אבבה ברהן

אַבֶּבֶּה בָּרָהָן (בשמו העברי: יָאִיר בֶּן אוּרִי; 1932 – 14 בדצמבר 2004) היה איש דת ואיש חינוך יהודי במחוז גונדר שבאתיופיה, אסיר ציון, פעיל עלייה מרכזי ומראשי יוצאי אתיופיה באשדוד.

אבבה ברהן בשנת 1973 בכפר וולקה

קורות חיים

נעוריו

נולד בשנת 1932 בכפר אדרג'א שבמחוז גונדר, כבנו של הליקה כהנת ברהן ברוך (אורי בן ברוך), וכנכדו של ברוך אדהנן שהיוו סמכות רוחנית עליונה ליהודי אתיופיה במשך שנים רבות.

בנעוריו למד עברית ולימודי קודש מורחבים בבית הספר למען נדחי ישראל בעיר אסמרה מפי הרבנים שמואל בארי ויהודה סיוון.

פעילות לטובת יהודי אתיופיה

לאחר לימודיו באסמרה חזר הרב יאיר לכפר הוריו סראמלה, ומאוחר יותר עבר לגונדר, שם הקים מסעדה ואכסניה כשרה, שהיוותה בכך פתרון אידיאלי ליהודים שבאו מהכפרים המרוחקים לעיר הגדולה עקב סידוריהם ולא היה להם מקום לאכול וללון עקב אמונתם. כמו כן המסעדה והאכסניה של יאיר שימשה נערים יהודים רבים, שבאו מהכפרים ולמדו בעיר גונדר, כמקום מפגש בשעות הפנאי. הרב יאיר החדיר בנערים אהבת ארץ ישראל וציונות והטמיע בהם את יסודות האמונה היהודית לבל יתבוללו בקרב האוכלוסייה הנוצרית. בין הנערים הרבים שפקדו את המסעדה והאכסניה היו הרב יוסף הדנה, אדיסו מאסלה, שלמה מולה צגה מלקו ורחמים אלעזר.

בהמשך, עם ההתקדמות וההצלחה של פעילות המיסיון הפרוטסטנטי בכפר וולקה, נשלח הרב אבבה על ידי אביו לבקשת מנהיגי הכפר גולה טסמה ודווית איימלאק כדי לבלום את השפעת המיסיון. יאיר הצליח לבלום את פעילות המיסיון בכפר, הקים בשיתוף רשת בתי הספר של בית ישראל בית ספר יהודי שבו לימד יהדות, עברית וציונות, וכן ייסד בית כנסת גדול שבו הנהיג תפילות ושיעורים במשך כל ימות השבוע. ביתו של הרב יאיר בכפר היה למוקד עלייה לרגל לרבים מיהודי אתיופיה, תיירים יהודים ופעילי עלייה מחוץ לאתיופיה ששמעו אודותיו ואודות אביו וביקשו ללמוד מקרוב על אורח החיים היהודי בקהילת ביתא ישראל.

פעל רבות אל מול השלטונות לביטול גזירות והגבלות שנגזרו על היהודים במחוז גונדר. בין השאר פעל כנגד האיסור על יהודי גונדר למכור את מרכולתם בשוק המרכזי ששימש את כל הסוחרים באזור. הרב פנה אל מושל המחוז ושכנע אותו לבטל את הגזירה.

בסוף שנת 1966, עם הקמת ארגון ראש קהילות בית ישראל בראשות אביו, שימש הרב יאיר בתור גזבר הארגון. בעקבות פעילותם בארגון נעצרו הרב יאיר ואביו על ידי שלטונות הקיסר היילה סלאסי באשמת "פעילות חתרנית נגד שלטונו של הקיסר". גורם מהסביבה העביר לשלטונות מסמכים בעברית מטעם הארגון, החתומים בחותמות עגולות עם סמל מגן דוד וסמל גור אריה מוטבע עליהם. האב ובנו הובאו לפני הקיסר ונתבקשו להסביר את פשר הסמלים והמסמכים. לאחר מספר שעות בחברת הקיסר ויועציו, החליט הקיסר לשחרר את השניים ואף אישר להם להשתמש בחותמות אלו. בנוסף לכך, שיגר עמם מלווים חמושים בחזרה לכפרם. הקיסר התרשם מאוד מהשניים ואף התייעץ עמם לאחר מכן בסוגיות דת ובסוגיות פילוסופיות.

