תפילת מנשה

תפילת מנשה הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את תפילתו של מנשה מלך יהודה בן חזקיהו ונקרא בוולגטה "תפילת מנשה מלך יהודה שהיה אסור בבבל". הסיפור על הגלייתו של מנשה לבבל מופיע בספר דברי הימים ואינו מופיע בספר מלכים.

ישנם חילוקי דעות באשר למקורו ולזמן כתיבתו של הספר. אליה שמואל הרטום, בהקדמה לפירושו של תפילת מנשה (בקובץ הערוך על ידי החוקר אברהם כהנא) סבר כי מחבר הספר היה יהודי מלומד שחי במצרים במאה הראשונה או השנייה לספירה. לפיו, הספר היה חלק מתוך סידור תפילה של יהודי מצרים, והוא נכתב במקורו ביוונית. לדעת הרטום ייחוסו השגוי של הספר למנשה מלך יהודה נעשה על ידי נוצרים בתקופה מאוחרת יותר. המחקר העדכני, עם זאת, מראה כי לא ניתן לייחס את התפילה בוודאות למחבר יהודי או נוצרי, ואף זמן החיבור (לפני או אחרי חורבן המקדש) אינו ידוע. טקסט בעל שם דומה נמצא במגילות קומראן, אך מקובל על החוקרים שאין קשר בינו לטקסט הכלול בספרים החיצוניים.

כאמור, מנוסח התפילה לא ניתן להסיק בבירור מי הדובר, אולם מפסוקים ט'-י"ב ניתן להבין שהדובר היה אסור, מפני שהוא חטא לה'. מה שמסתדר עם הכתוב בדברי הימים, שכאשר מנשה חטא, ה' הגלה אותו לבבל ושם המלך הבבלי אסר אותו בנחושתיים, ובעקבות כך מנשה התפלל לה' והתוודה על חטאיו.

בתפילת מנשה 15 פסוקים בלבד. המחבר משבח את אלוהי האבות ומבקש מחילה על חטאיו.

וזהו תוכן הספר בעברית:

(א) ה' אל שדי אלוהי אברהם יצחק ויעקב וכל זרעם, עושה שמים וארץ וכל תפארתם. (ב) בדברך שמת לים חוקו, וחתמת בעד מעיני התהום בכוח שמך הגדול והנורא. (ג) מפניך ייראו כל יושבי תבל, ומגבורתך יפחד לבם. (ד) כי מי יעמוד לפני הדר הודך, ומי יקום לפני עוז אפך בעושי עוולה. (ה) אולם אין חקר לחסדך הגדול, כי אל עליון אתה ארך אפים ורב חסד ועל בני אדם תתנחם. (ו) ואמרת ברוב רחמיך כי לא תחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו וחי. (ז) לך ה' הצדקה כי לא את אבותינו אברהם יצחק ויעקב ציווית לשוב אליך כי לא חטאו לך.

(ח) אך אותי ציווית כי רשעתי ועוונותיי רבו, מחול הים עד כי קלותי משאת עיני מרום. (ט) על זאת שחה לארץ נפשי כאסור בזיקי ברזל, ולא אוכל להרים ראשי וכל מרגעה אבדה ממני. (י) כי העירותי את חמתך ועשיתי את הרע בעיניך את פקודיך לא שמרתי ורק עוולה ותועבה עשיתי. (יא) על כן יכרעון ברכי לפניך ה', ולחסד ולרחמים אתחנן. (יב) העוויתי והרשעתי לפניך ורוב חטאתי לנגד עיני תמיד.

(יג) אנא ה' שא נא לפשעי עבדך, וסלח ומחל לכל עוונותיי, לבל אספה ברוב חטאי, וחמתך לא תקום עלי לעולם ועד. (יד) הסר נא כעסך מעלי ואל תורידני לבאר שחת, כי אתה ה' בעל הרחמים לכל שבי פשע. (טו) ועתה ה' הודיעני חסדך והושיעני ברוב רחמיך אף כי נתעב ונאלח אני. (טז) ואודה את שמך לעולם ועד כאשר כל צבא השמים יודוך. (יז) כי לך לבדך הגדולה והתפארת לעולמי עד אמן.

לקריאה נוספת

• אליה שמואל הרטום, תפילת מנשה, הספרים החיצונים כרך א - חלק שני, תל אביב, תרצ"ז, עמ' 3–9.
• Ariel Gutman and Wido van Peursen. The Two Syriac Versions of the Prayer of Manasseh. Piscataway, NJ: Gorgias Press, 2011

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תפילת מנשה בוויקישיתוף

• תפילת מנשה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

תפילת מנשה, באתר ויקיטקסט

• תפילת מנשה, בתרגומו של יצחק זקיל פרנקל:
  • מהדורת לייפציג, 1830, באתר "גוגל ספרים".
  • מהדורת ווארשא, 1885, באתר "דעת"