ויקיפדיה

UB40

UB40 היא להקה בריטית אשר הוקמה בברמינגהאם ב-1978. הלהקה הייתה מחלוצות סגנון הרגאיי באירופה.

UB40
UB40 בהופעה בגרמניה
UB40 בהופעה בגרמניה
מקום הקמה ברמינגהאם עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות בירמינגהאם, אנגליה
תקופת הפעילות מ-1978
סוגה רגאיי, דאב
חברת תקליטים A&M רקורדס, DEP International עריכת הנתון בוויקינתונים
UB40.co.uk
פרופיל ב-IMDb
חברים
גימס בראון
דאנקן קמפבל
רובין קמפבל
ארל פלקונר
נורמן האסן
בריאן טרוורס
אסטרו
טוני מולינגס
לורנס פרי
מרטין מרדית'
חברים לשעבר
אלי קמפבל
מייקל וירטיו
פטריק טניו
הנרי טניו
מקסי פריסט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סגנון הרגאיי, אשר עד לתקופתה של UB40 זכה לפרסום מועט מחוץ לגבולות ג'מייקה מולדתו, קיבל תנופה עצומה בזכות הלהקה ול-UB40 חלק גדול בפופולריות הגדולה לה זוכה הרגאיי בשלושים השנים האחרונות כמעט בכל רחבי העולם. אחרי בוב מארלי הג'מייקני, UB40 הם אמני הרגאיי הידועים ביותר בכל הזמנים.

הלהקה הגדולה (שמונה חברים קבועים ושני חברים לא-רשמיים) קיבלה את שמה משמו של טופס קבלת דמי האבטלה בבריטניה (Unemployment Benefits 40). לרוב חברי הלהקה לא הייתה נגיעה למוזיקה לפני הקמתה, והם למדו באופן עצמאי את אמנות הנגינה.

היסטוריה עריכה

את תולדות הלהקה, אשר הוציאה 18 אלבומי אולפן ואוספים רבים, ניתן לחלק לשתי תקופות ברורות: ארבעת האלבומים הראשונים, משנת 1980 ועד ל-1985, עסקו בעיקר במחאה חברתית, בפוליטיקה, בנושאים סוציאליים ובשלום ומלחמה בעולם. המוזיקה הייתה רגאיי ג'מייקני "שורשי"; הלהקה הרבתה להשתמש בכלי נגינה מסורתיים וצלילה היה אותנטי וספונטני.

בשנת 1985 חלה תפנית; הלהקה שילבה יותר ויותר סינתסייזרים ואלקטרוניקה במוזיקה שלה. התופים בשירי הלהקה מאז 1985 הם אלקטרוניים בלבד. המוזיקה הפכה מחושבת ומהוקצעת יותר, וגם התכנים השתנו—בתקופתה המאוחרת של הלהקה ניכרים הרבה יותר שירי אהבה ויחסים, אם כי המחאה לעולם לא נעלמה לגמרי משיריה של UB40. נקודת הבדל נוספת היא העובדה שמאז אלבומה הרביעי מסוף 1983 מרבה הלהקה לחדש להיטי עבר ולבצעם בסגנון רגאיי; בתקופתה המוקדמת כלל הרפרטואר של הלהקה שירים מקוריים בלבד. כמה מלהיטיה הגדולים ביותר של UB40 הם גרסאות כיסוי לשירים ישנים.

הצליל של UB40 לוּוה תמיד בכלי נשיפה ממתכת, אשר מופיעים ברבים משירי הלהקה. בתקופתה הראשונה היה הסקסופון דומיננטי; בתקופתה המאוחרת הצטרפו כמה חצוצרות וטרומבונים, והצליל הפך מתכתי ו"נקי" יותר, בניגוד לסקסופון המסתלסל אשר אפיין את האלבומים המוקדמים.

UB40 זכתה להצלחה עצומה בבריטניה כבר בתחילת דרכה. אלבומה הראשון, "Signing Off", הגיע למקום השני במצעד המכירות הבריטי ב-1980; אלבומה השני, "Present Arms", הגיע אף הוא למקום השני בשנת 1981. בארצות הברית זכתה בתחילה הלהקה להצלחה מוגבלת מאוד ורק בסוף 1983 הצליחה עם אלבומה "Labour of Love", שכלל גרסאות כיסוי (כולל הלהיט "Red Red Wine" של ניל דיימונד). ב-1987 הייתה UB40 הלהקה המערבית הראשונה אשר הופיעה בברית המועצות, בה זכתה לקהל מעריצים נאמן. מאמצע שנות ה-90 ואילך חלה דעיכה בהצלחת הלהקה, ונשמעת הטענה שהמוזיקה שהיא יוצרת חוזרת על עצמה ולוקה במיחזור עצמי ובחוסר מקוריות.

בינואר 2008 הודיע סולן הלהקה, אלי קמפבל, כי הוא מתכוון לעזוב את הלהקה ולהתרכז בקריירת הסולו שלו, אחרי 28 שנות פעילות בלהקה, לאור מחלוקות בינו ובין הנהלת הלהקה.

חברי הלהקה עריכה

בנוסף מספר חברים לא-רשמיים אשר ליוו את הלהקה במשך שנים רבות:

  • פטריק טניו (Patrick Tenyue) - חצוצרה, 1983 עד 1994.
  • הנרי טניו (Henry Tenyue) - טרומבון, 1983 עד 1994. אחיו של פטריק.
  • מרטין מרדית' (Martin Meredith) - סקסופון, 1997 ואילך.
  • לורנס פארי (Laurence Parry) - טרומבון וחצוצרה, 1995 ואילך.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא UB40 בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=UB40&oldid=36550455"