמצא במרחק של שני פסוקים בלבד מאמצע הספר על פי חשבוננו.

עם זאת, על פי הסוגיא ישנם 5896 פסוקים בספר, יותר מפי שניים מאשר בחשבון שלנו. ייתכן שהגמרא החשיבה כל צלע בפסוק כפסוק בפני עצמו. על כל פנים, הגמרא שם כותבת שאנחנו לא בקיאים בחלוקת הפסוקים כפי שהיו בקיאים פעם, ולפיכך מניינו שונה ממניינים.

כמו כן, כותבת הגמרא שהאות האמצעית בספר היא האות ע במילה "מיער" שבפסוק: "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה" (פ, יד). ייתכן שמשום כך האות תלויה מעל השורה על פי המסורה.

חלוקה לסדרים

על פי המסורה, מחולק ספר תהילים ל-19 סדרים. במבט ראשון, נראה שאין לחלוקת הסדרים שום הגיון פנימי, משום שהיא מחלקת פרקים באמצעיתם ומפרידה בין פרקים קשורים. אך החלוקה מתבססת על שני עקרונות:

• אם המזמור מסתיים בפסוקי ברכה, הם מצורפים למזמור שלאחריו. כך למשל נהוג בתפילה, בה פותחים את מזמור תהילה לדוד (פרק קמה), שנאמר שלוש פעמים ביום, בפסוק "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שה' אֱלֹהָיו" שחותם את מזמור קמד.

גם למזמור צא נוהגים להקדים את הפסוק "ויהי נועם" שנמצא בסוף המזמור שלפניו. עקרון זה נוהג ברוב הסדרים.

• שני סדרים בספר נפתחים באמצע הפרק, וזאת משום שהם פסוקים חשובים במיוחד. בפסוק "והוא רחום" נפתח סדר חדש, וכן הפסוק "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" פותח סדר חדש.

חלוקות נוספות

בנוסף, חולק הספר גם לשבעה חלקים ולשלושים חלקים, זאת כדי לאפשר את קריאתו מדי שבוע ומדי חודש.

מחבר ספר תהילים

כפי שהוזכר לעיל, בכותרות 100 ממזמורי תהילים מובא שם איש או קבוצה של אנשים, תמיד עם ל' היחס לפני כן. ל' זו פורשה בדרכים שונות:

• רוב המפרשים הקלאסיים פירשו שהל' מציינת את שמו של מחבר המזמור והכוונה היא "מאת". כך למשל הכותרת "לדוד" מבארת שדוד הוא זה שחיבר את המזמור.
• המזמור נאמר על האיש שמוזכר בכותרת, או לכבודו. כך, למשל, פירשו מפרשים רבים את מזמורים עב ו-קכז שבכותרתם מופיעה המילה "לשלמה", כמזמורים שחוברו כתפילה על שלמה. לדעת האבן עזרא בהקדמתו לפירושו על תהילים, כל המזמורים שבראשם נכתב "לדוד" הם מזמורים שנאמרו עליו על ידי משוררים אחרים, או מזמורים שדוד עצמו חיבר.
• המזמור הזה היה רגיל להיאמר על ידי האיש שמוזכר בכותרת. כך פירשו הרבה מפרשים את הביטויים "לאסף" או "לבני קורח", שהלוויים האלו היו רגילים לשיר את המזמורים האלו כחלק משירת הלוויים.

דוד

על פי המסופר במקרא, היה דוד "יודע נגן", ואף הובא לפני שאול כדי לנגן בכינור לפניו ולהרחיק ממנו את הרוח הרעה ששרתה עליו.