כשרצו היהודים באדיס אבבה לקבור את יקירהם ולא נמצא להם בית עלמין יהודי בעיר, פנה לקהילה היהודית התימנית שהתגוררה באדיס אבבה, בעיקר לצורכי מסחר, בבקשה שיתירו ליהודי ביתא ישראל בעיר לקבור את יקיריהם בבית העלמין היהודי בעיר הבירה השייך לקהילתם. יהודי הקהילה היהודית-תימנית נענו ברצון רב.

פעילות למען עלייה לישראל

הרב יאיר, אביו ואחיו, עקיבא ברהן, היו המנהיגים הפעילים במחוז לעידוד העלייה. הסוכנות היהודית ביקשה מאביו שיעלה לישראל ובעקבותיו יעלו גם שאר קהילות ביתא ישראל. תחילה סירב הקס לבקשה מכיוון שטען שהמנהיג נשאר עד שאחרון היהודים עוזב ורק לאחר מכן הוא עולה. לאחר לחצים ושכנועים שהופעלו עליו על ידי הממסד בישראל החליט לעלות לירושלים כשהוא מוריש את עיקר העשייה הציונית בידיו של בנו. נשלחו שליחים לכל הקהילות היהודיות באתיופיה ובוצעו רישומים שסקרו את מספר יהודי ביתא ישראל, הרישומים הועברו על ידי שליחים ומכתבים להוועד הישראלי למען יהודי אתיופיה שעל בסיס נתונים אלו תתבסס רשימת אורט של גרשון לוי.

בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, כאשר העליות לישראל היו בשיאן, נעצר הרב יאיר באשמת פעילות נגד הדרג. הוא נכלא ועונה בבית הכלא שבגונדר במשך עשרה חודשים. במהלך שהותו בבית הסוהר סירב לאכול את מזון בית הסוהר היות שלא היה כשר, עד שבסופו של דבר, לאחר מאבק עיקש שבמהלכו שבת רעב ועונה על ידי הסוהרים בשל כך, הותר לו לקבל מזון כשר, שהובא על ידי אשתו מדי יום. לאחר שחרורו מהכלא המשיך לפעול לקידום העלייה חרף המגבלות שהוטלו עליו. לאחר שהגיע אליו מידע ממקורות יהודיים במשטרת גונדר על כוונה לעוצרו, עזב את כפרו לאדיס אבבה, שם המשיך לפעול לקידום העלייה.

בסוף שנות השמונים עם פתיחת שערי העלייה לישראל דרך אדיס אבבה פעל, יחד עם אנשי דת נוספים, כגון קס אמהה נגט וקס יימנו טימייט, למען היהודים שהגיעו לעיר הבירה האתיופית כדי לעלות לישראל, והשתדלו לדאוג לכל מחסורם הגשמי והרוחני כאחד.

הרב יאיר פעל לעליית נערים וילדים יהודים לארץ ישראל במסגרת מבצע פדיון שבויים, במסווה שהם יתומים שהולכים לקבל טיפול רפואי מחוץ לאתיופיה ושבכוונתם לחזור לאתיופיה לאחר הטיפולים הרפואיים. כך הוברחו מחוץ לגבולות המדינה ובהמשך הגיעו לישראל, דרך איש קשר שחיכה להם באחד מנמלי התעופה באירופה. הרב יאיר פעל יחד עם ישעיהו צ'אנה, יהודי ישראלי ממוצא אתיופי, שעלה לארץ ישראל ב-1974 ומתחילת 1985 העלה צעירים יהודים רבים מאתיופיה בדרך זו ובדרכים אחרות.

