תל מלחתה

תֵּל מַלְחֲתָה הוא אתר ארכאולוגי השוכן בבקעת ערד, על גדתו המזרחית של נחל מלחתה, בסמוך להתחברותו עם נחל באר שבע. שמו הערבי של התל הוא תל אל-מילח (תל המלח), כנראה האתר היה קשור בזמני קדם למסחר במלח שהופק מים המלח. צורתו של התל היא סגלגלה, אורכו כ-200 מטר ורוחבו כ-75 מטר, ושטחו כ-15 דונם. בגדתו הצפונית של נחל מלחתה, נמצא תל קטן שנקרא "תל מלחתה הקטן". התל נמצא כיום בתחום בסיס נבטים.

תל מלחתה

היסטוריה
תרבויות	התרבות הכנענית התרבות הפלישתית.
תקופות	התקופה הכלקוליתית תקופת הברונזה התיכונה 2 ב תקופת הברונזה המאוחרת תקופת הברזל התקופה הפרסית התקופה הביזנטית
אתר ארכאולוגי
ארכאולוגים	יוחנן אהרוני משה כוכבי רות עמירן יצחק בית אריה
מיקום
מדינה	ישראל
קואורדינטות	31°13′02″N 35°01′33″E
(למפת צפון הנגב מוגדלת)   תל מלחתה (למפת צפון הנגב רגילה)   תל מלחתה (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום תל מלחתה (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום תל מלחתה

מצפון לתל, שרידי מצד מהתקופה הרומית-ביזנטית, השייך למערכת המבצרים של ה"לימס פלשתינה" – קו הגבול המוגן שהשתרע מרפיח לים המלח, למניעת התפרצותם צפונה של שבטי המדבר.

תולדות היישוב בתל מלחתה

באתר התקיים יישוב מבוצר בשתי תקופות: תקופת הברונזה התיכונה 2 ב' ותקופת הברזל 3-2. היישוב בתקופת הברונזה התיכונה דמה ליישובים אחרים בארץ ישראל באותה תקופה, כלומר יישוב מוקף סוללה. בתקופת הברזל התקיים יישוב מבוצר, שהותקף ונפגע מספר פעמים, אך גם שוקם במהלך התקופה, עד שלבסוף ננטש בסוף התקופה עם חורבן בית ראשון. מהממצא האדומי הרב שהתגלה באתר לא ברור אם היישוב היה חלק מממלכת אדום, או שהוא היה תחת שלטון ממלכת יהודה והתגוררה בו אוכלוסייה אדומית רבה. ממחצית התקופה ההלניסטית ועד התקופה הביזנטית שימש האתר כמוצב צבאי שהגן על בקעת ערד ובאר שבע.

בשנות ה-50 של המאה ה-20 היה במקום יישוב בדואי קטן. סלילת הדרך לערד הוציאה את תל מלחתה מבידודה.

זיהוי האתר

ישנו ויכוח בין החוקרים על זיהוי האתר בתקופת המקרא. פ"מ פבל זיהה אותו עם מולָדָה, שהייתה אחת מערי שמעון (יהושע, ט"ו, כ"ו; י"ט, ב'; דברי הימים א', ד', כ"ח). ג'ון גרסטנג ובנימין מזר זיהו אותו עם חרמה (במדבר, י"ד, מ"ה; כ"א, ג'; דברים, א', מ"ד). יוחנן אהרוני זיהה אותו עם 'ערד לבית ירחם' שמופיעה לצד 'ערד רבת' ברשימת כיבושי שישק בנגב. משה כוכבי זיהה אותו עם בעלת באר (יהושע, י"ט, ח'), על בסיס הבארות באזור האתר, ונאמן זיהה אותו עם העיר טלם שמופיע באותו הפסוק. בתקופה הרומית רוב החוקרים מזהים את האתר עם מוליאתה, שמופיעה במיסמכי מינהל מהמאה ה-6 לספירה.

החפירות באתר

בשנת 1962 חפר בתל מלחתה ד"ר יוחנן אהרוני במסגרת החפירות בתל ערד. תל מלחתה הקטן נחפר בשנת 1980 על ידי רות עמירן. בתל מלחתה הגדול התקיימו שבע עונות חפירה. בשנים 1967 ו-1971 נחפר התל על ידי המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב בראשותו של משה כוכבי, בשנת 1990 נחפר האתר על ידי משלחת משותפת של המכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת ביילור בטקסס שבארצות הברית, בניהולם של יצחק בית אריה ושל ב' קרסון, עד שנת 1996 הם ערכו חמש עונות חפירה.