במסכת פסחים, קבעו חז"ל: "כל שירות ותשבחות האמורות בספר תהילים כלן דוד אמרן"

לעומת זאת, בברייתא במסכת בבא בתרא נאמר: "דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים: על ידי אדם הראשון, על ידי מלכיצדק, ועל ידי אברהם, ועל ידי משה, ועל ידי הימן, ועל ידי ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלשה בני קרח" (בבא בתרא דף י"ד ע"ב)

על קיומם של פרקי תהילים העוסקים בנושאים מאוחרים מתקופת דוד המלך כתב רבי אברהם אבן עזרא בהקדמתו לספר תהילים: "ומחלוקת גדולה יש בינות המפרשים, יש אומרים כי כל הספר לדוד והיה נביא, ... ויש אחרים אומרים כי אין בספר הזה נבואה לעתיד, ובעבור זה כתבוהו הקדמונים עם איוב ומגילות... ואמרו כי 'על נהרות בבל' - חיברו אחד מן המשוררים בבבל... ואמרו כי גם אסף ... אינו אסף המנצח שהיה בימי דוד."

מזמור ע"ב מסתיים במילים "כלו תפילות דוד בן ישי" אולם רבים מהמזמורים הבאים נושאים את שמו של דוד.

בסך הכול שבעים ושלושה מזמורים משויכים בפתיחתם לדוד, שנים עשר מזמורים לאסף, אחד עשר לבני קרח, שני מזמורים לשלמה, מזמור אחד לאיתן האזרחי (שלפי המסורת הוא אברהם) מזמור אחד למשה, ובשלושה מזמורים נזכר ידותון. חמישים מזמורים אינם נושאים כל שם של מחבר.

כותרות המזמורים

בראש רוב פרקי תהילים נמצאות כותרות שמציינות את סוג המזמור, את שם המחבר או המשורר, או את הזמן המיוחד שבו נאמר - בכל מזמור על פי עניינו. ל-116 ממזמורי תהילים יש כותרת כלשהי בתחילתם, ואלו כותרות מגוונות ביותר. יש למעלה מ-60 סוגים שונים של כותרות, כך שכותרת רבות נמצאות בראש מזמור אחד בלבד. הכותרת הנפוצה ביותר היא "לדוד" (בלבד) שמופיעה בראש עשרה מזמורים. 9 מזמורים מתחילים בכותרת "למנצח מזמור לדוד", ו-9 ב"שיר המעלות" (בלבד).

היחס בין הכותרת לגוף המזמור

במהדורות התנ"ך בעברית הנהוגות בימינו, נמצאות הכותרות כחלק מגוף המזמור, ומהוות חלק מהטקסט הקנוני; כך הוא גם ברוב התרגומים. עם זאת, חלק מהתרגומים החדשים לאנגלית, כמו תרגום New English Bible, משמיטים את הכותרות מגוף המזמור. בשל כך, גם ספרור הפסוקים בתרגומים אלו יהיה שונה.

גם בתפילה היהודית נהוג להחשיב את הכותרות כחלק מהמזמור. אמנם, במקרים בודדים נהוג להשמיט בתפילה את הכותרות: במזמור ג אותו אומרים לפי חלק מהנוסחים בקריאת שמע שעל המיטה נהוג להשמיט את הכותרת: "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ" ולהתחיל הישר מהגוף המזמור: "ה' מָה רַבּוּ צָרָי". על פי תחנון בנוסח אשכנז, נהוג להשמיט את כותרת פרק ו: "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד", ולפתוח בפסוק השני: "ה' אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי". על פי מנהגי הספרדים, נהוג להשמיט את כותרת פרק ל הנאמר בפסוקי דזמרה: "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד", ולפתוח בפסוק: "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי". עדות לכך שהשמטת הכותרות נהגה גם בשירת הלוויים בבית המקדש ניתן למצוא במשנה בסוף מסכת תמיד (ז, ד), שמתארת את שיר של יום: "ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה", ואינה מזכירה את הכותרת "לְדָוִד מִזְמוֹר" (כד, א); וכן במשנה במסכת ביכורים (ג, ד) שמתארת את שירת הלוויים בעת הבאת הביכורים לעזרה במילים: "ודברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני" (ל, א) ולא מזכירה את כותרת המזמור.

