תותים ושוקולד

סרט משנת 1994

תותים ושוקולדספרדית: Fresa y chocolate) הוא סרט קולנוע בבימויים של הבמאים הקובנים תומאס גוטיירס אלאה וחואן קרלוס טביו ובהפקה משולבת קובנית-ספרדית-מקסיקנית. הסרט יצא לאקרנים ב-1994, והוא מבוסס על הסיפור הקצר "El Lobo, el bosque y el hombre nuevo" ("הזאב, היער והגבר החדש"; הופץ בעברית גם כן בשם "תותים ושוקולד"), שכתב סנל פאס. פאס גם כתב את התסריט. את המוזיקה המלווה את הסרט כתב חוסה מריה ויטייר.

תותים ושוקולד
Fresa y Chocolate
מבוסס על El Lobo, el bosque y el hombre nuevo
בימוי תומאס גוטיירס אלאה
חואן קרלוס טביו
הופק בידי קמילו ויווס
פרנק קבררה
חורחינה בלסארטי
תסריט סנל פאס
שחקנים ראשיים ולדימיר קרוס
חורחה פרוגריה
מירטה איבארה
פרנסיסקו גטורנו
מוזיקה חוסה מריה ויטייר
מדינה קובהקובה קובה
חברה מפיצה מירמקס, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 1994
משך הקרנה 108 דקות
שפת הסרט ספרדית
סוגה סרט דרמה, סרט רומנטי, סרט להט"בי, דרמה קומית, סרט קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו strawberryandchocolate
פרסים דב הכסף, פרס השופטים בפסטיבל סאנדנס, פרס טדי, פסטיבל הוואנה לקולנוע, פסטיבל גרמאדו, קונדור הכסף
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עלילה עריכה

עלילת הסרט מתרחשת בהוואנה ב-1979. דוד (ולדימיר קרוס), צעיר החבר במפלגה הקומוניסטית של קובה מגיע לגלידריה "קופליה" שברובע ודאדו. הוא פוגש שם את דייגו (חורחה פרוגוריה) ותמה מדוע דייגו בוחר בגלידה בטעם תות, ביום שבו הגלידרייה מציעה מצרך נדיר - גלידה בטעם שוקולד. עד מהרה מתברר לו כי דייגו הוא הומוסקסואל שמתנגד למשטר קסטרו. דייגו, שנמשך לדוד, מזמין אותו לביתו. דוד נרתע מכך, אך דמותו של דייגו מסקרנת אותו. דווקא חברו למפלגה, מיגל (פרנסיסקו גטורנו) מעודד אותו ללכת אליו, כדי שיוכל לעקוב אחריו ולאסוף מידע על פעילותו נגד המשטר. ככל שהם ממשיכים להיפגש, זונח דוד את רעיון הריגול ואילו דייגו מבין שלא יצליח לפתות את דוד. בין השניים נרקמת ידידות, ודייגו מצליח לעורר בדוד ספקות לגבי המשטר. בסופו של דבר, מצליח דייגו לעזוב את קובה, והשניים נפרדים.

פרסים עריכה

"תותים ושוקולד" היה הסרט הקובני הראשון, ונכון לשנת 2011 - היחיד, שהיה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. הוא היה מועמד גם לפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין, וזכה בפרס דב הכסף מטעם חבר השופטים ובפרס טדי. כן זכה בפרס גויה לסרט הזר הטוב ביותר בשפה הספרדית, בפרס השופטים בפסטיבל סאנדנס, בפרס קונדור הכסף מטעם מבקרי הקולנוע הארגנטינאים בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר ובשישה פרסים בפסטיבל גרמאדו (בחירת הקהל, בחירת המבקרים, הסרט הלטיני הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר (לקרוס ולפרוגריה) ושחקנית המשנה הטובה ביותר (למירטה איבארה). כן זכה הסרט בשמונה פרסים בפסטיבל הוואנה לקולנוע, בהם פרס הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר (לפרוגוריה), שחקנית המשנה הטובה ביותר ובחירת הקהל.

קישורים חיצוניים עריכה