שכבות התל

התקופה הכלקוליתית ותקופת הברונזה הקדומה

בתקופות אלו התקיים כנראה יישוב קטן בתל מלחתה הקטן, באתר המרכזי נמצאה רק קרמיקה מועטה ולא התגלו שרידי בניה.

תקופת הברונזה התיכונה 2 ב (1,700-1,800 לפנה"ס)

בשכבה VI התגלו שרידי יישוב מבוצר, שהוקף בסוללה שנתמכה בחלקה הפנימי בקיר אבן. הקרמיקה בשכבה זו כללה גם כלי יבוא מקפריסין ממשפחת White Painted. שטח היישוב בתקופה זו השתרע כנראה על עשרה דונם.

תקופת הברזל 2–3 (586-950 לפנה"ס)

בשכבה V שמתוארכת לסוף המאה ה-10 לפנה"ס הוקם יישוב. יישוב זה היה מוקף חומת לבנים בעובי של 4.5 מטר, והחומה נתמכה בחלקלקה, שצופתה באבנים. בחפירות נתגלו שרידי מבנים, שאחד המבנים אורכו 15 מטר ורוחבו שבעה מטרים, שחולק בשתי שורות עמודים לשלושה מרחבי אורך. מבנה זה כנראה שימש כמחסן. יישוב זה חרב בשרפה, שלדעת יצחק בית אריה מיוחסת למסעו הצבאי של שישק בארץ ישראל.

התל יושב שוב רק במאה ה-8 לפנה"ס (שכבה IV), יישוב זה גם הוקף חומת לבנים שטויחה משני צדדיה, עוביה 3.5 מטר. בחומה שובצו מגדלים שבלטו כלפי חוץ. במדרגה הנמוכה בתל זוהתה כנראה מצודה שאורכה 35 מטר, המצודה ניצבה בסמוך לשער העיר. זוהו כנראה מבני ציבור נוספים. היישוב נפגע כנראה בסוף המאה ה-8 לפנה"ס, אולי בעקבות מסעו של סנחריב בשנת 701 לפנה"ס. היישוב שוקם ויושב בחלקו במהלך המאה ה-7 לפנה"ס (שכבה III). בשכבה זו הוצמדו מבני מגורים לחומה המזרחית של היישוב. יישוב זה חרב בסוף ימי בית ראשון, ישנם סימני שרפה והרס שמעידים על החורבן.

התקופה ההלניסטית-רומית קדומה (200 לפנה"ס-70 לספירה)

בשכבה II נמצאו ממצאים הלניסטיים במדרגה העליונה של התל. הממצא הקראמי די דל, הדבר אולי מעיד שבאתר הוקם מעין מוצב בתקופה זו, ולא יישוב גדול. המטבעות שנתגלו באתר הם מימיו של אנטיוכוס הרביעי (165-174 לפנה"ס) ועד ימיו של יוחנן הורקנוס הראשון (104-135 לפנה"ס). מאוד יכול להיות שבמקום הוקם מצד חשמונאי, לאחר הסיפוח של אדום לממלכת יהודה החשמונאית.

ישנם חוקרים המזהים את האתר עם 'מעלתא שבאידומיאה', מקום שמוזכר כמגדל בכתביו של יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים יח: 147), לשם חמק אגריפס הראשון בשובו מרומא בתחלית המאה ה-1 לספירה. מאוד יכול להיות שהמצד שהוקם בתקופה ההלניסטית המשיך לשמש בתקופה הרומית הקדומה.

התקופה הרומית המאוחרת-ביזנטית (400-250 לספירה)

בשכבה I שמתוארכת למאה ה-3 לספירה, הוקמה מצודה גדולה בראש המדרגה הגבוהה בתל, אורכה של המצודה כ-70 מטר ורוחבה כ-50 מטר. הקיר החיצוני השתמר לגובה של שלושה מטרים. בצמוד לקירות החיצוניים נבנו שורת חדרים, כך נוצרה מעין חומת סוגרים, שבמרכז ישנה רחבה גדולה. מחפירת החדרים עולה שבמצודה ישנם שלושה שלבי בנייה מהתקופה הרומית-ביזנטית. נמצאו מטבעות מסוף המאה ה-3 לספירה של הקיסרים גליאנוס, קלאודיוס השני גותיקוס ודיוקלטיאנוס, ומטבעות מהמאה ה-4 לספירה של קונסטנטינוס הגדול ותיאודוסיוס הראשון.