סוגי המזמורים

ישנם 8 סוגים של מזמורים בכותרות המזמורים, ואלו הם:

1. מזמור (57 פעם). המילה מופיעה אך ורק בספר תהילים, וגם בו רק בכותרות המזמורים. כמעט באופן מוחלט המילה באה בצירוף תיאורים אחרים למזמור. כותרת שבה המילה היחידה היא "מזמור" באה בראש פרק צח, ובשל כך הוא מוכנה בפי ריש לקיש "מזמורא יתמא" (=המזמור היתום) (מסכת עבודה זרה, דף כד עמוד ב)
2. שיר (30 פעם). הכינוי מופיע כמעט תמיד בסמוך לכינוי אחר, כגון "שיר המעלות", "מזמור שיר" או "שיר מזמור".
3. משכיל (13 פעם) המילה מופיעה אך ורק בספר תהילים, וגם בו רק בכותרות המזמורים. המילה מופיעה גם בגוף מזמורי תהילים: "זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל" (מז, ח). מחוץ לספר תהילים, היו שזיהו את המילה במשמעות זו בשני מקומות נוספים: "לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִיא" (עמוס ה, יג), שמשמעותו שהמשורר יפסיק לשיר מפני הצרה; ו"הַלְוִיִּם הַמַּשְׂכִּילִים שֵׂכֶל טוֹב לה'" שיש שפירשוהו כמתייחס ללווים המשוררים שירי שבח לאל.
4. מכתם (6 פעמים)
5. תפילה (5 פעמים)
6. שיגיון (פעם יחידה - מזמור ז) המילה מופיעה בצורת היחיד רק כאן, אך מופיעה בלשון רבים גם בראש תפילת חבקוק: "תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת" (ג, א), תפילה שדומה מאוד למזמורי תהילים בסגנונה.
7. שירה (פעם יחידה - מזמור יח)
8. תהילה (פעם יחידה - מזמור קמה)

סוגי הניגון

ברבים ממזמורי תהילים מתארת הכותרת את צורת הניגון שלוותה לאמירתו:

• למנצח (55 פעם). מילה זו באה תמיד כמילה הראשונה בכותרת המזמור, זוהי מילה שמופיעה רק בספר תהילים, מלבד פעם אחת בתפילת חבקוק, שם היא בראש הכתובת המסיימת את התפילה ואת הספר: "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי" (ג, יט)

במזמורים רבים בא לאחר הכינוי "למנצח" עוד תיאור של הנגינה שליוותה את אמירת המזמור:

• 1. למנצח בנגינות (5 פעמים)
  2. למנצח אל הנחילות (פעם יחידה - פרק ה)
  3. למנצח בנגינות על השמינית (פעם יחידה - פרק ו)
  4. למנצח על השמינית (פעם יחידה - פרק יב) מחוץ לספר הביטוי "השמינית" מופיעה גם בתיאור נגינת הלוויים: "בְּכִנֹּרוֹת עַל הַשְּׁמִינִית לְנַצֵּחַ" (דברי הימים א', ט"ו, כא)
  5. למנצח על הגיתית (3 פעמים)
  6. למנצח על מות לבן (פעם יחידה - פרק ט)
  7. למנצח על אילת השחר (פעם יחידה - פרק כב)
  8. למנצח על שושנים (פעמיים - פרקים מה, סט)
  9. למנצח על עלמות (פעם יחידה - פרק מו) הביטוי נמצא גם פעם אחת בסוף מזמור מח, וככל הנראה משמעותם זהה. מחוץ לספר תהילים נמצא הביטוי גם בביטוי "בִּנְבָלִים עַל עֲלָמוֹת" שמתאר את נגינת הלוויים (דברי הימים א', ט"ו, כ).
  10. למנצח על מחלת (פעמיים - נג, פח)
  11. למנצח על יונת אלם רחוקים (פעם יחידה - פרק נו)
  12. למנצח אל תשחת (4 פעמים)
  13. למנצח על שושן עדות (פעם יחידה - פרק ס)
  14. למנצח על נגינַ‏ת (פעם יחידה - פרק סא)
  15. למנצח אל שושנים עדות (פעם יחידה - פרק פ) ככל הנראה משמעותו דומה ל"מנצח על שושן עדות" שבפרק ס, אם כי בעלי הטעמים חילקו את הביטוי בפרק זה, וצירפו את המילה עדות למילה שאחריה, "לאסף".

