תודעתו של זנו

תודעתו של זנו (באיטלקית: "La coscienza di Zeno") הוא רומן מאת הסופר האיטלקי איטלו זבבו שנכתב בשנת 1923.

כריכת הספר

עלילה

זנו קוזיני מחליט להפסיק לעשן וכסיוע לכך מנסה להיעזר בטיפול פסיכואנליטי. בהישמעו לעצת המטפל, מעלה על הכתב את האירועים המשמעותיים בחייו: סופו הכואב של האב, אשר לאחר שפירש באופן שגוי תנועה של הבן, מרים עליו את ידו רגע קט לפני מותו; הקנאה בחברו גווידו; הנישואים עם אחת האחיות מאלפֶנטי, זו שמצאה חן בעיניו פחות; התאבדותו של גווידו; היחסים עם קרלה ג'רקו, נערה ענייה, בה מואס עד מהרה. בשורש המשותף לכל המאורעות הללו מתגלה אישיות רפת-רצון, אשר אינה מסוגלת לקחת חלק פעיל בחיים. אישיות אשר משמשת סמל למחלת ההתחמקות וההימנעות חשוכת המרפא של האדם המודרני. שורותיו האחרונות של הרומן מכילות נבואה אודות "אסון שכמותו עוד לא נשמע" אשר ישמיד, אולי, אף את שורשי החולי המזינים את האנושות ובכך יביאה לידי ישועה.

הספר ראה אור בעברית בהוצאת כרמל בשנת 1988.

ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.