לפי סוזאן פולק, נציגת האגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה באדיס אבבה, הרב אבבה יאיר היה במשלחת הקסים והשמגלוץ' שהיו הוגי הרעיון להבאת היהודים מאתיופיה דרך עיר הבירה ולא דרך סודאן, כפי שהיה מקובל עד אותן שנים. מלבד הרב אבבה יאיר ברהן, במשלחת זו היו שלושה קסים ושני שמגלויץ'(מבוגרים חכמים). בין הקסים ניתן למנות את קס ברכאו יאלו. אותה משלחת פנתה לסוזאן כאשר הייתה באדיס אבבה ונפגשו עימה בשנת 1988. הם סקרו בפנייה את המצב הקשה באותו העת בכפרי ביתא ישראל ועל חוסר המשילות באזורים אלו. הם אמרו לה שיהודי אתיופיה לא יכולים כבר להישאר בכפריהם ורבים החלו ללכת לכיוון סודאן. כדי למנוע אבדות בנפש ואסונות הומינטריים הם הפצירו בה לפתוח ציר עלייה נוסף דרך אדיס אבבה. בהתחלה סוזאן הייתה סקפטית מכיוון שזו הייתה קבוצה גדולה של יהודים והיא לא ראתה היתכנות של היערכות לכך מבחינה לוגיסטית ארגונית. כמו כן היה חשש שייפגעו בהם פיזית בגלל המצב הביטחוני האישי הרעוע באותן שנים בדרכים ובאדיס אבבה. אותה קבוצת קסים ושמגלויץ' הבאיחו לה שהם ידאגו לכך שאותם יהודים יגורו בקבוצות קטנות ובפיזור בכל רחבי העיר, וגם לתחום הרפואי והלוגיסטי יימצא פתרון. מכיוון שזו אופרציה שתעלה עשרות מיליוני דולרים סוזאן פנתה, לנייט שפירו, שהיה באותה העת נשיא האגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה. נייט התלהב מהרעיון ואמר לה שהכסף ימצא וצריך ללכת על המהלך הזה כך בכל הכוח כדי שלא יהיה חלילה אסון ליהדות אתיופיה. ואכן מסוף שנות השמונים הגיעו רוב רובם של ביתא ישראל לאדיס אבבה במטרה לעלות לישראל. סוזאן מוסיפה שזה היה המהלך שהכריח את מדינת ישראל להוציא לפועל את מבצע שלמה .

בשנת 1988 נאסר בשנית, באשמת פעילות ציונית והוראת עברית ויהדות. נכלא ועונה בבית הכלא בעיר אדיס אבבה למשך תקופה של כחצי שנה. כמו בבית הסוהר בגונדר, כך גם בבית הכלא באדיס אבבה, במהלך שהותו בבית הסוהר סירב לאכול את מזון בית הסוהר היות שלא היה כשר, עד שבסופו של דבר לאחר מאבק עיקש שבמהלכו שבת רעב ועונה על ידי הסוהרים בשל כך, הותר לו לקבל מזון כשר, שהובא על ידי אשתו מדי יום.

בשנת 1989 הוברח לישראל מחשש שיעצרוהו בשלישית.

בישראל

בישראל השתקע בעיר אשדוד ועסק בפעילות ציבורית למען קהילתו. בין השאר פעל יחד עם הקייסים להטמעת מנהגי הקבורה של יהודי אתיופיה, שעיקרם הוא האיסור על משתתפי הלוויה, מלבד העוסקים במלאכת הקבורה, לגעת ולשאת את מיטת הנפטר. בעקבות שליטתו הרבה בעברית הפך לדובר המאבק מטעם הקייסים אל מול נציגי חברה קדישא.

הרב אבבה יאיר פעל להקמת בית כנסת ברובע ב' בעיר בתמיכת ראש העירייה צבי צילקר. כמו באתיופיה, גם בישראל הנהיג בבית הכנסת תפילות ושיעורים וכן פתח מכון להכשרת קייסים ובית מדרש לצעירים ברוח ביתא ישראל יחד עם חברו הנזיר מלקוסה אבא ביינה דמוזה. בשנת 2002 חלה כתוצאה מפציעותיו הישנות בכלא, ובשנת 2004 נפטר, בנר שביעי של חנוכה ה'תשס"ה.

בנו, הרב משה ברוך, מונה כרב קהילה בעיר אשדוד במקום אביו ונחשב כממשיך דרכו.

קישורים חיצוניים

• אסיר ציון הרב אבבה (יאיר) ברהן בן ברוך - דף ברשת לזכרו.
• רוני (פנטנש) מלכאי, בחנוכה, לפני 40 שנה, אבי זעק ליהודי העולם: "הצילו אותנו!", באתר הארץ, 25 בדצמבר 2022
• דן עם־שלם, יאיר בן־אורי: מורה עברית לפלשים, דבר, 11 באוקטובר 1970
• יעקב אבן-חן, עם הפלשים בהרי גונדר
• סיפור על מסירות נפש, הרב משה ברוך, בנו של הרב אבבה יאיר ברוך, בביקור שורשים באתיופיה