• ידותון - עיקר משמעות המילה היא שם אדם, שהיה אחד המשוררים מבני לוי, אך ייתכן שבכותרות המזמורים הוא רומז לדרך ניגון מיוחדת או לכלי נגינה מסוים. הוא מופיע בכותרות שלושה מזמורים: לט, סב, שבהם מופיע דוד כמחבר המזמור; ומזמור עז, שבו מוזכר אסף כמחבר המזמור.

• להזכיר (פעמיים - לח, ע). ייתכן שמשמעות הביטוי היא רק שדוד ציווה להזכיר את המזמור, אך ייתכן שפירושו הוא תפילה שבאה יחד עם קרבן מנחה שאליו קשור הפועל זכירה, כגון "אזכרתה לה'" (ויקרא ו, ח).
• ללמד (פעם יחידה - ס). ייתכן שפירושו רק ציווי ללמד את המזמור, או להעיד על תוכנו שמטרתו חינוכית, אך אפשר להסביר שמדובר כאן בצורת ניגון.
• לענות (פעם יחידה - מזמור פח). מקור המילה כנראה מלשון ענייה והרמת קול.

שמות המחברים

שם המחבר מופיע בראש 100 ממזמורי תהילים, כשהאות ל' באה לפני שמם:

• לדוד (73 מזמורים)
• לאסף (12 מזמורים)
• לבני קורח (11 מזמורים)
• לשלמה (שני מזמורים: עב, קכז)
• לאיתן האזרחי (מזמור יחיד - פט)
• למשה (מזמור יחיד - צ)

לגבי חלק מהשמות שבכותרות המזמורים קיים ספק האם הם שמות המחברים:

• לידותון (שלושה מזמורים: לט, סב, עז) שני המזמורים הראשונים משויכים לדוד, והשלישי לאסף. כפי שצויין לעיל, ייתכן שידותון הוא שם של כלי נגינה או צורת ניגון, אך ייתכן שהוא שם של אחד הלוויים שחיבר את המזמור.
• להימן האזרחי (מזמור יחיד - פח) באותה כתובת מוזכרים גם בני קורח כמחברים.
• יש שפירשו ש"כוש בן ימיני" המופיע בכותרת פרק ז הוא מחבר המזמור.
• יש שפירשו ש"בן" המופיע בכותרת פרק ט הוא מחבר המזמור.

ציון זמן אמירת המזמור

בחלק ממזמורי תהילים מצוי בכותרת הזמן בו יש לאומרם:

• מזמור שיר ליום השבת (מזמור צב). על פי המשנה (תמיד ז, יד) מזמור זה היה נאמר ביום השבת בבית המקדש.
• מזמור לתודה (מזמור ק). היו שפירשו את המזמור כמיועד להיאמר באת הקרבת קרבן תודה.
• מזמור שיר חנוכת הבית (מזמור ל). היו שפירשו את המזמור כמיועד להיאמר בחנוכת בית המקדש.
• להזכיר (מזמורים לח, ע) כפי שצוין, היו שפירשו שמזמורים אלו נועדו להיות תפילה שבאה יחד עם קרבן מנחה שאליו קשור הפועל זכירה, כגון "אזכרתה לה'" (ויקרא ו, ח).
• למנצח על איילת השחר (מזמור כב). היו שביארו את שמזמור זה נאמר בזמן הזריחה (היא איילת השחר).