בתקופה הביזנטית מוכר האתר בשם 'מוליאתה' ממסמך שלטוני בשם Notitia Dignitatum ('ספר המשרות הנכבדות'), שנכתב במאה ה-4 לספירה. במסמך זה מצוין שבאתר חנתה יחידה צבאית. מדרום לתל נחשפו מבנים ובית קברות מהתקופה הביזנטית.

ממצאי החפירות

קרמיקה

רוב כלי החרס אופייניים לאזור יהודה, ונפוצים באתרי הנגב בתקופת הברזל. ישנם כלים שניכרת בהם השפעה אדומית. ישנם גם כלים שהם ייחודיים לאתר, כמו פך מעוטר בדגמי פסים בסגנון יווני-מזרחי, שמתוארך לתחילת המאה ה-6 לפנה"ס. סירי הבישול שאופייניים לאתר, הם סירים עם פתח רחב, בלי צוואר ושפה מדורגת. מניתוח הטין של הכלים עולה שיש בו אחוז גבוה של 'חול נובי', כלים עם תרכובת טין דומה התגלו באתרים אדומיים בעבר הירדן. נמצא גם סיר בישול בעל ארבע ידיות, טיפוס דומה נמצא בבוצירה שבאדום. 85% מהסירים שנתגלו באתר שייכים לטיפוס 'סיר הבישול האדומי', והשאר שייכים לסיר היהודאי. 'סיר הבישול האדומי' נדיר באזור הנגב הצפוני, ובכך תל מלחתה הוא אתר ייחודי מבחינה זו.

כלי נוסף שנפוץ באתר הוא קערה שמחקה 'כלי ארמון אשוריים', כלי זה מהווה 50% מהקערות באתר. בנוסף נמצאו כלים ייחודיים שיש להם מקבילות רק באדום: 1) קערה עמוקה דקת דפנות בצבע קרם בהיר, בעלת שלוש רגליים, קערות זהות מעוטרות בפסים נחשפו בבוצירה. 2) צפחת נפוחה עם שתי ידיות שמחוברות לכתף, גם לסוג זה ישנה מקבילה בבוצירה. שכבה III היא שכבה עשירה בכלים אדומיים מובהקים.

ממצא מיוחד

בחפירות נמצאו חותמות. נמצאה טבעת ברונזה עם חותם של יעל, בחותם אחר מאבן קארניאול חקוקה יען, ובצידו השם 'לחחע', נמצא גם חותם עם דמות גריפון. נמצאו גם שמונה משקולות מסומנות של 1,2,4 ו-8 שקל. ונמצאה משקולת ענקית של 1,450 גרם, שערכה כ-130 שקל. נמצאה משקולת אחת של נצף ושתי משקולות מסומנות של גרא.

נמצאו גם חפצי פולחן כגון כנים עם חלונות, מזבחוני קטורת, קארנוס ועליו דמויות של בעלי חיים ולוחות אבן מלוטשים.

צלמיות

באתר נחשפו עשרות של צלמיות טין, עשר מתוכן מתארות דמויות אדם. סוג אחד של צלמיות הוא צלמיות העמוד שנפוצות בתקופת הברזל. צלמית אחת מיוחדת היא של גבר עם זקן ארוך, צבועה באדום ושחור. צלמית אחרת היא של גבר מזוקן, המחלל בחליל בעל זוג קנים, צלמית זו הייתה במקורה דבוקה לכלי כלשהו. חלקי הפנים של הצלמית בולטים: האף, העיניים והשפתיים. חלקי הגוף נעשו ביד והוצמדו לגוף שנעשה באובניים. חלקי הפנים הוצמדו לגליל חלול, שקצהו העליון עוצב בצורת כובע. גם בצלמית זו נמצאו שרידים של צבע אדום ושחור. נמצאו גם צלמיות של נשים.

כתובות

באתר נמצאו ארבע אוסטרקאות ושתי חרותות בחרסים. אוסטרקון אחד נושא את השמות 'עזנאל' ו'דנאל'. בכל אחת מהחרותות מופיעה תיבה אחת: 'פלך' ו'חנן'.

לקריאה נוספת

• משה כוכבי, מלחתה, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה כרך 3, עמודים 947–950
• סיכום עונת 2005 (אנ') Shelby White-Leon Levy Program for Archaeological Publications
• בית אריה, 1998, החפירות בתל מלחתה - דו"ח ביניים, קדמוניות 115 עמודים 30–39
• יצחק בית אריה ושמואל אחיטוב, "'חצי רבע גלת' - כתובת מתל מלחתה", ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, עמ' 73–76

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תל מלחתה בוויקישיתוף

• תל מלחתה, באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
• תל מלחתה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית