אביגדור הכהן

הרב אביגדור בן אליהו כהן צדק (או ר' אביגדור כ"ץ, או ר' אביגדור הכהן) מווינה, היה מבעלי התוספות בסוף המאה ה-12 ובתחילת המאה ה-13. גדול פוסקי דורו באוסטריה.

רבנו אביגדור כהן צדק
ר' אביגדור בן אליהו כ"ץ
לידה אחרי 1200
פטירה 1275 עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1275 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות רבני אשכנז, בעלי התוספות, ראשונים
תחומי עיסוק תנ"ך, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, הלכה
רבותיו רבנו שמחה משפיירא
חיבוריו "דיני איסור והיתר", פירוש למגילות אסתר ושיר השירים, "שערי מוסר"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדותיו עריכה

נולד לרבי מנחם. בצעירותו למד בצרפת[1], אך את עיקר תורתו שאב מר' שמחה משפיירא בגרמניה, שעל היחסים ביניהם כתב ר' יצחק אור זרוע[2] כי ר' אביגדור "יצק מים על ידי ר' שמחה כאלישע אשר יצק מים על ידי אליהו". בהמשך עבר לאיטליה, שם למד אצל רבי אליעזר בן שמואל מוורונה. באיטליה עמד בקשרים הדוקים עם רבינו צדקיה בן אברהם, מחבר שיבולי הלקט, שאף הרבה לצטט מתורתו של ר' אביגדור. לאחר מכן קבע את מושבו בווינה שבאוסטריה[3], והרביץ שם תורה יחד עם חתנו ר' חיים בן משה הכהן.

כנראה, היה לו אח בשם ר' אליעזר הכהן[4].

תלמידיו עריכה

עם תלמידיו של רבי אביגדור כ"ץ הידועים לנו נמנים:

חיבוריו עריכה

  • דיני איסור והיתר לרבינו אביגדור כהן צדק
  • פירוש למגילת אסתר
  • פירוש למגילת שיר השירים, ירושלים תשנ"ה, באתר hebrewbooks
  • שערי מוסר, באתר hebrewbooks
  • בשנת תשנ"ו נדפס "פירושים ופסקים על התורה לרבינו אביגדור הצרפתי"[6]. המהדיר ייחס פירוש זה לר' אביגדור הצרפתי בן יצחק. ואולם, נמצאה זהות מסוימת בין תורתו של ר' אביגדור כ"ץ לפירוש זה, אך מאידך ניכר מחיבורו שהיה חכם צרפתי, דבר שאינו מתאים לר' אביגדור כ"ץ, שכאמור עיקר תורתו מגרמניה[7].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שמחה עמנואל אצל רבי שמריה בן מרדכי, שבלי הלקט סי' כז, מהד' מירסקי עמ' 209.
  2. ^ תשובות חדשות של ר' יצחק אור זרוע, עמ' 121.
  3. ^ על פי שמחה עמנואל, שברי לוחות, ירושלים תשס"ז, עמ' 175. ולמקורות נוספים עי' שם הע' 102.
  4. ^ שמחה עמנואל, שברי לוחות עמ' 179, מאגנס, ירושלים תשס"ז.
  5. ^ אוצר הגדולים, חלק ב, דף יא
  6. ^ א"פ הערשקאוויטש, ירושלים תשנ"ו.
  7. ^ על פי שמחה עמנואל, שברי לוחות עמ' 175, מאגנס, ירושלים תשס"ז.