דרכי ניגון המזמורים

מלבד דרכי הניגון הנזכרים בכותרות, שצוינו לעיל, נמצאות הדרכות לאופי הניגון גם בתוך המזמור. ההדרכה הבולטת ביותר היא המילה "סֶלָה", שמופיעה 71 פעמים בספר. מילה נוספת המשמשת להדרכת הנגינה היא "היגיון", המופיעה במזמור ט, ז. תיבות אחרות שהוצע לקוראן כסימני נעימה הן: "ניצב" (לט, ו), "מיני" (מה, ט), "משכיל" (מז, ח), "אֵלֶם" (מז, ח), "רַבָּה" (סב, ג), "יָרוּמוּ" (קמ, ט)

קריאת תהילים

במסורת היהודית

ספר תהילים הוא הספר המוכר ביותר בחלק הכתובים, כיוון שיש בו מזמורים המתאימים כמעט לכל מצב. נהוג לקרוא תהילים בשעת רצון, במקרה סכנה, ליד מיטתו של חולה ובכל עת שאדם חש צורך לקרבה עם אלוהיו.

לפי המסורת היהודית היו הלוויים משוררים פרקי תהילים בבית המקדש בשעת עבודת הקורבנות, אך רצוי לאומרם בכל מצב ובפרט בשעת צרה, שכן על פי האמונה היהודית סגולתם לעורר רחמים אלוהיים על האומר אותם. ישנה דעה הסוברת שאין לאומרם בלילה לפני חצות. חסידי חב"ד וחצרות אחרים נוהגים לקרוא בכל יום את הפרקים היומיים, על פי החלוקה החודשית, ובשבת שבו מברכים את החודש קוראים את כל הספר, לפני תפילת שחרית. בקהילות גאורגיה, קיים מנהג עתיק וקדוש, לפיו גבאי בית הכנסת מחלק למתפללי בית הכנסת קונטרסים של "תהילים מחולק", לפני הוצאת ספר תורה, בשחרית של שבת, וכך יוצא שגומרים את כל ספר התהילים, ולאחר מכן אומרים "קדיש יהא שלמא רבא".

במסורת הנוצרית

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
	פורטל תנ"ך

• מזמורי קנ"א-קנ"ד
• שיר המעלות
• אשרי יושבי ביתך
• שיר של יום
• הללויה
• תיקון הכללי

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: תהילים
טקסט בוויקיטקסט: תהילים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תהילים

• תהילים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• הטקסט המלא של ספר תהילים, באתר של "מכון ממרא"
• פירוש המאירי לתהילים
• תהילים עם פרוש רש"י ופירושים מספר הזוהר באתר hebrewbooks
• תהילים באתר תהלות ישראל
• פרוש של ילקוט שמעוני
• אתר לקריאת תהילים מחולק בקבוצות
• רשימת מאמרים כלליים על ספר תהילים באתר רמב"י (עברית) (לועזית) – רשימת תת-נושאים מפורטת (עברית) (לועזית)

ספרי התנ"ך
תורה	בראשית • שמות • ויקרא • במדבר • דברים
נביאים	נביאים ראשונים: יהושע • שופטים • שמואל (א' וב') • מלכים (א' וב') | נביאים אחרונים: ישעיה • ירמיה • יחזקאל • תרי עשר
כתובים	ספרי אמ"ת: תהילים • משלי • איוב | חמש מגילות: שיר השירים • רות • איכה • קהלת • אסתר | דניאל • עזרא • נחמיה • דברי הימים (א' וב')

ספרי הברית הישנה
החומש (Pentateuch): בראשית • שמות • ויקרא • במדבר • דברים ספרות ההיסטוריה: יהושע • שופטים • רות • שמואל (א' וב') • מלכים (א' וב') • דברי הימים (א' וב') • עזרא החיצוני • עזרא - נחמיה • טוביה • יהודית • אסתר • ספר מקבים א'-ב-ג-ד ספרות החכמה: איוב • תהילים • משלי • קהלת • שיר השירים • חכמת שלמה • משלי בן סירא נביאים גדולים: ישעיה • ירמיה • איכה • ברוך • איגרת ירמיהו • יחזקאל • דניאל נביאים קטנים: הושע • יואל • עמוס • עובדיה • יונה • מיכה • נחום • חבקוק • חגי • צפניה • זכריה • מלאכי ספרים ברקע ירוק - חלק מכתבי הקודש לפי הקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אולם אינם חלק מכתבי הקודש בקאנון הפרוטסטנטי. ספרים ברקע סגול - מצויים רק בקאנון האורתודוקסי
הברית החדשה