תיאטרון היסטורי
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
התיאטרון ההיסטורי (בצרפתית Théâtre-Historique) היה תיאטרון פריזאי שהוקם עבור אלכסנדר דיומא האב בשדרות ההיכל, באמצע המאה התשע עשרה. התיאטרון נועד להציג מחזות היסטוריים, בעיקר על פי ספריו ההיסטוריים של דיומא, אך לאחר כמה שנות פעילות נקלע לקשיים כספיים, נמכר ובהמשך פורק לצורכי הקמת כיכר הרפובליקה.
_-_facade_design_-_Godwin_1850_before_p33.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אולם תיאטרון  |
| מיקום |
פריז |
| מדינה |
צרפת |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – 20 בפברואר 1847 |
| תאריך פתיחה רשמי |
20 בפברואר 1847 |
| תאריך פירוק |
1863 |
| אדריכל |
Pierre-Anne Dedreux |
| קואורדינטות | 48°52′02″N 2°21′53″E / 48.86734°N 2.36474°E |
 | |
  | |
על פי ספר זכרונות של דיומא משנת 1867, המחזה "המוסקטרים", המבוסס על הספר שלושת המוסקטרים, הוצג לראשונה ב-27 באוקטובר 1845 בתיאטרון דה ל'אמביגו-קומיק. בהזדמנות זו פגש דיומא את הדוכס מונפנסיה בן ה-21, בנו של לואי פיליפ, מלך הצרפתים. מונפנסיה המריץ בדיומא לפתוח תיאטרון משלו ולגבי איסור פתיחת התיאטרונות הנוספים, פעל הדוכס לקבלת רישיון מיוחד עבור דיומא. מעורבות הדוכס היא שהביאה לכינוי התיאטרון בשם "תיאטרון מונפנסיה" (Théâtre Montpensier)[1].
התיאטרון הוקם במבנה משופץ של הקרקס האולימפי. הצייר-מעצב סשאן ניהל את בניית הבניין לצד האדריכל דה דרו[2]. דיטרל ודספלשין סייעו בקישוט התיאטרון. התיאטרון, שהוזמן על ידי דיומא בעזרתו של דוכס מונפנסיה, כדי לקדם עיבודים תיאטרליים לרומנים שלו, נחנך ב-20 בפברואר 1847 תחת השם "תיאטרון היסטורי" עם המלכה מרגו, מחזה בשתים-עשרה מערכות מאת דיומא ואוגוסט מאקה על פי הרומן באותו שם. אחריו הגיע הפרש מהבית האדום, המבוסס על הרומן באותו שם והרוזן ממונטה כריסטו, שהופעותיו נקטעו על ידי מהפכת 1848, צעירי המוסקטרים, אביר הרמנטל, מלחמת הנשים, הרוזן הרמן ואורבן גרנדיר. דיומא אירח גם מחזה של אונורה דה בלזק (1848). אבל הפאר של ההפקות והאירועים הפוליטיים הוביל את הבמאי הושטיין להתפטר ואת דיומא לפשוט את הרגל.
בחירת השם עריכה
במקור היה אמור התיאטרון להיקרא על שם פטרונו העיקרי, דוכס מונפנסיה, אך אביו, המלך לואי-פיליפ, חשב שלא ראוי שתיאטרון ייקרא על שם בנו. דיומא הציע את תיאטרון אירופאי, אך שם זה עורר חילוקי דעות בין הצדדים האחרים המעורבים, ובסופו של דבר הוחלט לפסול אפשרות זו. ודל הציע את השם "התיאטרון ההיסטורי", שם מתאים במיוחד מכיוון שהרפרטואר היה אמור לכלול בעיקר דרמטיזציה של הרומנים ההיסטוריים של דיומא. השם הזה אושר רשמית.
