חוזה פריז (1856)
הסכם לאחר מלחמת קרים
חוזה פריז (1856) היה הסכם שנחתם ב-30 במרץ 1856 בפריז בין הצדדים שהשתתפו במלחמת קרים: האימפריה העות'מאנית ושותפיה (צרפת, הממלכה המאוחדת, האימפריה האוסטרית, ממלכת סרדיניה ופרוסיה) והאימפריה הרוסית. כישלון הרוסים במלחמה והפסדיהם בקרבות מצאו ביטוי בהסכם.
סעיפי ההסכם עריכה
- רוסיה ויתרה על הביצורים באיי אולנד בים הבלטי.
- רוסיה הסכימה להכריז על נהר הדנובה כנתיב שיט חופשי.
- רוסיה ויתרה על ולאכיה, מולדובה וסרביה כמדינות החסות שלה. חלק משטחי רוסיה בדרום בסרביה ובאזור הדנובה עברו למולדובה.
- רוסיה החזירה לעות'מאנים את השליטה על העיר קרס וסביבותיה.
- חצי האי קרים הוחזר לרוסיה.
- הים השחור הוכרז כים נייטרלי ולאף מדינה לא הייתה זכות להחזיק צי בים זה.
משמעות ההסכם עריכה
ההסכם היווה מכה קשה עבור האימפריה הרוסית. הוא שינה באופן מהותי את יחסי הכוחות באירופה. הסכם זה היה הסכם מרכזי בדיפלומטיה אירופאית עד למלחמת צרפת–פרוסיה בשנת 1870.
הרוסים הצליחו לבטל את האיסור להחזיק צי בים השחור רק בשנת 1871 ולהחזיר את השטחים שאיבדו כתוצאה מהסכם זה רק בשנת 1878, בהתאם להסכמים שגובשו במהלך קונגרס ברלין.
קישורים חיצוניים עריכה
- ההסכם (בצרפתית)
- ההסכם (ברוסית)
- חוזה פריז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)