רות דורון
רות דורון (15 בנובמבר 1937 – 4 בפברואר 1995)[1] הייתה שחקנית וכותבת ישראלית, מראשוני תיאטרוני השוליים והביטוי ה"רוחני".
 | |
| לידה | 15 בנובמבר 1937 |
|---|---|
| פטירה | 4 בפברואר 1995 (בגיל 57) |
| מדינה |
ישראל  |
  | |
ביוגרפיה עריכה
דורון נולדה כרות ליברך, להורים שהיו ממייסדי קיבוץ נגבה ובנעוריה נתפסה כמורדת ויוצאת דופן. בצה"ל שירתה כאישה הראשונה בתפקיד נהגת משאית ובמהלך שירותה גם עברה קורס צניחה. לאחר שחרורה עבדה בצי הסוחר הישראלי, טיילה בעולם ולמדה לימודי תיאטרון בלונדון ובניו יורק, בין היתר בלהקת "לה מאמא".
דורון זכתה בתחרות תסכיתים עם המחזה "טרמפ בלילה" שכתבה. פרסמה סיפורים פרי עטה ובשנת 1968 יצא לאור ספר שיריה "עידן ועידנים". הייתה מפיקה ב"תיאטרון הפתוח", שהיה מראשוני התיאטראות שהציגו ממחזותיו של חנוך לוין. כמפיקה וכבמאית העלתה את המחזה "השער ללא שער" בתיאטרון המרתף (בהשתתפות שמירה אימבר וויקטור עטר) .. בין המחזות הבולטים שהועלו בהשתתפותה, לאורך השנים, נמנים "בית ברנרדה אלבה" בתיאטרון החאן, בבימויו של מייקל אלפרדס, ו"הבכחאי", בעיבודו ובימויו של פרופ' אריה זקס (משורר). הבימוי של זקס הופיע גם בתיאטרון הקאמרי והיה להצגה הראשונה של עירום נשי מלא על בימת תיאטרון בישראל. דורון שיחקה בסרטים: "פישקה במילואים", "משה" (בכיכוב ברט לנקסטר), "קוראים לי שמיל", "מוישה ונטילטור", "נורית" ועוד. דורון נודעה גם כמדיום, ופעלה בין אנשי הבוהמה והתרבות כמתקשרת, ביניהם - פנחס שדה. (היא מוזכרת בספר שיחותיו של שדה עם יוסף מונדי)
דורון הייתה מזוהה ופעילה עם תנועות השמאל הפוליטיות. בעשור האחרון לחייה הצטרפה לקהילת ה"אימן" בישראל והתיישבה במעלה צביה שבגליל התחתון עם שותפה לחיים, רב-החובל גדעון חלמיש. בשנים שקדמו לכך הייתה בת זוגו של השחקן רמי קול, וניהלה כמה קשרים, בין-השאר עם הסופר אריה קרישק, המחזאי יוסף מונדי ואחרים. תקופה קצרה הייתה נשואה וילדה בת, אותה גידלה כאם חד הורית.
קישורים חיצוניים עריכה
- רות דורון, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
רות דורון, דף שער בספרייה הלאומית
